פרסומים

בשנים האחרונות נראה כי גובר העיסוק של גופי הממסד בישראל בתופעת האנטישמיות. עם הגורמים לכך נמנה החשש מן העלייה בתקריות ובביטויי האנטישמיות ברחבי העולם, ובפרט בארצות הברית, שחיה בה הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל.

במאמר זה נידון המענה של גורמי הממסד במדינת ישראל לתופעת האנטישמיות בת־זמננו בדגש על ארצות הברית. שאלת המחקר העומדת בבסיס המאמר היא: "מהם מאפייני התגובה הישראלית לאנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית?". כדי להשיב לשאלה זו, המאמר נפתח בסקירה היסטורית אשר מתמקדת באבני הדרך ובמגוון הגישות שאפיינו לאורך השנים את העיסוק של מדינת ישראל בתופעת האנטישמיות בתפוצות. בפרק המתודולוגי מוגדרים המשתנים הנכללים בשאלת המחקר ומוצג האופן שבו נחקרה השאלה. התשובה לשאלת המחקר מובאת אחרי הפרק המתודולוגי, והיא עוסקת במיפוי הגורמים המדינתיים והלאומיים הפועלים בתחום ובסקירת פעילותם. בחלק המסכם יוצגו תובנות מרכזיות והמלצות למדיניות.

התפתחות העיסוק הישראלי בתופעת האנטישמיות בתפוצות: גישות ואבני דרך

הגישה של ישראל כלפי התפוצה היהודית, כמו גם הניסיון להגדיר מדיניות כלפי היהודים החיים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, אינם ייחודיים בהשוואה לגישתן ולמדיניותן של מדינות אחרות כלפי קהילות בני הלאום שלהן שחיות מחוץ לגבולותיהן. לעומת עשורים קודמים, במאה ה־21 גוברת המעורבות של המדינות בחייהן של הקהילות הללו ובפיתוחן – משרדי ממשלה או סוכנויות מיוחדות לטיפול בקהילות פועלים בלפחות 70 מדינות ברחבי העולם, בהן הודו, פולין, יפן ולבנון (קראוס ואחרים, 2009; Sheffer, 2010). ברוב המדינות על הפעילות לטובת טיפוח הזהות הלאומית וההשתייכות של הקהילות הללו למדינות מוצאן אחראי משרד החוץ או ועדה בין־משרדית בדרג גבוה הפועלת בשיתוף עם משרד החוץ ומיוצגים בה משרד החינוך, משרד העבודה ומשרד האוצר. בכמה מדינות יש שיתופי פעולה רשמיים של הממשלה עם גורמים מוסמכים שאינם ממשלתיים, דוגמת קרנות ומוסדות אחרים לטיפול בקהילות החיות בנכר (קראוס ואחרים, 2009).

ההתייחסות הרשמית הראשונה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות נמצאת כבר במגילת העצמאות (1948): "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל". עם הקמתה גילמה ישראל את הפתרון לשמירה לא רק על גבולותיה אלא על העם היהודי כולו. על פי החזון הציוני היעדר ביטחון של היהודים בתפוצות – ובכלל זה איום האנטישמיות – יכול להיפתר באמצעות עלייה לישראל (Shain & Bristman, 2002).

התפתחויות מאמצע שנות ה־70 של המאה ה־20 – כגון החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם שקבעה ב־1975 כי "ציונות היא צורה של גזענות ושל אפליה גזעית" וגררה בעקבותיה תעמולה אנטי־ציונית ואנטישמית, וכן ההתפוררות האיטית של הגוש הקומוניסטי – הוסיפו תפקיד חשוב לדיפלומטיה הישראלית, דוגמת לחץ על ברית המועצות לפעול נגד גילויי אנטישמיות בתחומה. ב־1987 הוצע לראש הממשלה יצחק שמיר להקים פורום ממשלתי בין־משרדי בשיתוף הסוכנות היהודית למעקב אחר תופעת האנטישמיות, שעד אז היה הטיפול בה מבוזר בין כמה גורמי ממשלה. ב־1988 ייסד מזכיר הממשלה דאז אליקים רובינשטיין את 'הפורום הבין־משרדי למעקב אחר האנטישמיות', והשתתפו בו גם נציגים מיהדות התפוצות ומומחים מן האקדמיה (רובינשטיין, 2003; Weinberg, 2018). דובר אז על הצורך במודעות למאבק נגד האנטישמיות ובהיערכות אליו בשיתוף עם קהילות יהודיות ועם ממשלות ידידותיות, אך התפקיד המרכזי שהממשלה ייעדה למדינת ישראל בכל הנוגע להתמודדות עם האנטישמיות היה לעודד את היהודים לעלות ארצה.

הפורום הבין־משרדי למעקב אחר האנטישמיות והליגה נגד השמצה הקימו ב־1992 את הפרויקט לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל אביב. הפרויקט עסק במחקר ובתיעוד של אנטישמיות ברחבי העולם, ולימים זכה להעלות את הנושא על סדר יומה של הממשלה באמצעות דו"ח שנתי. כעבור כעשור, ב־2003, ייסד השר נתן שרנסקי את 'הפורום העולמי למאבק באנטישמיות'. פורום זה נהפך לגוף מתאם בין מנהיגים יהודים לאינטלקטואלים ולארגונים (Weinberg, 2018). בשנת 2004, ב־27 בינואר, יום שחרורו של מחנה ההשמדה אושוויץ, יזם השר שרנסקי את הישיבה המיוחדת הראשונה של הכנסת לציון יום המאבק של מדינת ישראל באנטישמיות (ב־2005 הכריז האו"ם על יום זה כעל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה). באותה ישיבה ציין ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי "במאבק באנטישמיות צריכים לשתף פעולה מדינות העולם עם גופים חוץ־ממשלתיים, ארגונים יהודיים ולא־יהודיים" וכי "מדינת ישראל היא הערובה היחידה שיש לנו לכך שהיהודים יכולים להגן על עצמם, בכוחות עצמם" (הכנסת השש־עשרה, 2004).

לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל הושפעה עמדתה של המדינה כלפי האנטישמיות ממגוון שיקולים של מדיניות חוץ הנוגעים למערכות היחסים הבילטרליות שלה. גינויי המדינה נגד ביטויי אנטישמיות בעולם היו לעיתים בררניים והתחשבו באינטרסים אחרים שהמדינה ייחסה להם חשיבות. למשל, לפי מחקרם של שיין ובריסטמן (Shain & Bristman, 2002), ראשי הממשלה מנחם בגין ואהוד ברק ביקשו מראש הליגה נגד השמצה אייב פוקסמן להימנע מגינוי רחב של אנטישמיות במצרים בתקופות שישראל רצתה לקדם שיתופי פעולה מדיניים או אזוריים עם מצרים. אפשר לטעון שגם כיום ישראל מחזיקה במדיניות דומה – לדוגמה היעדר גינוי מהיר וחד־משמעי להתייחסותו הרפה של נשיא ארצות הברית לשעבר דונאלד טראמפ לצעדה האנטישמית שנערכה ב־2017 בשארלוטסוויל שבמדינת וירג'יניה, וצעדו בה ניאו־נאצים תחת הסיסמה "Jews will not replace us" (Jackson, 2019).

לקראת סיום העשור הראשון של המאה ה־21 אישרה הממשלה ה־31 בראשותו של אהוד אולמרט את ההחלטה שכותרתה "סיוע לקהילות יהודיות בתפוצות במצבי חירום או משבר",  ולפיה מצב חירום עלול לנבוע, בין היתר, מ"גילויי אנטישמיות" (מזכירות הממשלה, 2008). בסעיף 2 להחלטה נקבע שבמקרים כאלה "יופעל 'פורום ההיערכות למצבי חירום בקהילות יהודיות', המשותף לממשלת ישראל ולסוכנות היהודית, שייעודו להוות פורום חשיבה, תכנון ופעולה לסיוע לקהילות יהודיות בתפוצות בעת חירום או משבר" (מזכירות הממשלה, 2008). על פי המכון למדיניות העם היהודי, החלטת ממשלה זו הייתה פורצת דרך משום הניסיון להגדיר מדיניות ישראלית מתוקצבת כלפי העם היהודי שמחוץ למדינת ישראל (קראוס ואחרים, 2009).

מהתבוננות במענה של מדינת ישראל לתופעת האנטישמיות בתפוצות בעשור השני של המאה ה־21 עולה כי ממשלת ישראל נושאת באחריות הולכת וגדלה כלפי קהילות יהודיות בתפוצות, וכי היא משקיעה משאבים רבים יותר במאבק באנטישמיות (מכון ראות, 2017). אבן דרך נוספת בנושא זה היא החלטת הממשלה ה־34 לאמץ את הגדרת העבודה לאנטישמיות של הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (International Holocaust Remembrance Alliance, IHRA) (מזכירות הממשלה, 2017). הגדרה זו, אשר רבות נכתב על המחלוקת שהיא מעוררת בין מתנגדיה לתומכיה, נהפכה עם השנים לכלי חשוב בבסיס המאמצים של שחקנים רבים ומגוונים הפועלים נגד אנטישמיות ברחבי העולם.

משתנה אחד שעשוי להסביר את העניין הגובר של מדינת ישראל בתופעת האנטישמיות הוא גידול בחשיפה הישירה והמוחשית של ישראלים לתופעה בפלטפורמות הדיגיטליות, בייחוד ברשתות החברתיות המשמשות מקום מפגש לאזרחי העולם כולו. לזה אפשר להוסיף את התגברות הרטוריקה האנטי־ישראלית, המלווה לעיתים גם בביטויים אנטישמיים, ברשתות החברתיות ומחוצה להן ואת התגברות החשיפה אליה של הציבור הישראלי. העיסוק בהתרחבות התופעה במרחב הדיגיטלי קיבל משנה תוקף ב־2021, עם פרסום המתווה למדיניות ממשלתית בנושא המאבק בשיח שנאה אנטישמי ברשת שגיבשו המשרד לנושאים אסטרטגיים ומשרד התפוצות (משרד התפוצות, 2021ב).

תרשים 1: אבני דרך בהתפתחות העיסוק הישראלי בתופעת האנטישמיות

 מתודולוגיה

שאלת המחקר – מהם מאפייני התגובה הישראלית לאנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית? – מצריכה לתת את הדעת לשני משתנים^[2]: הראשון – מיהם השחקנים המרכזיים הפועלים בתוך מדינת ישראל? והשני – מהן הפעולות אשר נוקטים השחקנים הללו? זאת ועוד, המחקר התחקה אחר התפיסות אשר מנחות את השחקנים השונים ואחר הפערים ביניהן. לשם כך התבסס המחקר על שלושה מקורות מידע עיקריים:

• מפגשי למידה וראיונות עומק: בשנים 2020–2021 רואיינו 57 מומחים (27 ישראלים, 28 אמריקאים ושני מומחים בינלאומיים). השיחות (לרוב בזום) היו מובנות, והשאלון שהבנה אותן שונה ועודכן לאורך תקופת איסוף הנתונים.
• ניתוח הישיבות של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ושל ועדת המשנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות, הכנסת ה־23 (2020–2021): ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות החלה את פעילותה ב־3 ביוני 2020, והדיון האחרון הרלוונטי למחקר זה נערך ב־2 בפברואר 2021. ב־14 בספטמבר 2020 הוקמה ועדת משנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות. לאורך תקופה זו ערכו הוועדות כ־120 דיונים, ומהם נותחו 15 הדיונים שנגעו לאנטישמיות או ליהדות ארצות הברית (לרשימה מלאה של הדיונים שנותחו ראו בנספח).
• ניתוח מסמכים מדיניים, דו"חות ארגוניים וקטעי עיתונות המכילים מידע הנוגע לעמדות של בכירים ישראלים או לפעולות שנעשו במדינת ישראל בנושא אנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית.

גורמי הממסד בישראל העוסקים במאבק באנטישמיות

במסגרת המאבק באנטישמיות פועלים בישראל גורמים רבים – החל במוסדות ממשלה, המשך בארגוני חברה אזרחית וכלה בחברות פרטיות. במוקד מאמר זה נידונים שחקנים ממסדיים ולאומיים בלבד אשר פעילותם גלויה. אין במאמר דיון בגופים ממסדיים בעלי אופי ביטחוני שייתכן שהם שותפים למאבק באנטישמיות אך פעילותם חשאית, ובארגוני חברה אזרחית העוסקים בסוגיה.

