הרצאות חוקרי המכון
יש הטוענים כי אילו ראש הממשלה אהוד אולמרט היה נותר בכיסאו, והיה ניתן לו זמן נוסף למצות את המשא ומתן עם הפלסטינים, במסגרת תהליך אנאפוליס שהתנהל בשנת 2008, הוא היה מצליח לשכנע את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ולהגיע להסכם המיוחל.
תא"ל (מיל') אודי דקל, שהיה ראש מנהלת המשא ומתן עם הפלסטינים, בוחן בראיה לאחור האם אכן זו החמצה גדולה, והאם היה פספוס של ההזדמנות להגיע עם אש"ף והרשות להסדר כולל, על בסיס שתי מדינות לשני עמים?
שתי מדינות או מדינה אחת? מה הפתרון העדיף לסכסוך הישראלי פלסטיני? האם להתגרש מהפלסטינים או שאין מנוס מחתונה?
היתרון במדינה אחת הוא שלא צריך לחלק את הארץ ולפנות התנחלויות. מצד שני, למדינה יצטרפו עוד כמעט שניים וחצי מיליון פלסטינים שגרים ביהודה ושומרון והיהודים יהיו פחות משני שלישים מתושבי המדינה. הדיון הציבורי מתמקד בשאלה אם מדינה אחת בין הירדן לים יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית – אבל אין כמעט דיון בשאלה איך מדינה כזו תיראה ואיך היא תתנהל – ובזה עוסקת ההרצאה, שמציגה ממצאים של מחקר שנערך על ידי אל"ם (מיל') שרביט ברוך במכון למחקרי ביטחון לאומי.
בהרצאה מוצגים ארבעה מודלים: מדינה אחת יוניטרית; מדינה עם אוטונומיה פלסטינית בתוכה; פדרציה ו-קונפדרציה. האם אחד מהמודלים הללו נותן מענה לרצון לפתור את הסכסוך בלי להיאלץ לחלק את הארץ ולפנות התנחלויות? צפו והחליטו בעצמכם.
לפני שנת 2016, ישראל כמעט ולא התערבה במלחמה בסוריה. עם השנים איראן החלה להעמיק את התבססותה במדינה, בין היתר כדי להפכה לחזית לחימה נוספת נגד ישראל. התפתחות זו חייבה את ישראל להגיב ולפעול לסיכול ההתבססות בעיקר באמצעות תקיפת יעדים איראנים בסוריה. עשור למלחמה בסוריה והמדינה רחוקה מלהיות מדינה מתפקדת וריבונית: אסד אינו מצליח להשיב שליטתו על כל שטחי המדינה ותלוי לחלוטין ברוסיה ואיראן שחודרת בנחישות לכל רבדי המדינה; מעל לחצי מיליון הרוגים, 12 מיליון פליטים ועקורים שמתגוררים בתת תנאים ומשבר כלכלי מחריף. האיום האיראני בסוריה, כמו גם המשבר ההומניטארי המתחולל במדינה, מחייבים את ישראל לחשב מסלול מחדש ולנקוט מדיניות פרו אקטיבית המשלבת את המשך התקיפות הצבאיות, מתן סיוע הומניטארי לאוכלוסיות מתנגדות משטר ותמיכה ביוזמה דיפלומטית בינלאומית שקוראת לסילוקו של אסד.
הסכם השלום עם איחוד האמירויות זכה בישראל לתשואות מצד רוב חלקי הקשת הפוליטית, אך בעולם הערבי והמוסלמי הוא שנוי במחלוקת פוליטית, ולא פחות חשוב מכך – הלכתית. פסקי הלכה אסלאמיים שיצאו בחודשים האחרונים בעד ונגד ההסכם עם ישראל חושפים את הקרב המתנהל בין אבו-דאבי ליריביה האסלאמיסטים סביב שורת שאלות יסוד: מהי עמדת הקוראן על השלום והנורמליזציה עם ישראל? כיצד משרתים 'הסכמי אברהם' את מטרות העל של ההלכה האסלאמית? האם מותר למוסלמי לעלות לרגל למסגד אל-אקצא בחסות הסכמי הנורמליזציה? ומה ניתן ללמוד מסיפור חייו של הנביא מוחמד על יחסו לישראל וליהודים? מדובר אומנם בוויכוח פנים-אסלאמי, אך תוצאותיו משפיעות גם עלינו בישראל.
