היום השני
היום השני המלא
מושבים
המגמה הכלל-עולמי המשמעותית ביותר בימים אלה היא הפיכת העולם לא רק שטוח – כי אם גם לשברירי.
העולם הוכה בעבר על-ידי רצף של "מגפות גלובליות" שנגרמו על-ידי סוגים שונים של פתוגנים – בכללן
11 בספטמבר, המשבר הפיננסי של שנת 2008 ומשבר מגפת הקורונה. העולם מחובר יותר מאי פעם, והדבר מסיר את החוצצים או את "מגני ההתפרצות" – מה שיוצר עולם שברירי הרבה יותר.
בעבור כל "מגפה", היינו עדים לאזהרות קטנות טרם פריצת המשבר הגדול. בשנת 1993 בוצעה התקפה כושלת למדי על מרכז הסחר העולמי, שלאחריה בוצעה מתקפת אל-קעידה הקטלנית בשנת 2001. בשנת 1998 צברה קרן גידור במדינת קונטיקט מינוף של טריליון דולר, היא התמוטטה לאחר מכן וכמעט ולקחה עמה את שארית וול סטריט, ועשור לאחר מכן פרץ משבר פיננסי בהיקף ענק. בשנת 2002 חווינו נגיף קורונה נשימתי שפרץ בסין ועשה את דרכו לעבר דרום מזרח אסיה, ואז כמובן נוכחנו בשנת 2020 שאנו מתמודדים עם מגפה כלל-עולמית שלא הייתה כדוגמתה במאה השנים האחרונות.
כיום אנו עדים לסימני אזהרה רבים בנושא שינוי האקלים: שריפות יער, התחממות האוקיינוסים והמסה של שכבות הקרח סביב חוגי הקוטב.
העולם שטוח מאי פעם, שכן אנו הופכים אותו למחובר יותר ויותר, מה שמקשה על מניעת ההתפשטות של משבר הפורץ באזור אחד בעולם. לדוגמה, בין דצמבר 2019 למארס 2020 בוצעו 3,200 טיסות ישירות מסין לארצות הברית, מתוכן 50 טיסות ישירות מהעיר ווהאן. לכן, העולם אינו רק שטוח כי אם שברירי יותר ויותר.
אם לא ננקוט צעדים כדי למנוע מאי-יציבות בצומת אחד של העולם להתפשט לרוחבה של המערכת העולמית כולה, נהיה עדים לסימני אזהרה רבים יותר שיובילו לפריצת משבר בעוצמה אדירה.
בכל הנוגע לשינויי האקלים, אנו מסירים במו ידינו חוצצים מוחשיים כמו יערות גשם, מנגרובים ושכבות קרח סביב חוגי הקוטב. צעדים אלה מחלישים את החוסן שלנו להתמודד עם אתגרים סביבתיים.
נראה כי ממשל הנשיא ביידן נכון לשוב ולאמץ את גישתה הרב-צדדית המסורתית של ארצות הברית כלפי העולם. כיוון שהעולם שבו אנו חיים הפך כה מחובר הדדית, הדרך היחידה שבה יעלה בידנו למנוע מגפות בעתיד היא באמצעות שיתוף פעולה כלל-עולמי. החזרה להסכמי פריס ושיתוף הפעולה עם בעלי ברית ביוזמות רב-צדדיות אחרות הם סימנים מעודדים המגיעים מן הממשל החדש.
ד"ר סוברהמניאם ג'אישנקאר, שר החוץ של הודו, נאם בכנס השנתי ה-14 של המכון למחקרי ביטחון לאומי.
ג'אישנקאר התייחס לממשל האמריקאי הנכנס: "כאשר הממשל החדש נכנס לתפקידו בוושינגטון, טבעי שהעולם ישקף את השינויים שהוא מגן עליהם. אלו שעוקבים אחר הפוליטיקה האמריקאית יסכימו כי מדיניותו ויוזמותיו של הממשל החדש יתמקדו בבנייה מחדש ותחייה. לכן, כבר שמענו את הנשיא ביידן מדגיש את הצורך בגיבוש מדיניות, ומתייחס לשיקום מעמד הביניים האמריקאי. באופן דומה, יועציו הקרובים דיברו על אסטרטגיה תעשייתית חדשה בארה"ב כדי לטפל בעיוותים של מערכת הסחר". "אם יש מסר לעולם, זה ללכת מעבר לפוליטיקה ולהבין מה הם השינויים האמיתיים בחשיבה האמריקאית. ארה"ב עוסקת באופן פעיל ורציף בהתחייבויות בינ"ל במשך כמעט שני עשורים." ג'אישנקאר הוסיף "כי פתרונות לסכסוכים הנוכחיים מגיעים להתייעצויות רחבות יותר."
לפי ג'אישנקאר, בעיות כמו שינויי אקלים, מגפות וטרור צריכות להיות בראש סדר היום העולמי החדש של הממשל הנכנס. ג'אישנקאר הוסיף כי "חיזוק הרב-צדדיות הכרחי בכדי לטפל בבעיות אלו ביעילות. רפורמה בעבודת של ארגונים בינ"ל היא האינטרס המשותף שלנו. בכל הנוגע לשינויי אקלים, חזרתה של ארה"ב להתחייבויות גלובאליות תתקבל בברכה." ג'אישנקאר שיבח גם שתי יוזמות בינ"ל עיקריות: הברית הסולארית הבינ"ל וה- Coalition for Disaster Resilient Infrastructure.
באשר למצב במזרח התיכון, ג'אישנקאר טען כי האזור "היה עד לאירועים מדהימים בחודשים האחרונים. הסכמי אברהם פתחו אפשרויות שלא ניתן היה לדמיין קודם. לקהילה הבינ"ל יש חלק חשוב ביציבות ובשגשוג של אזור זה.
ג'אישנקאר התייחס גם לתרומתה של הודו למשבר הקורונה: "כמדינה שסיפקה במהלך מגפה זו ציוד רפואי ליותר מ-150 מדינות, רבים מהם כתרומות, הודו דוגלת בתיאום רב יותר בין המסייעים. גם כשהתחלנו בחיסונים המוניים בהודו, החלה אספקת חיסונים הודיים לשכנינו הקרובים. הסיוע צפוי להימשך גם מול מדינות שותפות אחרות בימים הקרובים.