משרד התפוצות

באפריל 2013 הסמיכה החלטת ממשלה מספר 74 את משרד התפוצות להוביל את המאבק באנטישמיות, לרבות ריכוז הפורום למאבק באנטישמיות. משרד התפוצות הוא משרד ממשלתי קטן יחסית מבחינת משאבים וכוח אדם, ופעילותו העיקרית מתבססת בדרך כלל על פרויקטים משותפים עם גורמים לא ממשלתיים. מתוקף סמכותו בנושא המאבק באנטישמיות המשרד מנטר אנטישמיות ברחבי העולם ומגיש לממשלת ישראל דו"ח שנתי על מצב האנטישמיות בעולם (משרד התפוצות, 2021א). לצורך כך המשרד מפעיל צוות לניטור מתקדם של תכנים ושל אירועים אנטישמיים ברשת. קשב רב בניטור השיח האנטישמי מופנה לארצות הברית ולמערב אירופה, מקורותיהם של רוב הביטויים העולים במערכות הניטור. בסיווג ביטוי ברשת כביטוי אנטישמי המשרד נסמך על הגדרת העבודה לאנטישמיות של הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה. זאת ועוד – בכל הנוגע לנושא זה המשרד נמצא בקשר עם קהילות יהודיות בתפוצות ומוביל הכשרות והשתלמויות של כוחות חירום וביטחון מרחבי העולם בנושא פשעי שנאה ואבטחה של הקהילות היהודיות; במסגרת המאמץ לפתח תוכני חינוך למאבק באנטישמיות, תמך המשרד מבחינה תקציבית בפיתוח של קורס פתוח מקוון מרובה משתתפים (Massive Open Online Course, MOOC)^[3] בנושא אנטישמיות שגיבש 'יד ושם'.

משרד החוץ

משרד החוץ ממונה על הרחבה והעמקה של קשריה הבינלאומיים של מדינת ישראל, ובין השאר מטפח גם את הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד מופקד על המאבק באנטישמיות בכלים המדיניים של מדינת ישראל, וחטיבת תפוצות ודתות של המשרד מארגנת את כינוסי 'הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות'. פעילות המשרד בנושא המאבק באנטישמיות מרוכזת בעיקר במחלקה למאבק באנטישמיות ושימור זיכרון השואה שבחטיבת תפוצות ודתות, השייכת לאגף לדיפלומטיה ציבורית, ובחלקה כמובן מתבצעת גם באמצעות השגרירויות והנציגויות הישראליות ברחבי העולם. בין השאר המשרד מייצג את מדינת ישראל בפורומים של הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה ומוביל את הפעילות הישראלית לקידום מהלכי האימוץ וההטמעה של הגדרת העבודה לאנטישמיות במדינות ובמגוון גופים ברחבי העולם.

במסגרת המאבק בתופעת האנטישמיות בעולם הדיגיטלי משרד החוץ פועל בשלושה אפיקים: אפיק אחד הוא פעילות לדיווח על תכנים אנטישמיים ברשת ולהסרתם באמצעות מערכות היחסים של המשרד עם ארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם; אפיק שני הוא פעילות ישירה של המשרד מול חברות הטכנולוגיה, כגון פייסבוק, טוויטר וטיק טוק, להסרת תכנים פוגעניים; אפיק שלישי הוא השיח של המשרד עם ממשלות ברחבי העולם בנושא חקיקה בתחום האנטישמיות ופשעי השנאה, בין השאר בהקשרי הרשתות החברתיות (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020ה).  נוסף על כך המשרד פועל בשיתוף עם ארגונים יהודיים לבטל החדרת תכנים אנטישמיים ואנטי־ישראליים לתוכניות לימודים ולייצר קשרים באמצעות תכנים מתאימים עם ארגוני קהילות מיעוטים בארצות הברית.

המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

ב־2015 הטיל הקבינט המדיני־ביטחוני על המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה את האחריות להנחות, לתאם ולתכלל את פעילות משרדי הממשלה וגופים אזרחיים במאבק בניסיונות הדה־לגיטימציה של ישראל ובתנועת החרמות (מבקר המדינה, 2016). משרד זה, שפעל עד 2021, התמקד גם בתופעת האנטישמיות החדשה, ובכלל זה בחרם ובשיח שנאה אנטי­־ישראליים. בכך נבדל עיסוקו באנטישמיות מן העיסוק של משרד התפוצות, אשר התמקד לאורך השנים בעיקר באנטישמיות קלסית. המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה פעל בשנים האחרונות עם 'קונצרט', החברה לתועלת הציבור שהוקמה ביוזמתו, לחלוקת מענקים ולקידום מגוון מיזמים של גורמי חברה אזרחית בישראל ובעולם הפועלים בתחום אחריותו.

המשרד ניהל את הקשר עם גורמים פרו־ישראליים באמצעות רשת גלובלית שהוא ייסד – Global Community for Israel (GC4I) – המורכבת מארגוני חברה אזרחית ומתומכי ישראל מרחבי העולם. המשרד גם הקים תת־רשתות נושאיות, כגון רשת משפטנים בינלאומית ורשת לפעילות במרחב הדיגיטלי, או תמך בהן. חברי הרשת הדיגיטלית לדוגמה הם משפיענים, מנהלי מדיה ופעילים במגוון ארגונים, והם קיבלו מן המשרד חומרים לשימושם, בהתאם לצורך. לאורך השנים היה ניסיון לייצר גם רשת של אנשי סגל אקדמאי פרו־ישראלים, אבל יוזמה זו לא קרמה עור וגידים. ככלל, המשרד כיוון את פעולותיו לארבעה תחומים שיש לו בהם ערך מוסף: הראשון – חיבור גורמים אזרחיים בפריסה עולמית אשר פועלים נגד ביטויי אנטישמיות חדשה; השני – תמיכה כלכלית בפעילויות של חברי הרשת; השלישי – עריכת מחקר, בשל יכולתו להפיק דו"חות מנקודת מבט גלובלית ובשל יכולתו של משרד ממשלתי למנף את מחקריו ולהפיצם בקרב גורמים רשמיים בזירה הבינלאומית; הרביעי – מעקב אחר מקורות המימון של גורמים אנטי־ישראליים, שלשמו נדרשת עבודה של גורם מדינתי מול גורמים מדינתיים אחרים בזירה הבינלאומית.

ב־2020 שם המשרד דגש על פעילות במדיה, בדיגיטל וברשתות חברתיות, ובראשית 2021 הניח כאמור עם משרד התפוצות מתווה למדיניות ממשלתית לצורך מאבק בשיח שנאה אנטישמי ברשת (משרד התפוצות, 2021ב).

ב־19 ביולי 2021, לאחר הקמתה של הממשלה ה־36 בישראל, נקבע בהחלטת ממשלה מספר 136 על סגירת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה ועל העברת תחומי פעילותו לאחריות משרד החוץ (מזכירות הממשלה, 2021). בינואר 2022 החל לפעול במשרד החוץ גוף חדש – החטיבה למאבק בדה־לגיטימציה של ישראל – על בסיס התשתיות, כוח האדם והניסיון שנבנו במשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה.

