פודקאסט

פרק 329  

חוקרי המכון צ'ק פרייליך, עפר שלח ועופר גוטרמן דנים באפשרויות ובכלים שיש בידי ישראל ויתר הצדדים המעורבים במאמצים לסיים את המלחמה בעזה ולהוביל למציאות חדשה ביום שאחריה, אחרי שטראמפ פרסם את רעיונותיו בנוגע להגליית תושבי עזה והעברתם למדינות אחרות ובינוי השטח שנחרב במהלך המלחמה. האם החזון השאפתני שהציג טראמפ יכול להתניע תוכנית מדינית ממשית עם ביצוע בשטח או שמדובר ברעיונות שמחייבים מרכיבים נוספים כדי שיתגבשו לכדי תוכנית מדינית? על איזו בעיה במציאות שהתהוותה בעזה במשך שנים מבקש טראמפ לתת מענה וכיצד הוא מעוניין לשלב את הרעיונות האלה בחזונו לגבי הנורמליזציה האזורית? מה הן התוכניות הקיימות בצבא כיום בנוגע לאפשרות של המשך לחימה או למציאות ה"יום שאחרי"? האם הצבא ינסה להשתלב בעידוד "הגירה מרצון" – והאם מהלך כזה יכול לספק את המטרה של הכרעת חמאס? מדוע צה"ל זקוק לתהליכי בנייה מחדש בעקבות חודשי המלחמה ובהינתן היעדר תוכנית מדינית ליציאה מהמלחמה כעת? וגם: כיצד העולם הערבי וחמאס מגיבים לתוכנית טראמפ, בדגש על ניסיון לייצר אלטרנטיבה למציאות הנוכחית בעזה, ומהן המשמעויות מבחינת ישראל בכל הנוגע לאלטרנטיבה זו?

בין אם ההסכם לשחרור החטופים יתקדם לעבר השלב השני או יקרוס ויוחלף בחידוש הלחימה, יש לדון בחלופות אסטרטגיות ארוכות טווח לרצועת עזה. חוקר המכון, אל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן, מציג את החלופה של מנהל טכנוקרטי שיטפל בשיקום תשתיות וכלכלה, בפיתוח כוח ביטחוני לשמירה על הסדר הציבורי ולוחמה בטרור, ובדה-רדיקליזציה במערכות השלטון והחיים, דוגמת מערכת החינוך. האם חמאס לא יטרפד את הקמתו של מנהל זה? כיצד ישתלב מנהל כזה בתכניות אזוריות ובינלאומיות לפתרון בעיית עזה ביום שאחרי המלחמה? האם חלופה זו פותחת הזדמנות להרחבת שיתוף הפעולה ותהליך הנורמליזציה, בחסות ממשל טראמפ?

פרק חדש של "אז מה כן? חשיבה מחדש על הקונספציה הישראלית-פלסטינית": 15 חודשים לאחר תחילת המלחמה, ושום דבר בנוגע לעתיד עזה לא ברור. הכאוס השתלט על התכנון, וחלומות משיחיים על התיישבות מניעים את הממשלה ואת חבריה. האם המלחמה בעזה רחוקה מסיום, מה האפשרויות לצאת משם בכבוד ואיך כל זה קשור גם למצרים? חוקרי המכון תא"ל (מיל') אודי דקל, השגרירה אמירה אורון ואל"מ (מיל') ד"ר עופר גוטרמן מנסים להציע מתווה לסיום הגיוני.

חוקרי המכון, קובי מיכאל ועפר גוטרמן, מציגים את דעותיהם לגבי המשך המהלכים הצבאיים והמדיניים שישראל תידרש לבצע כדי להשיג את מטרות המלחמה – שחרור החטופים, חיסול תשתיות חמאס הצבאיות וסיום שלטונו ברצועת עזה, אחרי חיסול סינוואר והפשיטה מחדש על ג׳באליה בצפון הרצועה. האם יש להמשיך את המהלך הצבאי או לחתור כעת למהלך מדיני? מי צריך להיות מעורב ישירות בשליטה בעזה, כחלופה לחמאס, עם מיטוט שלטונו: ישראל, הרש״פ או גורם אחר? וגם: מה ההשלכות של החקיקה נגד אונר״א בישראל ומה צריך לבוא במקום הסוכנות הזאת ברצועת הזה?