אנטישמיות אמנם אינה תופעה חדשה, אך כיום, בעידן הדיגיטלי, ועל רקע קיטוב חברתי-פוליטי שאף הועצם מאז התפרצות נגיף הקורונה והמשבר הכלכלי, תופעת האנטישמיות מתעדכנת: היא ניזונה מאידאולוגיות שונות, ביטוייה משתנים והאיום הנשקף ממנה הולך וגובר. ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי, חוקרת במכון וחברה בפרויקט המחקר העוסק בתופעת האנטישמיות בארצות הברית, מתמקדת בקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל: קהילת יהודי ארצות הברית. זוהי קהילה מבוססת, משגשגת ופורחת, שגודלה כמעט זהה למספר היהודים שחיים בישראל, אלא שבתוך ארצות הברית היא קהילת מיעוט שמהווה פחות מ-2% מכלל האוכלוסייה. ד"ר חטואל-רדושיצקי מנתחת את האתגרים שחווה קהילת יהודי ארצות הברית על רקע התגברות האנטישמיות שם, שמה דגש על הקשר החיוני בין קהילה יהודית זו לבין מדינת ישראל, ומסבירה מדוע מומלץ לנו – כישראלים החיים במדינת ישראל – להיות קשובים לאתגר האנטישמיות עימו מתמודדים יהודי ארצות הברית, על אף שלל האתגרים והמצוקות מבית, איתם אנו מתמודדים. ויפה שעה אחת קודם.
השנים האחרונות התאפיינו בהתרחבות הפעילות הטורקית לזירות רבות, ובטון יותר ויותר אסרטיבי מצד נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, מה שהפך את טורקיה לאיום משמעותי בעיני רבות משכנותיה. אופן הטיפול של אנקרה במספר סוגיות בוערות בתחום מדיניות החוץ מעורר ספק לגבי הנחות רבות שהיו בעבר ביחס לדפוסי הפעולה של טורקיה.
בחיפוש אחר הנחות חדשות ודרכים מתאימות יותר לתאר את אותם דפוסים, רבים נוטים להשתמש במושג "ניאו-עות'מניות" או לכנות את ארדואן "סולטן". אבל האם ההסבר הזה באמת עוזר לנו להבין את האופן שבו טורקיה פועלת? מה מקור העניין הגובר של טורקיה במזרח התיכון ומדוע היא נתפסת כשחקן חתרני בבירות רבות באזור?
בהרצאה זאת, שמתבססת על מאמר שמתאר את מורכבות מדיניות החוץ הטורקית, אני טוען שהדרך היעילה ביותר לנתח את התנהגות ארדואן היא לראות בה תוצאה של סינתזה של מספר גורמים. חלק מהגורמים האלה אכן קשור לעבר העות'מני של טורקיה, אבל הם מתקיימים במקביל לסדרה של אלמנטים אחרים שמקורם שונה ושגם ממלאים תפקיד חשוב בתפיסת העולם של הנשיא הטורקי.
עם כמה דוגמאות שמצביעות על כושר ההסבר של סינתזה זאת, אני מראה עד כמה היא כלי שיכול לשמש לנו כעזר בניסיון להבין ולחזות את המדיניות הטורקית במזרח התיכון וספציפית כלפי ישראל.
"מלחמה זה מפחיד, אבל כשיודעים יותר פוחדים פחות". כך נפתחת הרצאה זו של אורנה מזרחי, שריכזה את פרויקט "המלחמה הבאה בצפון", שקידם המכון כבר מלפני שנתיים, ואשר מסקנותיו פורסמו במזכר הנמצא באתר המכון.
הסיכויים לפריצתה של מלחמה רחבה בזירה הצפונית בטווח המיידי הם נמוכים וייתכן שניתן יהיה בכלל להימנע ממנה, אך אם היא תפרוץ היא תהיה קשה לכולנו. צה"ל כבר נערך למלחמה הבאה ונראה, כי היא תסתיים כשידו על העליונה, אך הרצאה זו נועדה בעיקר לאוזני אזרחי ישראל כולם. מטרתה היא להכין את הציבור הישראלי לאפשרות פריצתה של מלחמה רחבה בחזית הצפונית נוכח האתגר שהיא תייצר לעורף הישראלי, אם וכאשר היא תפרוץ, ולעודד את האוכלוסייה בישראל להיערך לקראתה. למוכנות הציבור הישראלי ערב המלחמה ולהתנהגותו במהלכה תהיה השפעה רבה על תוצאות המלחמה ועל השגת הניצחון. לכן אנו מוצאים לנכון להביא את הדברים לתודעת הציבור הרחב.