משרד העלייה והקליטה

אם הפתרון של מדינת ישראל לאנטישמיות הוא עלייה, אפשר לטעון שגם למשרד העלייה והקליטה יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם תופעת האנטישמיות. המשרד מטפל בכל הקשור לעלייה, ובכלל זה: הכנה לעלייה בארצות המוצא, הפעלת עשרות שליחים המקנים לעולים את השפה העברית וכן סיוע באיסוף מסמכים לקראת ההליכים הבירוקרטיים הנדרשים לעלייה לישראל ולהליך הקליטה בה. את הפעילויות לעידוד עלייה בצפון אמריקה מבצע ארגון 'נפש בנפש' (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020א). המשרד מנוע מלפעול ישירות בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית, ובשל כך שיתופי פעולה עם גופים אחרים הם חלק בלתי נפרד מפעילותו. בנוגע לאנטישמיות – המשרד עוקב אחר הסיבות לעלייה, ובמסגרת זו אוסף נתונים על אנטישמיות כזרז לעלייה מן המדינות בעולם.

כנסת ישראל

אפיקים מרכזיים בכנסת שמתנהלת בהם פעילות בנושא האנטישמיות בתפוצות הם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שיושב הראש הנבחר שלה בכנסת ה־23 היה חבר הכנסת דוד ביטן (ליכוד), וועדת המשנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות, שבראשה עמדה בכנסת זו חברת הכנסת לשעבר מיכל קוטלר־וונש (כחול לבן). ועדה נוספת הנוגעת לנושא היא ועדת המשנה ליחסי חוץ והסברה, הפועלת תחת ועדת חוץ וביטחון, אך משום שפעילותה חסויה, היא אינה נסקרת במאמר זה.

בתקופת כהונתה של הכנסת ה־23 (מרץ 2020 עד אפריל 2021) פעלה במרץ ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אם כי רוב דיוניה לא עסקו באנטישמיות, אלא בנושאים של עלייה וקליטה. לאורך התקופה נערכו שמונה מפגשי ועדה שעסקו ישירות באנטישמיות, ולפחות בארבעה מהם דנו בביטויים אנטישמיים ברשתות החברתיות. מדיוני הוועדה עולה כי היא תורמת לנושא כמה תרומות ממשיות. ראשית, היא משמשת פלטפורמה למפגשים בין נציגי קהילות וארגונים יהודיים ופרו־ישראליים מכל קצוות תבל לבין נציגי כנסת ישראל, ובכך תורמת ליצירה של ערוץ פתוח וממשי המחבר בין כנסת ישראל לבין יהדות התפוצות בכלל ולבין ארגוני חברה אזרחית בארץ ובעולם בפרט. שנית, הוועדה מזמינה לדיוניה נציגי ארגונים המייצגים את קשת התפיסות והגישות בעולם היהודי, ובכך יש לה תרומה תודעתית חשובה למחויבות של מדינת ישראל כלפי יהדות התפוצות. שלישית, הכנסת מקיימת קשרי עבודה עם פרלמנטים אחרים ברחבי העולם, ובהקשר זה ראוי לציון הקשר של הוועדה עם  'כוח המשימה הבין־פרלמנטרי למאבק בשנאה ואנטישמיות ברשת' שהוקם ב־2020 (Deutch, 2020). רביעית, הוועדה מצליחה לכנס את גורמי המקצוע בממשלה, במוסדות הלאומיים ובארגוני החברה האזרחית העוסקים במגוון היבטים של חיים יהודיים בתפוצות, לרבות מאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה של מדינת ישראל, כדי לבחון ולבקר את העשייה, לזהות פערים ולייצר חיבורים ביו מגוון גורמי המקצוע. בהקשר זה יזמה הוועדה וזרזה את שיתוף הפעולה בין משרד התפוצות למשרד לנושאים אסטרטגיים שהניב את המתווה הממשלתי למאבק באנטישמיות ברשת. תרומה חמישית היא יכולת הוועדה להמליץ המלצות קונקרטיות למדיניות ולעקוב אחר ביצועם.

זאת ועוד, בכנסת ה־23 פעלו שלוש שדולות שעסקו בנושאים שיש להם נגיעה למאבק באנטישמיות בארצות הברית: השדולה לחיזוק יחסי ישראל והקהילות היהודיות בארצות הברית, השדולה למאבק בדה־לגיטימציה ובאנטישמיות והשדולה למען העם היהודי. שדולה בכנסת היא קבוצה של חברי כנסת המבקשים לגייס תמיכה לנושא מסוים. אף על פי ששדולות אינן גוף רשמי של הכנסת, הן רשאיות לערוך ישיבות במשכן הכנסת, וחברי הכנסת החברים בהן רשאים להשתמש בתקציב השנתי העומד לרשותם לצורכי פעילות השדולה.

כדי להשלים את התמונה – ארבעה גופי ממסד נוספים מעורבים בפעילות הישראלית למאבק באנטישמיות בארצות הברית: בית הנשיא, משרד ראש הממשלה (על מגוון זרועות הביצוע שלו), משרד החינוך ו'יד ושם'. על אף שלגופים הללו יש פוטנציאל ויכולת לעסוק בתחום, בדרך כלל פעילותם מוגבלת ומצומצמת יותר – דבר שהתבטא, בין השאר, בהיעדרם מדיוני ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ומדיוני ועדת המשנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות, שנותחו במחקר זה.

העיסוק הרב של בית הנשיא ביהדות העולם אינו מתמקד בהכרח בארצות הברית ואינו עוסק, ודאי שלא באופן שיטתי, בנושא האנטישמיות, אלא בחיבור בין מדינת ישראל לעם היהודי ברחבי העולם. אירוע חשוב בנושא המאבק באנטישמיות שהתכנס בחסות בית הנשיא הוא פורום השואה העולמי החמישי. הוא נערך בינואר 2020 לרגל 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ־בירקנאו, והשתתפו בו 47 מנהיגי מדינות.

משרד ראש הממשלה הוא גורם חשוב העוסק ביהדות התפוצות בהיבטים רבים: החל מתקציבים המיועדים לפעילות בקרב יהדות התפוצות, המשך בפעילות של גופים ביטחוניים לסיכול אנטישמיות ולסיוע באבטחת קהילות יהודיות בתפוצות וכלה בפעילות ראש הממשלה עצמו. למרות הפוטנציאל של משרד ראש הממשלה במעורבות, בפעילות ובקביעת מדיניותה של ישראל בכל הקשור למאבק באנטישמיות, הנושא נמצא בדרך כלל הרחק בתחתית רשימת הנושאים שעל סדר היום העמוס של המשרד, על זרועותיו השונות. מכל מקום, הפעילות של משרד ראש הממשלה בנושא אינה נסקרת במאמר זה, בין היתר משום שהיא חסויה בחלקה.

