מנחה :השגריר דן שפירו
גב 'ג'יין אייזנר | ג'ונתן גרינבלט | גב 'שירה רודרמן
שפירו פותח ומספר שפגש כשגריר ארצות הברית בישראל הרבה קהילות יהודיות שונות, ומצא שהקהילות היהודיות בארצות הברית והישראלים לא מכירות מספיק, וחסרו מכנה משותף על מנת לגשר על הפערים ביניהם. למשל בנושא הסכם הגרעין או משבר הכותל. שפירו טוען שקיימת משוואה לפיה חיזוקה של ישראל יתאפשר דרך חיזוק היחסים בין המדינה ובין יהדות ארצות הברית, ולהיפך, פגיעה בקשר בין ישראל ובין יהדות ארצות הברית תוביל להחלשתה של ישראל.
שפירו מבקש מחברי הפאנל להתייחס לדבריו של שחר בהצגת הנושא ומציג את השאלה האם אנחנו מתמודדים כעת עם משבר ביחסי ישראל ויהדות ארצות הברית ומדוע זהו עניין של ביטחון לאומי עבור ישראל.
רודרמן עונה ראשונה, מתארת שכשהיחס בין הצדדים שלילי קשה לגשר על פערים, ושזו לא הפעם הראשונה של פערים בין יהדות ארצות הברית וישראל. לעמדתה זוהי תקופה מאתגרת ביחסי הצדדים, ויהדות ארצות הברית בעצמה נתקלת באתגרים רבים מבית. מצד שני, ישראל כבר לא מדינה חלשה ובמשבר שנזקקת ליהדות ארצות הברית, וכיום רואה דברים מעט אחרת. עצם התחזקותה מובילה לפערים. לדבריה, נדרשת מטרה משותפת לישראל וליהדות ארצות הברית. בעבר הייתה כזו והיא עצם קיומה של ישראל, אך כיום אין כזו כי ישראל כבר מדינה חזקה ובטוחה. יהדות ארצות הברית צריכה להתאחד ולהבין מה תפקידה ביחס לישראל. במקביל, על מדינת ישראל להתייצב ולהבין שהיא מדינה של אזרחיה ובמקביל גם בית לאומי לעם היהודי באשר הוא נמצא. בנוסף רודרמן טוענת ששני הצדדים החליטו להתמקד בנושאים הכי קשים, דוגמת סוגית הדת, במקום להתחיל לבנות מכנה משותף בנושאים יותר קלים ונוחים לגישור.
ג'יין אייזנר מסכימה עם רודרמן. מבקשת להגדיר את המשבר כפער אמיתי בהבנה של שני הצדדים אחד את השני. הקהילה היהודית עוברת שינויים פנימיים וצריכה להחליט מה ברצונה להיות ומה תפקידה מול ישראל צריך להיות. אייזנר חושבת שהרצח בבית הכנסת בפיטסבורג מהווה נקודת מפנה, בכך שישראל לראשונה הבינה שמתקיימים פשעי שנאה כלפי יהודים בארצות הברית שלא קשורים לשנאה לישראל. הרוצח פנה נגד הקהילה היהודית לא בגלל תמיכתה בישראל אלא בגלל תמיכתה במהגרים בארצות הברית. מתארת את האירועים שאחרי הרצח, שכללו מפגשים משותפים בין קהילות שונות ורואה בהם נקודת מפנה חיובית עבור היהודים בארצות הברית, ולעומת זאת נתקלו בביקורת מצד ישראלים בגלל שחלק מהקהילות לא נתפסות כמספיק יהודיות. בהקשר אחר, לעמדתה רוב גדול ביהדות ארצות הברית מודאג מהנשיא טראמפ ומודאג בהתאם מהמשך הכיבוש הישראלי, ואלה שני קצוות שמגדירים את עמדות יהדות ארצות הברית ושיש לעסוק בהם על מנת לגשר על הפערים.
גרינבלט טוען שהיחסים הנוכחיים בין ישראל ויהדות ארצות הברית זהו אתגר ולא קושי. שני הצדדים בטוחים כל אחד בדרכו, כשהקהילה היהודית בארצות הברית בטוחה בעצמה אך יותר ליברלית ופלורליסטית, ופחות דתית מאשר הקהילה היהודית הישראלית. בהקשר אחר, גרינבלט לא מסכים עם הטענה שהדור הצעיר מקרב יהדות ארצות הברית אבוד, אלא שהם פשוט פעילים ופועלים על פי ערכים יהודיים בדרכם שלהם. בנוסף טוען ששני הצדדים לא אוהבים שהצד השני מטיף להם, ויהודים בארצות הברית רואים בשלילה את ההתערבות הישראלית בדרכם. לדבריו, יהודי ארצות הברית ימשיכו להיות ולנהוג כיהודים גם אם זו לא בדיוק הדרך שיהודים בישראל רוצים.