בהתייחסו לנושא הטרור העולמי טען ג'אישנקאר כי "במשך זמן רב מדי התייחסו לטרור כאל בעיה של אלה שנפגעו ממנו ישירות, מה שאפשר למקלטי טרור ומדינות חסות להפוך את הסוגייה למסוכנת יותר בכל יום שעובר. בעולם מבוסס טכנולוגיה, מגמות אלו רק התרחבו. יצירת הסכמה עולמית בנושא הטרור חייבת להיות בראש סדר העדיפויות", הוסיף.
לבסוף, לדברי ג'אישנקר "העולם הפך להיות הרבה יותר דיגיטלי. הטרנספורמציה הואצה בזכות משבר הקורונה. הזדמנויות לדיגיטליזציה מגיעות עם נקודות תורפה משלהן. גם אלה תחומים טבעיים להגברת שיתופי פעולה בינ"ל. באופן דומה, מורגשת בבירור הדרישה לרשתות אספקה מהימנות יותר. ביטול הסיכון לכלכלה העולמית הוא אחד הנקודות העיקריות ממשבר הקורונה. יש מקום לחשיבה מחודשת ולשותפויות נוספות".
בכנס הבינלאומי השנתי ה-14 של ה-INSS נערך הדיון "העולם בין טראמפ לביידן" בהנחיית השגריר דניאל שפירו שגריר ארה"ב לישראל לשעבר וכיום חוקר אורח בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. בהשתתפות: טד דויטש חבר הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, דניאל פלטקה חוקרת בכירה ב-Institute Enterprise Americam שימשה יועצת למפלגה הרפובליקנית, בוריס מקרנקו נשיא ומנכ"ל ה-Technologies Political for Center הרוסי, נטלי טוצ'י איטליה, Istituto A¬ari Internazionali משמשת כיועצת לממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, השגריר ד"ר אייל פרופר ראש מחקר סין במכון למחקרי ביטחון לאומי.
ממשל ביידן והקהילה הבינלאומית – טד דויטש הדגיש כי הנשיא ביידן ירש סביבה גלובאלית המאופיינת באי סדר כאשר סין מתחזקת, רוסיה מנהלת גישה לעומתית ומגמות כלל עולמיות כמו מגפת הקורונה ומשברי אקלים. לדבריו, ממשל ביידן מתכוון להדק את השיח עם בעלות בריתו בזירה הבינלאומית ולהפגין את מחויבותו כלפיהן. עדות לכך החלטת הממשל החדש לחזור להסכם האקלים ולארגון הבריאות העולמי וההכרה המחודשת בחשיבות של נאט"ו. עם זאת, ברור גם לממשל כי לא ניתן לחזור לסטטוס קוו ששרר לפני עידן טראמפ לאור השינויים הבינלאומיים. לאור זאת צפוי כי ממשל ביידן ינקוט בעמדה קשוחה מול סין ורוסיה. בוריס מקרנקו העריך שגם בתקופת ביידן לא יכול שינוי מהותי ביחסי רוסיה וארצות הברית, שהמשיכו להידרדר בתקופת הנשיא טראמפ. יתר על כן, סוגיית המדיניות האמריקאית מול רוסיה הייתה אולי בין הסוגיות המעטות שהיו עליהן הסכמה בין מפלגתית בתקופת נשיאותו של טראמפ. לדבריו, רוסיה מוכנה לעבוד עם כל נשיא אמריקאי ולהביא לחידוש שיתוף הפעולה בכל נושא שיידרש, אך היא לא מצפה לגישה דומה מצד ארצות הברית. לדבריו, רוסיה מייחסת חשיבות לחידוש הסכם START (האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי) שתוקפו יפוג בקרוב. מהלך להארכת ההסכם אמור להיות אינטרס משותף לשתי המדינות במסגרת הצעדים להבטחת שימור משטר פרוק הנשק הגרעיני. עם זאת, גם אם תהיינה הסכמות בנושא קיימת ברוסיה סקפטיות לגבי האפשרות כי הן תתרחבנה גם לנושאים נוספים שעל סדר היום של שתי המדינות. ד"ר אייל פרופר הדגיש כי המתיחות בין ארצות הברית לסין צפויה להימשך גם בעידן ביידן, בעיקר מאחר והיא אינה קשורה ישירות רק להתרחשויות במהלך תקופת כהונתו של ממשל טראמפ, אלא נובעת מהתחרות האסטרטגית בין שתי המדינות שהחלה עוד בתקופת נשיאים קודמים. בשנים האחרונות סין התחזקה והפכה תחרותית הרבה יותר. על רקע זה, ממשל ביידן ימצא סין בעלת הערכה עצמית גבוהה, מאמינה כי למדה לקח מהתנהלות ממשל טראמפ, כי עליה לסמוך רק על עצמה וכי היא מספיק חזקה לצורך כך. נטלי טוצ'י בירכה על נכונותו של ממשל ביידן לחדש את שיתוף הפעולה עם בעלות בריתו באירופה ומדגישה כי העמדה האירופית בנושא רוסיה וסין נוטה כיום לכיוון של הפגנת קו קשה. בעוד שבסוגיות שקשורות לרוסיה צפויה להיות הסכמה עם הממשל החדש בנושא הסיני יתכנו חילוקי דעות על רקע העמדה הבלתי מתפשרת של ארצות הברית שהופגנה עד כה.