משרד החינוך – העיסוק באנטישמיות בתוכניות הלימודים נמצא בעיקר במקצוע ההיסטוריה, ובפרט בתוכנית ללימודי היסטוריה יהודית ומלחמת העולם השנייה. בתוכניות הלימודים יש עיסוק מועט בחיים היהודיים בתפוצות בהווה, והנושא נלמד בעיקר במסגרת לימודי אזרחות לבגרות. בבתי ספר שאינם בוחרים את אשכול העם היהודי בבגרות (כיחידה בתוך מקצוע האזרחות), התלמידים אינם נחשפים לנושא יהדות התפוצות כלל, לא כל שכן לנושא אנטישמיות בת־זמננו. החל מ־2016 בגילאים הצעירים יותר נלמד מקצוע 'תרבות יהודית־ישראלית', אך בלי נגיעה מפורשת לאנטישמיות בת־זמננו. גם בקרב המחנכים וגורמי המטה במשרד החינוך אין ידע רב בנושאים הללו, ובהיבט הזה החל שיתוף פעולה בין משרד החינוך לסוכנות היהודית ולפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA) שמטרתו לשלוח משלחות של מורים ומנהלי תחום דעת לניו יורק כדי שיכירו את הקהילות היהודיות שם. בסיורים אלה אנשי החינוך נחשפים לחיים יהודיים בארצות הברית ולהתמודדות של הקהילות המקומיות עם מגוון סוגיות ואתגרים, לרבות אנטישמיות.

יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא כאמור גוף ממסדי נוסף שראוי לציין בהקשר זה. הוא נוסד בעקבות חוק זיכרון השואה והגבורה שחוקקה הכנסת ב־1953, והוא מופקד על ההנצחה, התיעוד, המחקר וההוראה של השואה (חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, 1953). במשך שנים ארוכות עסק יד ושם בחקר השואה בלבד ונמנע מעיסוק באנטישמיות בת־זמננו. בעקבות פניות רבות, ובהמשך לוויכוח שנסב על המושג 'אנטישמיות', בעיקר בתחום עיוות זכר השואה ותופעת הדה־לגיטימציה של ישראל, יד ושם עוסק כיום באנטישמיות בת־זמננו בשתי תוכניות: הראשונה מספקת רקע על אנטישמיות קלסית ועל אנטישמיות חדשה, ומיועדת לתת למורים המלמדים את נושא השואה כלים להבנת הנושא ולהרחבת המודעות אליו. התוכנית השנייה היא קורס פתוח מקוון מרובה משתתפים (MOOC) שעניינו מבוא לשואה והוא עוסק גם באנטישמיות בת־זמננו משמאל ומימין. נושא האנטישמיות בת־זמננו נמצא אם כן בשולי העיסוק של יד ושם, ופעילותו של המוסד נעדרת מיקוד בזירת ארצות הברית.

המוסדות הלאומיים

שני המוסדות הלאומיים הרלוונטיים ביותר לנושא הנידון הם הסוכנות היהודית לישראל וההסתדרות הציונית העולמית.

הסוכנות היהודית מרכזת את פעילותה בשלושה נושאים אסטרטגיים: עלייה, חיבור יהודי העולם לישראל וזה לזה וייצוג קולם של יהודי התפוצות בחברה הישראלית (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020ב).  את נושא האנטישמיות הגדירה הסוכנות כאחד מחמשת האתגרים המרכזיים הניצבים כיום בפני העם היהודי.

כמו המשרדים הממשלתיים גם הסוכנות מאמצת את הגדרת העבודה לאנטישמיות של IHRA ופועלת לקדם אותה. אנשי הסוכנות בוחנים דו"חות מצב על אנטישמיות שנכתבו במשרדי הממשלה ובמכוני מחקר, ומאמתים אותם באמצעות מידע שמגיע מכ־2000 שליחי הסוכנות הפרוסים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. זאת ועוד, הסוכנות מספקת לקהילות יהודיות מידע שמסייע להן להילחם בתקנות או בהצעות חוק המגבילות חיים יהודיים בתפוצות, ומנהלת מרכז מידע ומוקד טלפוני למתעניינים בעלייה לארץ. לבקשת ממשלת ישראל הקימה הסוכנות קרן לביטחון קהילות יהודיות, הפועלת, בין היתר, כדי למגן ולאבטח קהילות ומבנים יהודיים בכל העולם, חוץ מבארצות הברית.

הסוכנות הגיעה להסכמה עם הקהילות היהודיות בארצות הברית שהיא אינה פועלת בקרבם בנושא האנטישמיות מאחר שהן מודעות לנושא, מאורגנות ואינן מעוניינות בסיועה. פעילות אחרת של הסוכנות הרלוונטית לאנטישמיות בארצות הברית היא שליחת משלחות של בכירים ישראלים ושל אנשי מקצוע רלוונטיים (במשרד החינוך למשל) לקהילות יהודיות בזירה זו – הם נחשפים לחיים היהודיים בארצות הברית ובין היתר להתמודדות הקהילה המקומית עם אתגר האנטישמיות.

ההסתדרות הציונית העולמית היא מוסד לאומי נוסף הרלוונטי לנושא של מאמר זה. ההסתדרות עורכת כנסים אזוריים ברחבי העולם ומנהלת פעילות ממוקדת בנושא אנטישמיות ברשת – הפעלת מרכז תקשורת למאבק באנטישמיות הדיגיטלית (מופעל בסיוע מתנדבים מתוכנית 'מסע' השולטים במגוון שפות), ניטור תכנים אנטישמיים, הפעלת 'מייל אדום' שמקבל דיווחים על אירועים אנטישמיים, מתן כלים להתמודדות עם אנטישמיות ברשת וטיפול בנושא מול החברות המפעילות את הפלטפורמות הדיגיטליות המרכזיות, כגון גוגל ופייסבוק.

סוגיות במענה הישראלי לאנטישמיות בת־זמננו

אחד הדברים הבולטים שעלו בשלל הראיונות שנערכו במסגרת המחקר עם מומחים בישראל ובארצות הברית הוא השוני המובהק בין מקומה של מדינת ישראל בהתמודדות עם תופעת האנטישמיות המופנית נגד קהילות יהודיות באירופה ובמקומות אחרים בעולם – שם יש ערך מוסף למעורבות ישראלית ובדרך כלל רצון של הקהילות היהודיות במעורבות כזו , לעומת תפקידה המוגבל והמצומצם של ישראל בהתמודדות עם תופעת האנטישמיות בארצות הברית.

