קוריאה הצפונית

הכנס השנתי ה-12 של המכון למחקרי ביטחון לאומי עסק במארג האתגרים וההזדמנויות העומדים לפתחה של ישראל ב-2019. כבכל שנה, נשזרו זו בזו סוגיות אסטרטגיות ממעגלים שונים – הפנימי, האזורי והבינלאומי – שמרכיבים יחד את המציאות האסטרטגית של ישראל. בהמשך למגמה משנים עברו, נבחנה את תקפותו של סדר העדיפויות הביטחוני-לאומי דרך דיון במגוון נושאים. ראשית דרך מבט פנימה, לתהליכים והתרחשויות שקשורים קשר הדוק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ולחשיבותה כאבן יסוד בחזונה ובעתידה של מדינת ישראל. תיבחנה הזיקות בין הלכידות הפנימית בחברה הישראלית סביב ערכים ונורמות לבין חוסנה של ישראל ויציבותה לאורך זמן. הסתעפות של הנושא השתלבו אף הן, כמו למשל היחסים עם יהדות ארצות הברית והיבטים טכנולוגיים לחוסנו הכלכלי של המשק הישראלי ומעמדו הבינלאומי. הסוגיה הפלסטינית עמדה במוקד כנושא ליבה בעל השפעה ניכרת על זהותה של מדינת ישראל ומעמדה הבינלאומי. אירועי השנה האחרונה ברצועת עזה ובגדה המערבית, על רקע מדיניות ניהול הסכסוך של ממשלת ישראל התייחסות לזירה הפלסטינית כמשנית ביחס לזירה הצפונית, מזמינים דיון מתמשך אם נדרש לשנות את מציאות הסכסוך ומה החלופות שעל השולחן. המתווה האסטרטגי שפרסם המכון בשלהי 2018 שימש בסיס לדיון ויעומת עם הצעות אחרות שקיימות ועם התכנית העתידה לבוא של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הממד האזורי זכה אף הוא להתייחסות מקיפה. ההשתנות המתמדת של הזירה הצפונית, והאתגר לישראל בהתנהלותה האזורית של איראן בהתבססותה בסוריה ובהסטת הזרקור בחזרה ללבנון, אלו מזמנים דיון מעמיק, בשתי רמות. הראשונה היא תמונת המצב בסוריה שנגזרת מהמעורבות הרוסית האמריקאית והטורקית, הדומיננטיות האיראנית והאינטרסים האזוריים. השנייה היא המדיניות הישראלית נוכח מציאות זו, בדגש על דוקטרינת הפעולה של המערכה שבין המלחמות (מב"מ) ומידת הצלחתה לאורך זמן והרלוונטיות שלה בעתיד. נושאים אזוריים אחרים כמו השינויים הדרמטיים במפרץ, האם השתנה היחס כלפי ישראל ומשמעותיו, והשיח העדכני בעולם הערבי השלימו תמונה זו. המסגרת הרחבה יותר הקיפה את הממד הבינלאומי, ובפרט את התהליכים במערכת העולמית בעידן הנשיא טראמפ, שמשנה את כללי המשחק, ובתוך כך היחסים בין ארצות הברית לרוסיה ולסין. המכלול האמריקאי היה שזור ברבים מהדיונים, כמרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. לצד הנסיגה מסוריה וההצעה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוזכרו, הסכם הגרעין עם איראן היה מוקד אחר ומשמעותי, והמדיניות המזרח-תיכונית של וושינגטון באופן כללי. מעל כל אלה מרחפת התופעה, שהנשיא טראמפ הוא ממבשריה ומפיציה, הפער הניכר שנפער בין המציאות לבין דימויים. מונחים כ"חדשות כוזבות" (Fake News) ו"פוסט אמת" נבחנו בניסיון להבין את המציאות שמתהווה בחסותם והשלכותיה על ניהול מדיניות והתמודדות עם אתגרי ביטחון לאומי.

הפסגה השנייה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-און, הסתיימה בפתאומיות וללא מסמך או הצהרה משותפים של שני המנהיגים. למרות ששני הצדדים לא יודו בכך, המשמעות של הצהרותיהם לאחר שהסתיימה הפסגה היא שהתהליך יוקדש מעתה יותר להפגת המתיחות מאשר לפירוק הגרעין - יעד שיישאר לא מציאותי בעתיד הנראה לעין. האופציות של ארצות הברית מוגבלות, שכן היעד שהיא הציבה כמעט בלתי אפשרי להשגה. יהיה עליה למצוא את הדרך להמשיך ולעבוד על היחסים הבילטראליים, לרבות על היציבות בחצי-האי הקוריאני ובכלל האזור, ובמקביל להפחית בהדרגה את הציפיות אשר ליכולת להשיג התפרקות גרעינית בטווח הקצר. בראייה רחבה יותר, בהשלכה מהמקרה הצפון-קוריאני לאיראן, עבור הקהילה הבינלאומית הלקח הוא ברור: יש לעצור את איראן בטרם תגיע ליעדה.

הדינמיקה שלוותה את תגובת הנשיא דונלד טראמפ לפרסום הדו"ח השנתי של הערכת האיומים מטעם סוכנויות המודיעין האמריקאיות וקודם לכן ההתפתחויות סביב החלטתו של הנשיא טראמפ להוציא הכוחות מסוריה משקפות את דרכי הפעולה השכיחות כיום של הנשיא טראמפ אל מול ממשלו. תהליכים המתקיימים בשני מסלולים מקבילים: מצד אחד, הנשיא טראמפ מוביל באמצעות ציוצים בטוויטר מדיניות התואמת לגישתו על פי העניין; מצד שני, מערכות הממשל האחרות פועלות כדי להבטיח בקרת נזקים וניסיון לתת מענה ראוי למשמעויות הגיאופוליטיות הנגזרות מההחלטות של הנשיא. צפוי כי הלחצים הפנימיים שמולם יעמוד הנשיא טראמפ במהלך 2019 וכן הצורך שלו להציג הצלחות במסגרת התמודדותו עם לחצים אלה, אך יחזקו המגמה של קבלת החלטות מפתיעות ולא צפויות, שלפחות חלקן יכולות לסתור/לפגוע באינטרסים ישראליים.

קרבת הזמנים שבין תקיפת שדה התעופה הצבאי T-4 (בידי ישראל על פי הפרסומים) לבין תקיפת אזרחים בנשק כימי בדומא שליד דמשק על ידי משטר אסד, וההחלטה שנפלה כנראה בוושינגטון להגיב בתקיפת מטרות בסוריה - יצרה ברמה האסטרטגית התלכדות בין הסוגיות המרכזיות של נתיב ההתנגשות בין ישראל ואיראן: בסוגיית ההתבססות האיראנית בסוריה, השימוש בנשק כימי על ידי משטר אסד עם ההשלכות על משטר אי-ההפצה של נשק להשמדה המונית, הסכם הגרעין עם איראן ואף בזירה רחוקה יותר העימות בין ארצות הברית וצפון קוריאה בסוגיית הגרעין. זוהי ההזדמנות עבור ישראל לראייה כוללנית ומשולבת יותר של הסוגיות וגיבוש אסטרטגיה כוללנית מתאימה ביחד עם ארצות הברית. ברמה הצבאית צריכה ישראל להיערך לתגובות איראניות צפויות והסלמה בסוריה תוך שמירת האיזון בין הפעולות הנחוצות לשמירת האינטרסים של ישראל לבין מניעת הסלמה נרחבת עם איראן לצד חיכוך עם רוסיה.