בסוגיית איראן – טד דויטש ציין כי בתקופת ביידן יימשך שתוף הפעולה עם ישראל ומדינות המפרץ וכי הנשיא ביידן מעוניין להגביל את תוכנית הגרעין של איראן וכבר הצהיר כי יקל בסנקציות רק לאחר שתחזור למחויבויותיה להסכם. לדבריו ביידן מעוניין להביא להארכת תוקפו ולחיזוקו. כמו גם הגבלת פרוייקט הטילים הבליסטיים וריסון פעילותיה האזוריות של איראן. דניאל פלטקה קבעה כי בסוגיית איראן הממשל צריך להיות ממוקד בגיבוש מענה לכלל הצעדים שנדרשים כדי להתמודד עם האיומים שאיראן מציבה. הבעיה המרכזית בהסכם הגרעין שהוא התייחס רק לסוגיית הגרעין וזאת תחת ההנחה שניתן להפריד בינה לבין יתר הנושאים. על ממשל ביידן להגיע להסכמות לא רק עם בעלות בריתה של ארצות הברית באירופה אלא גם עם ידידותיה במזרח התיכון. זאת כדי להבין ולגבש יחד צעדים שיתנו מענה לא רק לתוכנית הגרעין האיראנית אלא גם לכלל פעולותיה המתריסות. לדבריה, אם ארצות הברית תקדם הסכם גרעין 2 בלי לקחת בחשבון את הסוגיות האחרות, הסיכון הוא כי נשיא רפובליקני בעתיד יתנהל בדומה לטראמפ ויבטל בתורו את ההסכם. צריך להשיג הסכם יציב וכולל שייתן מענה לכלל הסוגיות. בוריס מקרנקו ציין כי רוסיה הנה שחקן חשוב בזירה הבינלאומית בסוגיית איראן והיא רצינית בכוונתה לפעול לפתרון הסוגייה. כך שאם ארצות הברית תחזור להסכם שתי המדינות תוכלנה לשתף פעולה בנושא. השגריר ד"ר אייל פרופר הדגיש כי הסינים מעוניינים בחזרת ארצות הברית להסכם הגרעין עם איראן ובראייתם ממשל ביידן לא צריך להציג תנאים מוקדמים לכך. אם לסינים יהיה אמון בממשל החדש הם ישתפו עימו פעולה כולל ידחקו באיראנים לקיים את חלקם. כל זאת כדי לקדם את האינטרסים הסינים. נטלי טוצ'י העריכה כי איראן צפויה להיות אחת מהסוגיות הראשונות שתידון בין הממשל החדש לבין מדינות אירופה. ביידן ברור לגבי כוונותיו בהקשר לחזרה להסכם הגרעין אם איראן תציית לדרישותיו, אך "קל יותר להצהיר מאשר לממש". לדבריה, המשימה המרכזית של האירופאיות יחד עם ארצות הברית בדיאלוג הצפוי עם איראן יהיה למפות את סדר הפעולות שיידרשו כדי לקדם את תהליך שיקומו של הסכם הגרעין, בתקווה שהתהליך יביא לתוצאות ממשיות עוד לפני הבחירות לנשיאות באיראן -יוני 2021.
הסכמי אברהם – טד דויטש הדגיש כי ההסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב מהווים שינוי אסטרטגי ויש בהם כר נרחב של הזדמנויות להמשך. ביידן וצוותו מכירים בכך ומתכוונים להמשיך בתהליך. זאת, גם במסגרת המאמץ לרסן את התנהלותה האזורית של איראן. צריך להבין כי מבחינת ממשל ביידן מהות התהליך אינה מכירות אמל"ח כמו שהנשיא טראמפ נהג להדגיש כי אם החשיבות לקדם את האינטרסים של ארצות הברית והשחקניות האזוריות. דניאל פלטקה קבעה כי הסכמי אברהם מזמנים לממשל ביידן הזדמנויות רבות. מימושן יושפע גם מהכיוון שהממשל ייקח ביחסיו עם סעודיה, לאור הביקורת בקרב זרמים במפלגה הדמוקרטית על התנהלות הממלכה. הממשל צריך לגבש את מדיניותו על בסיס מה שטראמפ השיג בדגש על ההבנה המשותפת באשר לאיום האיראני ועל כך שהסוגייה הפלסטינית אינה מהווה יותר מכשול בקידום יחסי ישראל ומדינות המפרץ.
שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, נאם בכנס השנתי הבינלאומי ה-14 של המכון למחקרי ביטחון לאומי. לדבריו, שנת 2020 היוותה עבור כולם "שנה בלתי נשכחת" כאשר גם בפתחה של 2021 "המאבק נגד נגיף קורונה רחוק מלהסתיים". בצד אתגרי המאבק בנגיף, הזכיר מאס גם את אירוע ההסתערות על גבעת הקפיטול בארה"ב ימים ספורים לפני מינויו הרשמי של ג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב: "ההסתערות ההמונית בגבעת הקפיטול הזכירה לכולנו את השסעים המסוכנים שבחלק מהחברות כיום."
בצד האתגרים של השנה החולפת, הזכיר מאס גם את רגעי התקווה בהתייחסו לחתימה ההיסטורית על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות. בהקשר זה, ציין במיוחד את הפגישה שנערכה לאחר החתימה ההיסטורית, שהתקיימה בינו לבין שר החוץ, גבי אשכנזי, ומקבילו האמירתי, השייח עבדאללה בן זאיד, בברלין. פגישה זו, אומר מאס, נערכה באנדרטת השואה לזכר יהודי אירופה הנרצחים בברלין ה"מזכירה לכולנו לעולמי עד את הפשע הנורא שביצעו הגרמנים ביהודי אירופה." "במקום הזה", אומר מאס, "הראינו לחברינו מהאמירויות- מהיכן מגיעה מדינת ישראל, ומדוע הסדרי הביטחון מהווים חשיבות כה רבה עבור ישראלים, אך גם עבורנו- הגרמנים."
עוד טען מאס, כי הסכמי הנורמליזציה מהווים הוכחה כי פיוס ושיתוף פעולה – הינם ברי השגה. "אך לשם כך", אומר מאס, "נחוץ אומץ". המטרה אליה יש לשאוף הינה שלום ושיתוף פעולה בין ישראל לשכנותיה. אולם, שלום ושיתוף פעולה עם העולם הערבי לא יתממשו בלי פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כך לטענת השר הגרמני. "הסכמי הנורמליזציה, הממשל החדש בארה"ב והבחירות העתידיות בישראל וגם בשטחי הרש"פ- כולם קוראים לחשיבה מחודשת."
באשר לסוגיית 'פתרון שתי המדינות' אמר מאס כי "איננו עיוורים. אנו רואים כיצד הסיכויים לפתרון שתי מדינות מתערערים בשל אלימות והקריאה לאלימות, אך גם בשל המשך הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית". זאת ועוד, סיפוח חלקים מן הגדה המערבית נתפס בעיניי השר כסכנה עבור כל הסכם שלום עתידי וגם מבחינת יחסיה של ישראל עם שכנותיה הקרובות. יש להבטיח, לדבריו, "שאפשרות הסיפוח לא תחזור לשולחן. ללא קשר לתוצאות הבחירות העתידיות בישראל." על מנת להביא לחידוש המו"מ יש להימנע מצעדים חד-צדדיים הפוגעים בתהליך ולהתחיל בשיתוף פעולה יחד עם הפלסטינים במערכה משותפת בנגיף קורונה.