ניתוח הפעילות של גופי הממסד המדיני והלאומי בישראל במסגרת ההתמודדות עם תופעת האנטישמיות בכללותה (לרבות ארצות הברית) מציף שלוש סוגיות מרכזיות: מקומה של ישראל בהתמודדות עם אנטישמיות המתרחשת מחוץ לגבולותיה הריבוניים, שיתופי פעולה בין הגורמים הרבים העוסקים בנושא  וסוגיית המדידה.

מקומה של ישראל בהתמודדות עם אנטישמיות מחוץ לגבולותיה הריבוניים

דברי עומר ינקלביץ', שרת התפוצות לשעבר:

צריך לומר את זה, אנחנו ממשלת העם היהודי, אנחנו מחויבים, אנחנו לא עושים פה פרויקט, שם פרויקט, אנחנו ממשלת העם היהודי [...] האלמנט של האנטישמיות [...] אנחנו רוצים שתהיה עלייה ובסוף ההשפעה של המשרד בזהות היהודית היא בתקווה שבסוף יעלו, אבל צריך להגיד שיש אנשים שחיים בתפוצות ולא רוצים לעלות, וזה בסדר, אבל הם יהודים ואנחנו צריכים לתת להם את כל הכלים ואת הלגיטימציה [...] ולתת להם את כל התמיכה מפאת המחויבות (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020ד).

מעורבות יתר של ישראל, בפרט בנושא האנטישמיות בתפוצות, יכולה להיות בעייתית משלושה טעמים: ראשית, היא עלולה לפגוע בריבונותן של מדינות ובחובתן להגן על הקהילות היהודית המקומיות; שנית, עיסוק ומתן פומביות יתר לתופעה על ידי מדינת ישראל מעוררים לעיתים שיח ציבורי ופוליטי שעלול דווקא לעודד את התופעה; שלישית, מעורבות יתר מצד ישראל עלולה לחזק תפיסות אנטישמיות שלפיהן ליהודים החיים בתפוצות יש נאמנות כפולה – למדינה שהם חיים בה ולמדינת ישראל. הטיעון האחרון מתחזק כשנשמעות קריאות של מנהיגים ישראלים המפצירים בנפגעי אנטישמיות בתפוצות לעלות לישראל כדי להגן על עצמם. לפיכך, ומאחר שאין נוסחה מדויקת למעורבות מידתית של מדינת ישראל נגד תופעת האנטישמיות בכל מקום שבו היא מתרחשת, חשוב שהמדינה תנסה לתאם את פעילותה בנושא עם הקהילות היהודיות בתפוצות.

בתשובות לשאלה מהם ערוצי הפעולה והמעורבות היעילים והמתאימים ביותר מבחינת ישראל בולטים בראיונות התחומים הבאים:

• חינוך – חשוב שמערכת החינוך בישראל תלמד את תלמידיה על החיים היהודיים בתפוצות ותדון עימם בהתמודדות עם אתגרי האנטישמיות והאנטי־ציונות, כדי להגביר את המודעות של ישראלים לאתגרים אלה ואת הסולידריות והמעורבות של החברה הישראלית בתחום זה. כלפי חוץ – מדינת ישראל יכולה לעזור לעולם להבין את הנושא, לספק ולהנגיש נתונים, לגבש תוכניות לימודים בתחום, לעודד פעילות מחקר והוראה בתחום, לשמש מקום מפגש לחוקרים ולכנס פורומים בנושאים רלוונטיים. כל אלה בסיוע מוסדות עם מוניטין מקצועי כגון יד ושם ובסיוע חוקרים ישראלים ובינלאומיים מוכרים ומוערכים העוסקים בתחום האנטישמיות.
• איסוף נתונים וניטור גילויי אנטישמיות – אף על פי שגופים אמריקאיים אוספים מידע ומנטרים את תופעת האנטישמיות בארצות הברית (ובמקומות נוספים בעולם), מדינת ישראל יכולה לקדם את הניטור של ביטויים אנטישמיים, בפרט ברשת. הדו"חות של משרד התפוצות למשל זכו לשבחים מפיו של אילן קאר, לשעבר השליח המיוחד של הממשל האמריקאי למאבק באנטישמיות, שציין כי משרד מזכיר המדינה האמריקאי אוסף מידע על אנטישמיות באופן עצמאי, אבל מקבל החלטות על דרכי פעולה בהסתמך על שלל מקורות מידע. דליית מידע מן המרשתת על כל מרחביה (כלומר לא רק מן המרחבים הגלויים אלא גם מן הרשת האפלה) היא פעולה המצריכה גם מעורבות של גופים מדינתיים, ולכן בנושא זה יש למדינת ישראל ערך מוסף.
• ביטחון – ייעוץ וסיוע בנושא אמצעי הביטחון והאבטחה של קהילות ומוסדות יהודיים.
• דיפלומטיה – קידום אימוצה של הגדרת העבודה לאנטישמיות של IHRA והטמעתה במדינות ובגופים, ובפרט ברשתות החברתיות כדי לעודד אותן לפעול ביתר תקיפות נגד הפצת שנאה.
• בניית קואליציות וחיבורים – בין מדינות וגורמי חברה אזרחית השותפים למאבק באנטישמיות. לצד הייחודיות של תופעת האנטישמיות, יש להתייחס לתופעה ולמאבק בה גם בהקשר הרחב יותר של גזענות ושנאה כלפי מיעוטים אחרים.

בבחינת 'אל תעשה' – שוב ושוב צוין שעל מנהיגי ישראל להימנע משימוש יתר בתיוג של התפתחויות, של אירועים או של מעשים כאנטישמיים גם כאשר הם אינם כאלה, כדי להימנע מזילות השימוש במונח ומניגוח יריבים פוליטיים באמצעותו.

שיתופי פעולה - יש, גורם מתכלל – אין

דברי יעקב חגואל, יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית:

אחת הבעיות הגדולות [...] היא שיש הרבה מאוד ארגונים ומשרדי ממשלה שנוגעים במאבק באנטישמיות, הרבה מאוד, אבל חסר התיאום. חסר הגורם שמתכלל, חסר השולחן העגול. גם משרד החוץ עוסק בזה, גם המשרד לעניינים אסטרטגיים, גם משרד התפוצות, גם עוד הרבה מאוד גורמים אחרים, גם במוסדות הלאומיים וגם ארגונים פרטיים. צריך כאן לחשוב איך אנחנו מתכללים את המאבק הזה. זה לא המאבק שאנחנו מכירים מלפני שבע-שמונה שנים שאמרנו, אנטישמיות, הרמנו גבה ואמרנו אולי (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020ג).

