בנאום שנשא הקנצלר מרץ בפני מנהיגי הקהילה היהודית בגרמניה (ספטמבר 2025) הוא חזר על מחויבות גרמניה לזכות קיום וביטחון ישראל התחייבויות "...שאינן ניתנות למו"מ ושהינן חלק מהיסודות הנורמטיביים של ארצי...". בניסוח שבחר סטה מרץ מהניסוח של הקנצלרית מרקל כשדיברה על ביטחון ישראל כחלק מה"שטאט רזון" (אינטרס המדינה) של גרמניה.
בהמשך ציין הקנצלר "דווקא בגלל זאת, כשממשלות מציגות דעות שונות חובתנו כגרמניה לנסות ולהגיע לשפה משותפת (עם ישראל ש.ש)". מעקב אחרי התבטאויות הקנצלר כמו גם הודעות דוברים רשמיים בחודשים האחרונים מצביע על כך כי היעד לעיל אותו הציב הקנצלר הולך ונעשה קשה יותר להשגה לנוכח מדיניות ממשלת ישראל בנושא ההתנחלויות, הטרור היהודי נגד האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית והמצב בעזה.
הקנצלר ציין כי בשיחותיו עם נתניהו הוא שב ומזהיר אותו מצעדים נוספים לסיפוח הגדה המערבית, דוגמת הכוונה לבניית יחידות דיור בשטח E1 בירושלים שלא רק שמנוגד לחוק הבינ"ל לדבריו, אלא יפגע באפשרות למימוש פתרון שתי המדינות.
מלבד הטון שהפך ליותר ביקורתי יש גם שינוי בתוכן ההצהרות. דוגמה אחרונה ניתנה בדברי הקנצלר לרגל יום השנה השלישי לשבעה באוקטובר. בצד המחויבות לביטחון וקיום ישראל כלקח מהשואה וכ"חלק מהזהות הגרמנית...", ניסוח שונה מהניסוח שהבאנו לעיל, מדבר מרץ על הצורך ליצור "...בסיס לסדר חדש שבו ישראלים, פלסטינים ושכניהם יוכלו לחיות בשלום ובביטחון. ממשלת גרמניה תירתם להשגת יעד זה. משוכנעים שיעד זה ניתן להשגה ע"י (הקמת) מדינה פלסטינית לצידה של ישראל...".
אם עד כה הביעה גרמניה תמיכה כללית בפתרון שתי המדינות הרי שמהתבטאות הקנצלר עולה הקשר שבין בניית סדר חדש באזור והקמת מדינה הפלסטינית כבסיס (במילים אחרות תנאי?) להקמת הסדר. כעת, לא נותר אלא להמתין ולראות כיצד בכוונת הקנצלר לממש את הצעתו.
אם עד כה, נמנעה גרמניה מלהצטרף לקריאה של מספר גדל של חברות האיחוד להטיל סנקציות גורפות בגין צעדי ישראל, במהלך ביקורו באירלנד (28.7) הביע הקנצלר דאגה לנוכח המשך הקמת התנחלויות. הוא דחה תמיכה בסנקציות תוך התוספת "...לפי שעה...".
המשך המדיניות הנוכחית של ישראל בסוגיות שפורטו לעיל, למרות ההזהרות החוזרות ונישנות מצד הקנצלר, יעמידו את גרמניה בפני הצורך להחליט בין המשך המחויבות לביטחון וזכות קיום ישראל (כפי שהיא מבינה אותה) והעמידה לצידה של ישראל ,כאשר כלל לא ברור כיצד תוכל לעמוד לצידה של ישראל שאת מדיניותה בסוגיות שהזכרו לעיל היא דוחה.
עד היום הצליחה גרמניה למרות הביקורת שנמתחת על עמדתה מצד חברות באיחוד להתחמק מהצורך בקבלת החלטה. המשך המדיניות הישראלית תאלץ אותה לנהוג אחרת.