לסיום, התייחס שר החוץ הגרמני לסוגיה האיראנית. לטענתו, ההתנהגות "חסרת האחריות" של טהרן בשבועות האחרונים הבהירה נכוחה עד כמה חשוב למנוע מאיראן את מרוץ החימוש הגרעיני. "הכלי הטוב ביותר לשם כך", לטענתו הוא הסכם ה- JCPOA", מאחר והסכם זה מאפשר שקיפות גדולה ביותר. בנוסף לטיפול בנושא הגרעיני, יש לטפל בתכנית הטילים ובהתבססות האגרסיבית של איראן באזור.
באשר לממשל האמריקני החדש, ציין מאס כי "ג'ו ביידן וקאמלה האריס הבהירו כי צעדי פיוס נמצאים כעת בראש סדר העדיפויות, הן בתוך אמריקה אך גם אל מול חברות דמוקרטיות ברחבי עולם.
לסיכום, ציין מאס הצלחת פרויקט החיסון הישראלי המהווה כיום השראה עבור רבים ברחבי העולם, כמו גם את השקת הטיסות הסדירות בין ישראל לאבו דאבי, דבר שלא ניתן היה לחלום עליו עד לפני שנה. עוד הדגיש כי "כשבני אדם נפגשים ומתחילים לדבר- הכל אפשרי. הקדמה היא אפשרית, גם בזמני מגיפה…הדבר בידינו".
טילים מעיראק לתל אביב; פיגוע נגד ישראלים בדובאי; ובהמשך חזבאללה מצטרף לתקיפות נגד ישראל – כך עשויה להיראות ולהתפתח התגובה האיראנית לשרשרת הפגיעות בה בשנה האחרונה. כיצד ישראל תגיב? תובנות מסימולציה שנערכה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS.
הגם שמרבית השחקנים באזור אינם חפצים במלחמה רחבה, קוד ההתנהגות שלהם המחייב תגובה לכל אירוע, והעובדה שהשפה השלטת באזור היא שפת הכוח, עלולים להביא לדינמיקה של הסלמה לא נשלטת למלחמה בצפון.
במהלך הכנס השנתי ה-14 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) נערך משחק מלחמה המדמה הסלמה ביטחונית אזורית רב-זירתית בין איראן לבין ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ.
נקודת הפתיחה של משחק המלחמה היא רצף פעולות נגד יעדים ישראליים, אמריקנים ואזוריים במזה"ת, כנראה בהכוונת איראן. כזכור, במהלך השנה האחרונה ספגו האיראנים שורה של מכות שקשורות הן לתכנית הגרעין והן להתבססותם בסוריה, הם בחרו שלא להגיב בשלהי ממשל טראמפ מחשש לתקיפת אמריקאית בשטחם, ומצאו את עת חילופי ממשל כמתאים עבורם.
במשחק המלחמה של המכון למחקרי ביטחון לאומי, אותו הנחה סגן ראש ה- INSS, תא"ל (מיל.) איתי ברון, השתתפו: אלוף (מיל.) ניצן אלון ייצג את ישראל; גנרל בדימוס ג'ון אלן, נשיא מכון ברוקינגס שייצג את ארה"ב; ראשת תכנית איראן ב INSS, סימה שיין שייצגה את איראן; ד"ר אבתסאם אלכתבי, נשיאת מרכז המדיניות של איחוד האמירויות שייצגה את איחוד האמירויות ומדינות המפרץ; פיודור לוקיאנוב, יו"ר המועצה לעניינים בינ"ל בנושאי מדיניות חוץ וביטחון, שייצג את רוסיה; ומומחים נוספים.
על פי תסריט המשחק, רצף אירועים במזרח התיכון גבה את חייהם של 16 ישראלים וגרם לפציעתם של רבים נוספים בתוך יממה אחת. כוננות מיוחדת הוכרזה בישראל ובמדינות המפרץ. ברקע, חיסולם של 38 פעילי מיליציה שיעית בעיראק בשבוע הקודם לאירועים. כל זאת, בנוסף לאיומים והחשבון האיראני הפתוח עם ישראל וארה"ב בעקבות חיסולם של מפקד כוח קדס, קאסם סלימאני, ושל מדען הגרעין הבכיר, מחסן פחריז'אדה.
ההסלמה נגד מדינת ישראל החלה בשעה 04:30 לפנות בוקר, עת שוגרו שישה טילים ממערב עיראק לכיוון ישראל. טיל אחד חדר את מערכת ההגנה האווירית הישראלית ופגע פגיעה ישירה בבניין רב קומות בתל אביב. שישה ישראלים נהרגו בתקיפה, 30 בני אדם נפצעו. באותה העת ממש, מיליציה עיראקית הנתמכת ע"י איראן, שיגרה רקטות על מתחם השגרירות האמריקנית בבגדד, חייל אמריקני נהרג.
ערב קודם, התרחשו במקביל סדרת פיגועי ירי בטיילת המרינה בדובאי ובקניון "Bahrein Center City" בבחריין. נראה שהפיגועים כוונו כנגד תיירים, בפרט ישראלים. כתוצאה מהירי נהרגו עשרה ישראלים, שמונה אמריקאים ושמונה אזרחים מקומיים. מוקדם יותר באותו יום, הכוחות הח'ותים בתימן, שנתמכים על-ידי איראן, שיגרו טילים מדויקים על מטרות בסעודיה, ופגעו בין היתר במתקני זיקוק בעיר ג'דה לחוף הים האדום. רכבת אווירית החלה לפעול בין ישראל למפרץ, בניסיון לפנות במהירות האפשרית את כל הישראלים.
בתגובה לאירועים, החליטה ישראל להגיב באמצעות תקיפה אווירית נגד תשתיות איראניות וכוחות איראנים בסוריה בעיראק, והכנת גל שני של תקיפות נגד איראן עצמה.