שאלת התיאום ושיתופי הפעולה בין משרדי הממשלה עלתה פעמים רבות בדיוני ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובדיוני ועדת המשנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות. מן הדיונים הפומביים ומן הראיונות האישיים שנערכו כחלק ממחקר זה עולה כי המשרדים הממשלתיים מיודעים בדרך כלל זה על עבודתו של זה, יש הפרדה ברורה למדי בין תחומי העיסוק של כל משרד ויש שיתופי פעולה ביניהם מעת לעת. זאת ועוד, משרד התפוצות הקים פורום בין־משרדי המתכנס לפי הצורך ומתכלל את העשייה הממשלתית בתחום המאבק באנטישמיות.

עם זאת, יש לא מעט פערים בשיתופי הפעולה בין המשרדים בשל היעדר סמכות עליונה מתכללת ומתאמת שתחתיה מתכנסים כלל המשרדים ושבסמכותה להתוות כיוון פעולה אסטרטגי. במילים אחרות – מפגשי שולחנות עגולים הנערכים מעת לעת ויידוע חלקי אינם מספיקים; ריבוי השחקנים, מגוון נקודות המבט של השחקנים על תופעה מורכבת ממילא ופעילות שאינה מרוכזת תחת גורם אחד, מקשים על ריכוז המאמצים ולא מאפשרים להגיע לרמות הסינרגיה הנדרשות כדי לשפר את המענה במידה ניכרת.

מדידה

דברי חבר הכנסת דוד ביטן, יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת ה־23:

זה לא דבר שניתן למדידה. רבותיי, נושא של אנטישמיות, היא כל הזמן עולה. זה שאנחנו מטפלים, אנחנו אולי מונעים עלייה נוספת אבל קשה מאוד למדוד הצלחה או כישלון בעניין הזה. לכן אין תהליך מדידה של ההשקעות שלנו. זו התוצאה הסופית של העניין הזה וזה גם טבעי. אני לא מאשים אף אחד אבל צריך לדעת (ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2020ג).

היכולת למדוד עמידה ביעדים – תנאי בסיסי לתהליכי למידה ושיפור הפעילות להשגת המטרה – מוטלת בספק אצל רוב השחקנים אשר מתמודדים עם אתגר האנטישמיות. יש שלוש סיבות לכך. ראשית, הליך איסוף הנתונים משתנה מגוף לגוף – אין מאגר נתונים אחוד ומוסכם, יש שוני באופן שבו מוגדרת אנטישמיות, הדיווח על ביטויים אנטישמיים מעוות לעיתים וחסר – ולפיכך אין תמונה אחודה ובהירה של מצב האנטישמיות בכלל ובארצות הברית בפרט, וממדי התופעה נתונים לפרשנות; שנית, קשה למדוד אפקטיביות של פעילויות בהיעדר היכולת למדוד סיבתיות ולשקלל את המשתנים המתערבים הרבים המאפיינים את מגוון הפעילויות  להתמודדות עם האנטישמיות. שלישית, חלק מן הפעילויות אינן מניבות השפעות מיידיות, אלא מחוללות תהליכים ארוכי טווח, שקשה עד בלתי אפשרי לאתר את נקודת התחלתם ולייחס להם גורם אחד מסוים.

כדי להתגבר על קשיים אלה, הגורמים השונים מבחינים בין יעדים לטווח ארוך, שקשה יותר למדוד אותם, לבין יעדים לטווח קצר. דוגמאות למדדים של יעדים לטווח קצר: מספר המשתתפים באירועים, כנסים ופעילויות חינוכיות; התרחבות רשתות בוגרים; מידת החשיפה למסרים של קמפיינים ושל מיזמי הסברה וחינוך; שינוי עמדות של ציבורים, קהלים  ומשתתפים בפעילויות חינוך; ומידת המעורבות של משתתפים בפעילויות המשך.

לפיכך גם אם יש קושי ברור ומובנה למדוד עמידה ביעדים, יש היגיון להמשך הפעילויות המגוונות ולמדידה ולהערכה של משתנים שאפשר להתחקות אחריהם, כפי שנעשה כיום, בד בבד עם גיבוש מדדים נוספים ורחבים יותר.

סיכום והמלצות למדיניות

ממצאי הניתוח מעלים שלוש תובנות מרכזיות בנוגע לתגובה של מדינת ישראל לתופעת האנטישמיות בארצות הברית. ראשית, מסתמן שהפרדיגמה הקלסית, שלפיה המענה של מדינת ישראל לתופעת האנטישמיות בתפוצות מוגבל לעידוד עלייה, אינה תקפה עוד. ניכר כי כיום גוברת בישראל ההכרה בזכותם של יהודים בעולם לבחור לחיות מחוץ למדינת ישראל בלי שזה יגרע מחובתה המוסרית והערכית של המדינה כלפיהם. בתקופת כהונתה של הכנסת ה־23 אף הונחה הצעת חוק ממשלתית (שלא הספיקה להגיע להצבעה בכנסת) הקובעת כי על ממשלת ישראל להתייעץ עם נציגי העולם היהודי בסוגיות הקשורות ליהדות התפוצות.^[4] שנית, בקרב המומחים שוררת תמימות דעים בנוגע לעלייה בגילויי האנטישמיות בארצות הברית ולפגיעה בתחושת הביטחון של הקהילות היהודיות שם. תובנה זו נוכחת גם בקרב גורמי הממסד בישראל ומביאה עימה רצון להגביר את העיסוק ואת המעורבות בנושא.  הזיקה הגוברת בין גילויי שנאה אנטי־ישראליים לבין אנטישמיות היא סיבה נוספת למעורבות רבה יותר של גורמים ישראליים רשמיים בהתמודדות עם אנטישמיות. שלישית, בשלב זה ניכר שאפשרויות הפעולה של גורמי הממסד הישראלי מצומצמות ומוגבלות למדי בכל הנוגע לאתגר האמריקאי. שלא כמו קהילות יהודיות במדינות אחרות אשר מעוניינות בשיתופי פעולה נרחבים עם מדינת ישראל, הקהילה היהודית בארצות הברית מהוססת ולעיתים אף מתנגדת למעורבות ישראלית פעילה. הקהילה היהודית בארצות הברית חזקה ומאמינה ביכולתה להתמודד עם האתגר, ובו־בזמן חוששת ממעורבות ישראלית שעלולה להעצים מחלוקות, תגובות נגד ואף האשמתם של היהודים בנאמנות כפולה. עם זאת, נראה שיהדות ארצות הברית כן מעוניינת בהבעת עניין וסולידריות של ממשלת ישראל ושל הציבור הישראלי לנוכח האתגרים שהאנטישמיות מציבה.