בנאום שנשא הקנצלר מרץ בפני מנהיגי הקהילה היהודית בגרמניה (ספטמבר 2025) הוא חזר על מחויבות גרמניה לזכות קיום וביטחון ישראל התחייבויות "...שאינן ניתנות למו"מ ושהינן חלק מהיסודות הנורמטיביים של ארצי...". בניסוח שבחר סטה מרץ מהניסוח של הקנצלרית מרקל כשדיברה על ביטחון ישראל כחלק מה"שטאט רזון" (אינטרס המדינה) של גרמניה.
בהמשך ציין הקנצלר "דווקא בגלל זאת, כשממשלות מציגות דעות שונות חובתנו כגרמניה לנסות ולהגיע לשפה משותפת (עם ישראל ש.ש)". מעקב אחרי התבטאויות הקנצלר כמו גם הודעות דוברים רשמיים בחודשים האחרונים מצביע על כך כי היעד לעיל אותו הציב הקנצלר הולך ונעשה קשה יותר להשגה לנוכח מדיניות ממשלת ישראל בנושא ההתנחלויות, הטרור היהודי נגד האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית והמצב בעזה.
הקנצלר ציין כי בשיחותיו עם נתניהו הוא שב ומזהיר אותו מצעדים נוספים לסיפוח הגדה המערבית, דוגמת הכוונה לבניית יחידות דיור בשטח E1 בירושלים שלא רק שמנוגד לחוק הבינ"ל לדבריו, אלא יפגע באפשרות למימוש פתרון שתי המדינות.
מלבד הטון שהפך ליותר ביקורתי יש גם שינוי בתוכן ההצהרות. דוגמה אחרונה ניתנה בדברי הקנצלר לרגל יום השנה השלישי לשבעה באוקטובר. בצד המחויבות לביטחון וקיום ישראל כלקח מהשואה וכ"חלק מהזהות הגרמנית...", ניסוח שונה מהניסוח שהבאנו לעיל, מדבר מרץ על הצורך ליצור "...בסיס לסדר חדש שבו ישראלים, פלסטינים ושכניהם יוכלו לחיות בשלום ובביטחון. ממשלת גרמניה תירתם להשגת יעד זה. משוכנעים שיעד זה ניתן להשגה ע"י (הקמת) מדינה פלסטינית לצידה של ישראל...".
אם עד כה הביעה גרמניה תמיכה כללית בפתרון שתי המדינות הרי שמהתבטאות הקנצלר עולה הקשר שבין בניית סדר חדש באזור והקמת מדינה הפלסטינית כבסיס (במילים אחרות תנאי?) להקמת הסדר. כעת, לא נותר אלא להמתין ולראות כיצד בכוונת הקנצלר לממש את הצעתו.
אם עד כה, נמנעה גרמניה מלהצטרף לקריאה של מספר גדל של חברות האיחוד להטיל סנקציות גורפות בגין צעדי ישראל, במהלך ביקורו באירלנד (28.7) הביע הקנצלר דאגה לנוכח המשך הקמת התנחלויות. הוא דחה תמיכה בסנקציות תוך התוספת "...לפי שעה...".
המשך המדיניות הנוכחית של ישראל בסוגיות שפורטו לעיל, למרות ההזהרות החוזרות ונישנות מצד הקנצלר, יעמידו את גרמניה בפני הצורך להחליט בין המשך המחויבות לביטחון וזכות קיום ישראל (כפי שהיא מבינה אותה) והעמידה לצידה של ישראל ,כאשר כלל לא ברור כיצד תוכל לעמוד לצידה של ישראל שאת מדיניותה בסוגיות שהזכרו לעיל היא דוחה.
עד היום הצליחה גרמניה למרות הביקורת שנמתחת על עמדתה מצד חברות באיחוד להתחמק מהצורך בקבלת החלטה. המשך המדיניות הישראלית תאלץ אותה לנהוג אחרת.