ארה"ב העבירה לאיראן מסרים המגנים את ההתקפות. כחלק מגישתה המולטילטרלית, קיימה ארה"ב התייעצויות עם השותפות המשמעותיות להסכם הגרעין, רוסיה וסין, על התגובה האמריקנית הראויה לאירועים. ארה"ב הזהירה את איראן כי המשך התקיפות מצד מיליציות פרו איראניות נגד כוחות אמריקנים ייענה באופן מיידי ע"י תקיפה אמריקנית אווירית מסיבית נגד המיליציות האיראניות. וושינגטון הביעה תמיכה בישראל ובתקיפות אוויריות מצידה, כמו כן הביעה נכונות לסיוע מיידי בנושאי לוחמה בטרור והגנה נגד טילים לאיחוד האמירויות ולבחריין. כוננות הכוחות האמריקנים במפרץ הפרסי הועלתה לכוננות הגבוהה ביותר.
איראן, שרצתה למנוע תקיפות בשטחה, העבירה מסר לאמריקאים לפיו, במידה והתגובה לאירועים תהיה מוגבלת, איראן לא תתקוף בשנית. כמו כן, היא פנתה למוסקבה על מנת שתתווך בין טהראן לוושינגטון. איראן החליטה שבמידה והתגובה הישראלית לא תתבצע בשטחים תחת ריבונות איראנית, ומספר ההרוגים כתוצאה מתקיפות לא יהיה משמעותי, טהראן תסכים להרגיע את המצב.
נציגת איחוד האמירויות הדגישה כי המטרה העליונה של הנסיכות היא למנוע מתקפה נוספת בשטחה הריבוני. האמירויות קראה למועצת הביטחון של האו"ם לגנות את ההתקפות ולפתוח בחקירה בינלאומית נגד מבצעיה. במקביל היא תיאמה עמדות עם סעודיה ובחריין לתגובה נגד מטרות חות'יות וקרא להכיר בחו'תים כארגון טרור, ולאכוף את אמברגו הנשק על תימן.
הנציג הרוסי – פיודור לוקיאנוב, ציין כי ההסלמה במזה"ת היא סכנה עבור רוסיה לאבד את הישגיה באזור מאז 2015, בפרט בסוריה, לכן הנשיא פוטין ינצל מעמדו הייחודי וקשריו עם כל המנהיגים במזרח התיכון ולהפעיל דיפלומטיה מאסיבית אל מול הניצים ובמקביל לכונן ערוץ שיח מול ממשל ביידן.
חזבאללה על אף רצון להימנע ממעורבות באירוע מסיבות פנים לבנוניות, בחר להתערב שכן הוא מבין את ייעודו לשמש כחיץ בין איראן לבין האויב הציוני. זאת ועוד, חזבאללה מנסה להשיג כמה שיותר ניצחונות סמליים לחיזוק מעמדו, כמו הצבת דגל חזבאללה ביישוב בצפון ישראל.
אסד בסוריה, החליט כי דמשק תגנה את התקיפות אך תימנע מלהתערב. עם זאת, לא היה בכוחו למנוע מאיראן וחזבאללה להשתמש בטריטוריה הסורית לתקיפת ישראל.
תגובת ישראל להתרחשויות הייתה בתקיפה נרחבת של יעדים איראנים בסוריה ובעיראק, שגרמו להרוגים איראנים ובקרב חזבאללה. בתגובה, חזבאללה שיגר רקטות לעבר צפון ישראל, בשלב ראשון, תוך ניסיון להגביל את העימות ולא לירות טילים לערים מדרום לחיפה. התקיפה הובילה להרג של מספר אזרחים ישראלים. בתגובה, ישראל תקפה מספר יעדים בלבנון, כולל יעדים שמשמשים את פרויקט דיוק הטילים של חזבאללה בבירות, אשר הביאה למותם של שלושים אזרחים לבנונים. לאור זאת, חזבאללה החליט להרחיב את טווח הירי לעבר תל אביב, תקיפה שגרמה ל- 12 הרוגים בתל אביב.
איראן ניסתה להגביל את חזבאללה שלא יגרר למלחמה רחבת היקף עם ישראל, שכן מטרתו העיקרית של הארגון היא להוות גורם מרתיע נוכח כוונה ישראלית לתקוף את פרויקט הגרעין האיראני, אך לא בלמה אותו מלפעול נגד ישראל.
תובנות שעלו מהסימולציה
כל השחקנים רצו להימנע מהסלמה רחבה והעריכו שהם יכולים לשמר את האירועים מוכלים במתכונת של "ימי קרב" (שבהן יש תקיפות נרחבות ישראליות, אך גם העורף הישראלי סופג פגיעות). עם זאת, המשחק הבליט גם שבמציאות יכולה להיווצר דינמיקת הסלמה לעימות נרחב.
ישראל – חיפשה הזדמנות לקדם את שיתוף הפעולה האזורי, ובראייתה, איראן שיחקה לידיה בתגובה רחבה למטרות באזור. כמו כן, האירוע הווה הזדמנות לתאום עם ממשל ביידן ולהוכיח לו מי זו איראן וכי לא ניתן לחזור ל- JCPOA מבלי לטפל במעורבות האזורית השלילית של איראן וצבא השלוחים שבנתה. אולי גם הזדמנות לשכנע את הממשל שלא להקל בסנקציות על איראן.
ארה"ב – ממשל ביידן מחויב לביטחון ישראל כמו גם להסכמי אברהם. הממשל החדש ניסה להימנע מהרחבת העימות, עדיין דבק בהכלה והרתעת איראן. כדי להרגיע השותפות האזוריות הודיע כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, ויסייע בהגנה מפני טילים ונוכחות כוח נושאת המטוסים נימיץ במפרץ.
איראן – התמודדה עם דילמה בין המחויבות להגיב על הפגיעות האחרונות בה ובאינטרסים שלה, לבין הרצון להימנע ממלחמה רחבה ובעיקר מתקיפת מטרות בשטחה. היא העדיפה להגיב פעם אחת ואפילו לספוג תקיפה נוספת של נכסיה ושלוחיה בסוריה ובעיראק על פני הסלמה.
אמירויות – לרשותה בעיקר כלים משדה המערכה הבינלאומי – פנתה למועמת הביטחון של האו"ם לגינוי ולהקמת וועדת חקירה בינלאומית. את הכלים הצבאיים הקינטיים היא בחרה שלא להפעיל נגד איראן, אלא נגד שלוחי איראן החות'ים. התכלית העיקרית הייתה למנוע המשך תקיפת מטרות במדינות המפרץ.