דמיינו לעצמכם – 120 יום בשנה, 4 חודשים, שבהן הטמפרטורות יהיו כמעט 50 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הכי נמוכה תהיה 30 מעלות וגם זה רק בלילה.
זה אינו תסריט דמיוני. המזרח התיכון הוא האזור הפגיע ביותר בעולם להשלכות השפעות האקלים. גם מספיק מים לא יהיו פה, מחירי המזון יעלו ואזור החוף יהיה בסכנת הצפה כתוצאה מעליית פני הים. השילוב של חום קיצוני, מחסור במים ובמזון, ועליית פני הים יחדדו פערים כלכלים-חברתיים, יביאו להגירה המונית וגלים של פליטים, ויצמיחו ארגוני טרור. הרי המזה"ת גם ככה לא יציב ואין פה ממשלות מתפקדות, וראינו כבר איך תרחיש בלהות כזה מתממש בסוריה.
עד 2030—9 שנים מעכשיו—אנחנו עלולים לראות תרחיש דומה גם במצרים כששינויי אקלים יערערו את היציבות במדינה, ויובילו להתחזקות קבוצות טרור והגירה המונית, גם לעבר ישראל. בנוסף לאי יציבות אזורית, שינויי האקלים ישפיעו גם על בסיסים, ציוד ביטחוני, מערכות נשק ובריאותם של חיילים צה"ל. עלייה עקבית בטמפרטורות משמעותה ירידה עקבית במספר ימי אימון, שתפגע בכשירות הצבא ומוכנותו.
הדוגמאות האלו על קצה המזלג עוזרות להבין מדוע האקלים הוא איום אסטרטגי על הביטחון הלאומי. בישראל, אמנם הממשלה ביצעה מספר צעדים סמליים להכנת המערכת האזרחית לשינויי אקלים, אבל בשיח הביטחוני הנושא כלל לא על סדר היום. אם נמשיך לטמון את הראש בחול, ישראל עלולה למצוא את עצמה בעוד שנים ספורות מתמודדת עם משבר הגדול עשרות מונים ממשבר הקורונה. זהו צו השעה ומחיר אי פעולה גבוה מידי.
האם קטנים יכולים לנצח בתחרות מול ענקים? בוודאי שכן! אם רק יודעים לנצל את יתרון הקוטן – ממש כמו דוד מול גולית. בהרצאה אודות האקוסיסטם הטכנולוגי הישראלי ופעולתו במסגרת התחרות בתחום הבינה המלאכותית, ד"ר ענתבי מציגה את מרוץ החימוש הבינלאומי המתחולל בתחום הטכנולוגי, החשוב כל כך לישראל עקב היותו מנוע צמיחה כלכלי וביטחוני.
כמו כן היא מציגה שלושה מאפיינים ייחודיים לאקוסיסטם הישראלי, המושפעים מגודלה של ישראל, וצעדים שעל המדינה לנקוט באופן דחוף כדי לאפשר לאקוסיסטם להשיב לישראל את ההובלה בתחום פורץ הדרך הזה. כל זאת כדי למנוע את אובדן ההובלה הטכנולוגית החיונית כל כך לישראל.
פייק ניוז היה קיים תמיד. אלא שבשנים האחרונות הוא העלה הילוך, בין היתר בגלל התחזקות הרשתות החברתיות, היחלשות גופי התקשורת שאיבדו את המודל העסקי שלהם בעידן הדיגיטלי ועליה של מנהיגים פופוליסטיים לשלטון ברחבי העולם.
פייק ניוז ויראלי יותר מחדשות אמיתיות. זו בעיה כי תהליכי קבלת ההחלטות שלנו מושפעים מהמידע שאנחנו נחשפים אליו. אנו מתמודדים עם ההשלכות של הבעיה הזו כאזרחים בחיי היום יום שלנו, והיא משפיעה גם על דרג מקבלי ההחלטות.
קראתם ידיעה חדשותית והיא נראית לכם חשודה או מוזרה? שמעתם התבטאות של פוליטיקאי שעומדת בניגוד לעמודתיו? או שקיבלתם הודעת שרשרת בוואטספ עם מידע סנסציוני? יש מה לעשות. רגע לפני שאתם מעבירים את המידע הלאה וממשיכים את שרשרת הפצת השקרים, עיקבו אחרי השלבים המומלצים שלנו לזיהוי פייק ניוז.
