למבצע 'שומר החומות' משמעויות חשובות גם בתחומים אחרים. האחת, בעימות זה שוב הוכח כי הציבור הישראלי מגלה חוסן ועמידות למול סבבי הסלמה ברצועת עזה, גם בשל יכולות ההגנה האקטיבית. עם זאת, לא יהיה זה נכון לגזור גזירה שווה בין סבב מוגבל זה למלחמה אפשרית במרחב הצפוני, בהשתתפות כוחות מאיראן. על כן נכון לשפר את ההיערכות בתחומי ההגנה האקטיבית והפסיבית ובמוכנות העורף. המשמעות השנייה קשורה לדפוס מסתמן של קיבעון מחשבתי בהפעלת הכוח הצבאי בעימותים ההיברידיים. נראה כי לצה"ל אין פתרון מבצעי מספק לאתגר האסטרטגי של התמודדות צבאית מוצלחת בעימות נרחב עם חזבאללה, חמאס ושותפיהם, גם בשל מגבלות המעטפת המדינית החיצונית ואולי יותר מכך – בשל שיקולים מגבילים פנימיים הקשורים לסולידריות המעורערת של החברה הישראלית.

בנושא החברתי הפנימי ממשיך לקנן הספק לגבי מידת המחויבות והמגויסות של החברה הישראלית המפולגת להתייצב מאוחדת, כבעבר, מול איומים צבאיים חיצוניים. זאת בעיקר בנתונים שבהם העורף האזרחי יהיה בלתי מוכן וחשוף לפגיעות נרחבות של נשק תלול מסלול, חלקו מדויק. הנרטיב הצה"לי המשווק בציבור (וכן כלפי חוץ) על הכרעה, ניצחון וקטלניות מתקבל בספקנות ועלול ליצור רף ציפיות גבוה מדי בציבור בהיבט של היכולות ההתקפיות, ויותר מכך ההתגוננותיות.

גם בתחום זה וגם בהקשר של התייחסות הצבא לסוגיות בעלות משמעות חברתית בתוך הצבא ומול החברה האזרחית, ראוי כי הפיקוד העליון של צה"ל יגביר את הקשב והרגישות שלו לביקורת המושמעת על התנהלותו, על דרישותיו התקציביות ועל התבטאויות מפקדיו. נושאי הביקורת עצמם, כמו גם צורת ההתייחסות של צה"ל אליהם, עלולים להפחית עוד את רמת האמון של הציבור בצה"ל ובטווח הרחוק יותר לצמצם עוד את התמיכה הציבורית במודל הוותיק והראוי של "צבא העם", המשמש בסיס עיקרי ללגיטימציה של צה"ל ולמימוש צרכיו בבניין הכוח.

המלצות

קידום הממשליות התקינה והנורמליזציה הפנימית בישראל, לצורך חיזוק החוסן הלאומי בכלל ובתחומים שהוצגו לעיל בפרט, מחייבים להתחיל לתכנן ולבצע שינויים מבניים בממשל ובחברה. לצורך זה יש להסיר את ההגבלה שהממשלה הטילה על עצמה עם הקמתה לגבי עיסוק בבעיות יסוד של החברה והמשק. במסגרת זו אנחנו ממליצים על:

• פעולה ממשלתית מוכוונת לצמצום פערים סוציו-אקונומיים, האמורה לתרום להגברת הצמיחה הכלכלית לכלל הקבוצות בציבור, כך גם לסולידריות החברתית. מומלץ להתמקד בצעדים להגברת השוויון החברתי ולקידום אפשרויות תעסוקה, בדגש על פיתוח הפריפריה והתשתיות.
• הגברת האחריות הממשלתית וקידום סדרי ממשל דמוקרטיים, תוך עיגון סדרי ממשל תקינים, הקמת מנגנונים אפקטיביים של תכנון אסטרטגי ויישומו בסוגיות מפתח, העצמת השלטון המקומי, חיזוק מנגנוני האכיפה, העצמת המשטרה, מאבק בגורמי שוליים קיצוניים (ערבים ויהודים) וטיפול מערכתי ב"מובלעות החברתיות" שבהן המשילות הולכת ופוחתת.
• מתן עדיפות גבוהה לשיפור היחסים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי. זאת תוך מיצוי המשאבים שהוקצו לדיכוי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בטווח הקצר והבינוני בצד צמצום פערי עומק מחוללי פשיעה, בדגש על הערים המעורבות, בטווח הבינוני והארוך. תנאי לכך הוא הימנעות מהתבטאויות המתייחסות לחברה הערבית כאל גורם עוין למדינה.
• קפיצת מדרגה והסדרה מערכתית של יכולת המדינה להתכונן ולנהל משברים או אסונות המוניים, גם ביטחוניים וגם אזרחיים. מדובר במנעד רחב של הפרעות, החל מאירועים צבאיים טקטיים ומקומיים קשים וכלה בתופעות קיצון כאלה הנובעות משינוי האקלים, מרעידות אדמה וממגפות.

גיבוש תפיסת ביטחון לאומי מרחיבה, שתתורגם לתפיסת הפעלה מעודכנת לצה"ל ולבניין הכוח ההתקפי וההגנתי. במסגרת זו יש חשיבות מיוחדת לשיפור מוכנות העורף לעימות עתידי נרחב