רוסיה – מבחינת פוטין ראה בהסלמה הזדמנות למצב עצמו כשחקן אזורי ובינלאומי מרכזי, יתרונו בכך שיכול לדבר עם כל השחקנים. האירוע הווה עבור רוסיה הזדמנות לנכסיות ולהידברות עם ממשל ביידן. אינטרס נוסף להוציא את סוריה ממעגל הלחימה, לצמצם הפגיעה בה וכנראה לשמר את משטר אסד. הנציג הרוסי הבהיר כי קל להם יותר להידבר עם ישראל שלא תחריב את סוריה, ופחות עם האיראנים, ("היחסים עימם מאד טריקים") שלא יהפכו את סוריה לשדה מערכה מרכזי.
חזבאללה – התקשה להתכחש להיותו כוח מרכזי במחנה ההתנגדות ולכן חיפש עילה לתקוף את ישראל, באופן שלא יכאיב לה יתר על המידה. אך כאשר לא הצליח לשלוט בהסלמה, הוא חתר להשגת תמונות ניצחון – פגיעה במטרה ערכית בתל אביב, או כיבוש יישוב בצפון. במשחק הומחש המתח בין איראן (שלא רצתה הסלמה רבתי) לחזבאללה (שרצה להפיק מההסלמה את המיטב עבורו). איראן לא רוצה לשחוק את חזבאללה, שמיועד ככוח הרתעה ותגובה למקרה של תקיפת אתרי גרעין באיראן גופא, אך נמנעה מלעצור אותו. המתח משקף אינטרסים עצמאיים של חזבאללה, למרות התלות והכפיפות לאיראן.
לאף אחד מהשחקנים לא איכפת מהסלמה בין ישראל לחזבאללה, ויש קושי להחיל מנגנון סיום לחימה אזורי ובינלאומי בין ישראל לחזבאללה.
בסופו של דבר, איראן לא נתקפה באופן ישיר במהלך הסימולציה, זה רף שכולם העדיפו להימנע ממנו. המשחק משקף את הקושי של ישראל לפגוע באופן ישיר באיראן ואת התלות בארה"ב בעניין הזה. בנסיבות של כניסת ממשל חדש בארצות הברית, לא היה לו עניין בעימות ישיר עם איראן.
בכנס הבינלאומי השנתי ה-14 של ה-INSS נערך תחקיר בתום משחק המלחמה בהנחיית מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי תא"ל (מיל.) אודי דקל, ובהשתתפות הרמטכ"ל לשעבר, עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, רא"ל (מיל.) גדי איזנקוט, הגנרל בדימוס ונשיא מכון ברוקינגס, ג'ון אלן ושרת החוץ והמשפטים לשעבר, ציפי לבני.
שלושת המשתתפים הסכימו על כך שהאיום האיראני והסכמי הנורמליזציה מהווים הזדמנות משמעותית לשיתוף פעולה אזורי בהובלה אמריקנית.
בתחקור המשחק, סיפר מנהל המכון, תא"ל (מיל.) אודי דקל, כי בביקור בכירי המכון באיחוד האמירויות הובהר להם כי אין מקום "לחלום על כך שמטוסי חיל האוויר ימריאו מהאמירויות כדי לתקוף באיראן", ועל כן תהה במה תורמים הסכמי אברהם בתחום שיתוף הפעולה הביטחוני לישראל. על כך השיב הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, כי למדינות הסוניות הפרגמטיות במפרץ ולישראל, אינטרס משותף למנוע יכולת גרעינית והגמוניה אזורית איראנית, ולכן יש חשיבות גדולה מאוד לשיתוף פעולה זה תחת מטרייה אמריקנית. זאת, תוך שמירה על יכולות משמעותיות ישראליות לפעול באופן עצמאי באיראן. הוא ציין כי יש חשיבות גדולה מאוד לתיאום תוך כדי אירוע, אולם התיאום המקדים, הכולל שיתוף בידע מודיעיני ובניית הבנות משותפות על דרכי הפעולה, חשוב אף יותר. עוד הוסיף כי לאירוע, כפי שהתפתח בסימולציה, אשר הסתיים "בקול ענות חלושה" מול איראן, השלכות שליליות מאוד למדינות האזור לגבי ההתמודדות בעתיד מולה.
יודגש כי בסימולציה הקואליציה האזורית שבהובלת ארצות הברית העדיפה לתקוף את השלוחים האיראניים על פני תקיפה בשטח איראן, ובכך עמדה בציפיות האיראניות שלא יתרחשו תקיפות בשטחה. איזנקוט הבהיר כי "ישראל חייבת לשמור על עצמאות וחופש פעולה מוחלט, בעיקר במעגל הראשון של סוריה, לבנון וגם במעגלים הרחוקים יותר". איזנקוט ציין כי "ישנה הזדמנות לעתיד לבנות דפוס פעולה משותף של מרכיבי כוח אזוריים שיגבירו את ההרתעה כלפי איראן".
גם איזנקוט וגם ציפי לבני טענו כי קשה מאוד לראות מצב בו התגובה הישראלית לא תהיה נחרצת דייה, כאשר משוגרים טילים (ממערב עיראק ומלבנון) לעבר תל אביב וגורמים ל-16 הרוגים. לדבריהם, אין ממשלה ישראלית שתוכל להכיל אירוע כזה, ולהימנע מתגובה עוצמתית, גם בסיכון של הדרדרות להסלמה רחבה יותר.
בתשובה לשאלה האם על ישראל לנצל הסלמה מול חזבאללה לטיפול באיום הטילים המדויקים בלבנון, השיב איזנקוט כי: "אופן הפריסה של ארגון חזבאללה הוא כזה שמערך הטילים שלו, לרבות אלו בעלי היכולות המדויקות, נמצא בלב הסביבה האזרחית, לפיכך כל תקיפה תביא לנזק אגבי רחב". הוא הוסיף, כי אם ישראל תרצה להפתיע את חזבאללה בתקיפה רחבה של היכולות המדויקות היא לא תוכל להמתין לפינוי של האוכלוסייה האזרחית. הוא העריך כי מלחמה תביא לנזק כבד גם בעורף הישראלי שכן למרות יכולות ההגנה האווירית הישראלית לא ניתן יהיה להבטיח הגנה מוחלטת.