רודרמן טוענת שחיוני ששני הצדדים ידברו ויפתרו את הבעיות ביניהם. אם יאבדו את השותפות כי לא מצאו מכנים משותפים, או כי לא היו מספיק רגישים לצרכי הצד השני, יהיה קשה להתאושש מהשבר. ישראל היא הבית הלאומי של כל העם היהודי ולכן חיוני לשמר את הקשר ולהבין שזו אחריות שלנו כישראל לשמר את הקשר עם יהדות ארצות הברית. מסכימה עם דבריו של יו"ר הסוכנות הרצוג שחייבים לשמר את הקשר ושאף מחלוקת פוליטית לא יכולה לקעקע אותו. לדבריה, לישראל לא תמיד ברור מה תפקידם של יהודי ארצות הברית ביחס אליה, ולכן כשמועברת כלפיה ביקורת מצד יהודי ארצות הברית היא נתפסת קשה כי הגבולות בין הצדדים לא ברורים. בנוסף רודרמן טוענת שליהודי ארצות הברית קל לבקר את ישראל אך קשה להסתכל פנימה ולראות את הקשיים של הקהילה היהודית האמריקנית עצמה, ואת המחלוקות הפנימיות בתוכה. היא מספרת שקרן רודרמן זיהתה את הפערים והחליטה לפעול לחינוך דור המנהיגים של שני הצדדים. כחלק מכך יוזמת מפגשים של עיתונאים, חברי כנסת ומובילי דעת קהל בהם הם יכולים ללמוד ולהכיר את הגורמים השונים ביהדות ארצות הברית ויוזמת קמפיינים לחיזוק הקשר, כולל דרך תכנית באוניברסיטת חיפה.
שפירו מבקש התייחסויות לחדירה הישראלית לנושאים שבמחלוקת בארצות הברית, ומבקש מאייזנר להתייחס לכך. אייזנר טוענת שנאום נתניהו בקונגרס היה נקודת מפנה מאוד חשובה, כי גרם ליהודי ארצות הברית להחליט בין הנשיא אובמה בו תמכו, ובין ישראל שהתייצבה נגדו. כיום הקשרים בין נתניהו וטראמפ גם מעוררים יחס דומה, כי רוב יהודי ארצות הברית לא תומך בטראמפ והתמיכה הדו-מפלגתית בישראל הולכת ומתערערת. כיום יהודי ארצות הברית כבר לא מסכימים לתמוך בישראל רק בגלל שהיא ישראל, בעוד הם מתנגדים למדיניותה.
אייזנר ממשיכה ומתארת שיהודי ארצות הברית הם מיעוט קטן במדינה ולכן יש ערכים שחשובים להם כמיעוט, ביניהם ערכים ליברלים של סבלנות וצדק חברתי, בעוד ליהודי ישראל הערכים האלה פחות חשובים. עוד טוענת שבממסד האמריקני הנוכחי יש נציגים יהודים אורתודוקסים, אך הם מייצגים מיעוט מקרב יהדות ארצות הברית. מסכמת את טענתה ואומרת שישראל צריכה להבין יותר טוב איך יהודי ארצות הברית פועלים בתוך אמריקה, והבנה שכזו תסייע לשפר את הקשר בין הצדדים.
שפירו מבקש מגרינבלט להתייחס לאנטישמיות מימין ומשמאל בארצות הברית. גרינבלט טוען שהוא מאוד גאה בתמיכתו בממשל אובמה ומסתייג מדבריה של אייזנר לגבי הבחירה בין אובמה ונתניהו. לדבריו הרטוריקה של תומכי העסקה מול איראן הציבה את הנושא כבחירה בין הצדדים. בנוגע לאנטישמיות, גרינבלט מתאר שב-ADL מזהים בשנים האחרונות עלייה משמעותית בביטויי אנטישמיות בארצות הברית, בעיקר מימין מצד תומכי עליונות לבנה וניאו נאצים. מבקש לחדד שמעט אנשים מביעים עמדות אנטישמיות, אך הקיצוניים מרגישים יותר חופשיים לפעול ומסייג שהקיצוניים מימין לא מייצגים את הרוב השמרני כפי שהקיצוניים משמאל לא מייצגים את הרוב הליברלי. מכאן, לטענתו, עולה השאלה מה יכולה מדינת ישראל לעשות כדי לסייע ליהודי ארצות הברית בהתמודדות מול האנטישמיות. התשובה לשיטתו מורכבת מכך שלישראל אסור להטיף ליהודי ארצות הברית, אלא להקשיב לצרכיהם. בנוסף, על הממסד הישראלי לכבד את הפלורליזם של יהודי ארצות הברית, למשל שמנהיגים ישראלים לא יגיעו רק לאירועים של איפא"ק אלא גם לקהילות רפורמיות, וינהלו עימן קשר.
לסיכום, אייזנר מספרת שהיא מזהה בישראל זרמים חמים רבים של משפחתיות חזקה שלא מתקיימת בארצות הברית, ועל יהודי ארצות הברית ללמוד מיהודי ישראל. מצד שני על יהודים בישראל ללמוד מיהודי ארצות הברית איך להתייחס לאחר ולשונה מהם. כל צד צריך לזהות את הנקודות שמייחדות אותו ושמאחדות ביניהם. גרינבלט אופטימי ומציין שהקשר התרבותי בין ישראל וארצות הברית מאוד חזק ומכך ההבנה ההדדית יכולה להתחזק בעתיד. שפירו מסכם וטוען שהקשר בין שתי הקהילות כנושא של ביטחון לאומי ישראלי עולה בתודעת שני הצדדים.
מומלץ לעיין גם בעמוד יהדות התפוצות