הגנרל בדימוס ג'ון אלן, אמר בהתייחסו לתרחיש כי "זו תהיה טעות חמורה" מבחינת איראן אם תתקוף ערב כניסת הממשל האמריקאי החדש, אשר מעוניין למצוא נוסחה חדשה להסכם הגרעין עם איראן ולכונן עמה מערכת יחסים חדשה, על כן זו תהיה "שיאה של הערכה שגויה" מצד האיראנים.
בתגובה לשאלה מדוע בסימולציה ארצות הברית העדיפה לתקוף את השלוחים האיראנים ולא את איראן המשלחת אותם, השיב כי "ארצות הברית לא תהסס להגיב נגד יעדים איראנים ולא רק נגד המיליציות שלה. פעולת תגמול היא נדבך של אסטרטגיה אמריקנית רחבה יותר. אם האיראנים היו תוקפים שוב באמצעות שלוחיהם, היינו בהחלט גורמים להם לשלם מחיר על פעילויותיהם הטרוריסטיות באזור באמצעות תקיפת נכסיהם". תכלית הפעילות האמריקאית היא הכלה והרתעה, ולשם כך שיגרה ארצות הברית את כוח נושאת המטוסים נימיץ למפרץ.
אשר להשפעה שיש לציבור בישראל על מקבלי ההחלטות במצבים ביטחוניים, קבעה ציפי לבני כי אין ספק שהציבור עדיין רוצה לראות עימות צבאי המסתיים בניצחון ברור, כמו ניצחון מלחמת ששת הימים, אך "אין ממשלה היום שיכולה לספק את זה, לא בגלל שאין את היכולת, אלא מכיוון שמדובר באירוע מסוג אחר לגמרי". בנוסף לבני העריכה כי במצב הנוכחי "קשה להסתמך היום על מנגנון סיום אזורי או בינלאומי, אקורד הסיום צריך להיות של ישראל – באמצעות תגובה משמעותית"
אשר למדיניות ממשל ביידן הנכנס, העריכה לבני כי צפויה דרישה אמריקנית מישראל להגיב באופן שלא ידרדר את האזור למלחמה. הדבר יהווה הזדמנות עבור ישראל להעלות על השולחן את האינטרסים שלה בסוגייה האיראנית ולדרוש תמורות בהקשרי הסכם גרעין משופר מול איראן, וכן בכל הקשור לטילים המדויקים ולפעילות טרור האיראנית באזור. בנושא זה העריך הגנרל אלן כי לא תהיה חזרה להסכם הגרעין הקודם, אלא נדרש לגבש הסכם עדכני ומשופר.
מצב הביטחון הלאומי – ממצאי המדד מלמדים כי בדומה לשנים האחרונות, גם בשנה החולפת רוב הציבור האמין כי מצבה של ישראל מבחינת הביטחון הלאומי הוא טוב למדי ואף ימשיך להיות כך בעתיד. חלק ניכר מהציבור הסכים כי "מדינת ישראל היא 'וילה בג'ונגל'. גם התמיכה בנרטיב ההישרדותי- דטרמיניסטי: "לנצח נחיה על חרבנו" ירדה מ- 64 אחוזים בסוף שנת 2019 ל-52 אחוזים בשנה החולפת.
אמון במוסדות המדינה – אחת הסוגיות המרכזיות על סדר היום בשנה החולפת הייתה מידת האמון במוסדות המדינה. מממצאי המדד עולה כי חוסר האמון מצד הציבור בממשלת ישראל, אשר היה נמוך עוד טרם פרוץ משבר הקורונה, התגבר בעקבותיו. מ"מדד הביטחון הלאומי" האחרון עלה כי היא זכתה ל-25 אחוזי אמון בלבד. גם משטרת ישראל זכתה לאמון נמוך יחסית (34 אחוזים) ואף חלה ירידה ביחס לשנים האחרונות. מנגד, ברמת האמון של הציבור בארגוני הביטחון – צה"ל, המוסד, ושב"כ – ניכרה ירידה ביחס לשנים קודמות, אך היא עדיין נותרה גבוהה יחסית (כ-80 אחוזים). משאלות ספציפיות שבחנו את דירוג גופי הביטחון עלתה תמונה מורכבת יותר. המשטרה זוכה לציונים די נמוכים בתרומה לביטחון הציבור, תרומה למניעת התפשטות הקורונה ובדאגה לזכויות האזרח. היא מקבלת בממוצע ציון 5 בסולם מ10-1. שב"כ וצה"ל זוכים לציונים גבוהים (כ-8.5) ביכולת מבצעית גבוהה וביכולת טכנולוגית מתקדמת. שב"כ זוכה לציון נמוך יותר (6.9) בתרומה לשמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי, שזו הגדרת ייעודו בחוק. למעשה, האמון ביכולת המבצעית של צה"ל גבוה יותר מהאמון הכללי. באופן קבוע הציבור מאמין ביכולותיו המבצעיות של צה"ל וגם בשנה החולפת רוב מוחלט בציבור היה משוכנע כי צה"ל ערוך לעימות צבאי. משאלה חדשה שנוספת השנה עלה כי רוב הציבור סבר כי על צה"ל לסייע במאמץ הלאומי במשברים לאומיים כמו הקורונה. רק מיעוט סבר כי הוא לא היה צריך להיות מעורב או לחילופין שעליו לנהל את המשבר.
איומים ואתגרים חיצוניים (ביטחוניים) – בעקביות לאורך שנים, רוב הציבור חש כי ישראל תוכל להתמודד בהצלחה עם איומים אלה, ביניהם: פיגועי טרור, פגיעה קשה בעורף במקרה של עימות צבאי, הסלמה בו-זמנית בחזית הצפון, הדרום ויהודה ושומרון, וכן השגת נשק גרעיני על ידי איראן. המדד האחרון הצביע על תחושת ביטחון גבוהה ביכולת ההתמודדות של המדינה עם איומים אלה, הגם שנרשמה ירידה בתחושת ביטחון זו.
האיומים הפנימיים-חברתיים – טרם הקורונה העלו ממצאי המדד כי הציבור מוטרד מאיומים פנימיים לא פחות מאשר מאיומים חיצוניים. ואולם בעת הנוכחית נמצא כי הציבור מודאג יותר במידה משמעותית מהאיומים הפנימיים, ורק מיעוט מודאג יותר מהאיומים החיצוניים. יתרה מזו, לעומת תחושת הביטחון הגבוהה לגבי יכולתה של המדינה להתמודד בהצלחה עם האיומים החיצוניים, לגבי יכולתה להתמודד עם איומים פנימיים תחושת הביטחון נמוכה ומתאפיינת בירידה ניכרת ביחס לשנים האחרונות. לדוגמה, הציבור מוטרד מיכולת המדינה להתמודד עם שחיתות במערכת השלטונית ועם קיטוב בין מגזרים שונים בחברה. וכן, רובו סבור כי בעקבות משבר הקורונה נדרש שינוי בסדר העדיפויות של המדינה, כך שנושאי כלכלה וחברה יקבלו עדיפות על פני תקציב הביטחון. בנוסף, רוב הציבור (70 אחוזים), האמינו שהמדינה תוכל להתמודד עם מגפת הקורונה בהצלחה.
משבר הקורונה– רמה אישית – רוב הציבור היו מוטרד מאד מההיבטים הכלכליים והבריאותיים. גם תחושת הפגיעה האישית שלהם הייתה גבוהה, אולם יש פער בין רמת המוטרדות לפגיעה בפועל; ממענה לשאלה: עד כמה אתה מוטרד או לא מוטרד ממשבר הקורונה, עולה כי רוב הציבור היה מוטרד במיוחד מההיבט הכלכלי (77 אחוזים), ומההיבט הבריאותי (70 אחוזים). ממענה לשאלה: עד כמה נפגעת או לא נפגעת ממשבר הקורונה, עולה כי חלק ניכר מהציבור (41 אחוזים) העידו שנפגעו כלכלית, 39 אחוזים העידו שנפגעו נפשית, ואילו 16 אחוזים בלבד העידו כי נפגעו בריאותית. עוד עולה כי מגזרים מסוימים נפגעו מההיבט הכלכלי יותר ובעיקר – צעירים ואוכלוסיות מוחלשות. בנוסף, נשים העידו שנפגעו יותר מגברים ובעיקר נפשית.
ערכים פוליטיים – ממענה לשאלה – מהו הערך החשוב לך ביותר, עלה כי הערך "מדינה עם רוב יהודי" המשיך להיות הערך החשוב ביותר בעיני רוב הציבור (43 אחוזים), אבל חלה עלייה משמעותית בערך "מדינה דמוקרטית" אחרי שהוא היה במקום נמוך במשך שנים (מ-19 אחוזים ב- 2019 ל- 35 אחוזים בשנה החולפת). משאלות רבות עולה כי רוב הציבור מוטרד מההיבט הדמוקרטי ויש גם עלייה באחוז המסכימים כי הדמוקרטיה הישראלית בסכנה (60% בשנה החולפת לעומת 44 אחוזים בשנת 2018). אמנם שיעור המוטרדים בקרב אלה שמשייכים את עצמם למרכז או לשמאל, היה גבוה משמעותית יותר מאלה ששייכו את עצמם לימין, אך גם בקרב הימין נמצא אחוז ניכר של נשאלים שהיו מוטרדים מההיבט הדמוקרטי. חשיבות ה"דמוקרטיה" נמצאה בשאלות רבות. רוב גדול במיוחד הסכים כי: "החברה הישראלית היא חברה דמוקרטית", "אסור שמדינת ישראל לא תהיה דמוקרטיה", רק השיטה הדמוקרטית מאפשרת לנו לנהל מחלוקות ללא אלימות", "אין סתירה בין ערכים יהודים לדמוקרטיים" ועוד. יחד עם זאת, נראה כי כל צד במפה הפוליטית מסתכל מזווית אחרת על הדמוקרטיה. כך, לדוגמא, הציבור חצוי בשאלה האם "הממשלה הנוכחית פוגעת בדמוקרטיה". גם היחס למערכת המשפט שנוי במחלוקת. חלק ניכר (40 אחוזים) אף הסכימו כי "מערכת המשפט היא זו שפוגעת בדמוקרטיה".
סולידריות בחברה הישראלית – בדומה לממצאי 2019 (טרום משבר הקורונה), גם ב-2020 רוב הציבור סבר כי חלה התרופפות בתחושת הסולידריות בחברה הישראלית. עוד עולה כי קיימת תחושת חוסר סובלנות כלפי האחר וחשש מהשתקת הקבוצה שהפרט משתייך אליה. כך, למשל, חלק גדול מהציבור הביע הזדהות עם ההיגדים: "קבוצות שאני לא מסכים איתן, מעצבות את סדר היום", "משתיקים את הקבוצה אליה אני שייך", "בישראל מתחזקות קבוצות שמקיימות אורח חיים שונה משלי, שבעתיד ימנעו ממני לשמור על אורח חייו" וחלק ניכר אף הביעו חשש שאם "אביע את עמדותיי הפוליטיות, אשלם על כך מחיר אישי".
הגם שהחלוקה בין אגפי הימין והשמאל במפה הפוליטית השתנתה בעשור האחרון, רוב הציבור סבר כי הגורם העיקרי להתרופפות בתחושת הסולידריות הוא המתח ביניהם. גורמי מתח אחרים – בין חרדים לחילוניים, בין עשירים לעניים ובין יהודים לערבים בארץ – נשארים הרחק מאחור ואינם נחשבים על ידי חלק ניכר מהציבור כגורמים העיקריים לירידה בסולידריות.
יחד עם זאת, נראה כי קיים רצון ללכידות ולסולידריות. רוב הצבור הסכים גם השנה, כי "כל ישראל ערבים זה לזה" וכי בשעת צרה יהודים תמיד יעזרו זה לזה (כ-80 אחוזים) וכי "המכנה המשותף שלהם עם רוב היהודים בישראל, גדול מהשוני".
לסיכום, מ"ממד הביטחון הלאומי" עולה כי לזהות הדתית ועוד יותר לזהות פוליטית יש את ההשפעה הבולטת על עמדות הציבור בחלק מסוגיות הליבה הביטחוניות והמדיניות. יחד עם זאת, הציבור הישראלי חולק נרטיבים משותפים כשהבולטים שבהם: "אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו" (82 אחוזים) ו"קיומה של ישראל היא זכות טבעית ש"קיומה של ישראל היא זכות טבעית, היסטורית של עם ישראל בארץ ישראל (91 אחוזים).
פרטים נוספים בהמשך