בעקבות ממצאי המיפוי ובעקבות הפערים והחולשות המשתקפים בתמונת הפעילות הנוכחית של הממסד הישראלי בתחום המאבק באנטישמיות בארצות הברית (ובכלל), עולות ההמלצות הבאות:

1. גיבוש מתווה אסטרטגי כולל לפעילות ישראל במסגרת המאבק באנטישמיות:  נדרשת מדיניות ממשלתית כוללת בתחום שתגדיר את יעדי הפעילות הישראלית ותגזור מתוכם יכולות נדרשות וכיווני פעולה מתועדפים – בסיס לתוכניות העבודה של מגוון הגופים העוסקים בתחום.
2. ארגון מחדש וריכוז מאמצים: הפיזור הנוכחי של העיסוק בתחום בין כמה משרדים ממשלתיים מחייב תהליכים בין־משרדיים לגיבוש הערכת מצב משותפת ואסטרטגיה כוללת, לתיאום ולתכנון הפעילות, לחלוקת מאמצים ולשיתופי פעולה, ליישום ולבקרה. מומלץ להגדיר גורם ממשלתי בכיר שיתכלל את פעילות הממשלה כולה בנושא המאבק באנטישמיות – הקמת רשות ממשלתית ייעודית לתחום או מנגנון אחר לאיגום משאבים ולסנכרון הפעילות.
3. מדידה והערכה: לנוכח הפער הקיים במדידה ובהערכה של תופעת האנטישמיות ושל יעילות הצעדים הננקטים כדי להתמודד איתה, מומלץ לגופים להשקיע (יחדיו) בהגדרת מדדים להערכה ובמיסוד תהליך שיטתי של הערכת מצב שוטפת ועיתית. זו יכולה להסתייע במומחים ובחוקרים חיצוניים, ותשמש בסיס לקבלת החלטות ולהכוונת הפעילות בתחום.
4. התפקיד של מדינת ישראל במאבק הגלובלי באנטישמיות: מתוקף מחויבותה של ישראל לביטחונו ולעתידו של העם היהודי כולו, היא נדרשת לעמוד בראש המאבק הגלובלי באנטישמיות, לסייע למסגרות הבינלאומיות העוסקות בתחום וכן לבטא עמדה מוסרית ברורה בנוגע למאבק בשנאה ובגזענות בכלל. עם זאת, האחריות לביטחונם של יהודים אזרחי מדינות אחרות היא של ממשלותיהם, ולכן ישראל נדרשת, בראש ובראשונה, לעודד את הפעילות הממשלתית המקומית בתחום (יחד עם הקהילות היהודיות) בכל מקום שהאנטישמיות מרימה בו ראש, ולסייע ככל שיידרש. ישראל צריכה למצות את הפוטנציאל לשיתופי פעולה ולחיזוק הקשר עם יהודי ארצות הברית במסגרת המאבק המשותף באנטישמיות, על אף הרגישות הפוליטית של הסוגיה ושל החשש האמריקאי ממעורבות ישראלית בעניינים פנימיים. ערוץ פעולה חשוב הוא חיזוק הפעילות המשותפת של ישראל ושל יהודי ארצות הברית לטיפול במצוקות של קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם, לרבות מצוקות הנובעות מאיום האנטישמיות.
5. מיקוד ביתרונות היחסיים של ישראל: הניתוח מבליט כמה תחומים שבהם יש חיבור בין יכולת ישראלית קיימת או פוטנציאלית לבין צורך וביקוש של קהילות יהודיות בארצות הברית (או לפחות של חלקן).

• העלייה בתקריות האנטישמיות האלימות בארצות הברית בשנים האחרונות מובילה להשקעה רבה מאוד בתחומי האבטחה והביטחון, שבהם לגורמים ישראליים יש ידע וניסיון רב מאוד. נושא המאבק באנטישמיות ובשיח השנאה ברשת, שאין לה גבול גיאוגרפי ברור, הוא פוטנציאל חשוב נוסף לשילוב בין היכולות הישראליות בתחום לבין המרכזיות של ארצות הברית ויכולת ההשפעה של הארגונים היהודיים שם על הפלטפורמות המובילות של הרשתות החברתיות ועל מגוון השירותים הדיגיטליים. לפיכך פעילות משותפת יכולה להתמקד בניטור אנטישמיות, במדידה ובהערכה, בדיווח לפלטפורמות ובקידום מענה בחקיקה, ברגולציה ובאכיפה.
• תחום החינוך מציב הזדמנויות ואתגרים רבים, והוא כר פורה לחיזוק שיתופי פעולה בין ישראל לבין הקהילות והארגונים היהודיים בארצות הברית ובשאר העולם. כיוונים אפשריים לקידום, נוסף על הפעילות הרבה המתקיימת כיום: פיתוח משותף (לגורמים ישראלים ולקהילות יהודיות) של תוכניות לימודים ושל הכשרות משותפות (המיועדות לקהלים של ישראלים, של יהודים ושל לא־יהודים החיים מחוץ למדינת ישראל) בתחומי זיכרון השואה, אנטישמיות ושיח שנאה, תרבות יהודית וישראלית, ישראל והמזרח התיכון; הכנסת תוכני לימוד על הקהילות היהודיות ברחבי העולם למערכת החינוך בישראל; חיזוק שיתופי הפעולה בין מוסדות המחקר וההוראה המובילים בתחום בישראל ובארצות הברית; עריכת תוכניות לימודים והשתלמויות משותפות של תלמידים ושל אנשי הוראה מישראל ומארצות הברית.
• זאת ועוד, ישראל יכולה וצריכה לחזק את המנגנונים ואת התהליכים הבינלאומיים, המדיניים והמקצועיים, העוסקים בהתמודדות עם האנטישמיות. בחלק מן המקרים היא יכולה לשמש האבּ (hub) רשתי עבור קהילות הידע והפעולה העוסקות במגוון התחומים – מחקר, רשתות חברתיות, חינוך והוראה, קשרי חוץ וקהילה ועוד.

רשימת מקורות

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (2020א, 10 ביוני). סקירת שרת העלייה והקליטה חה"כ פנינה תמנו שטה [פרוטוקול 7]. https://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_ptv_575279.doc

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (2020ב, 6 ביולי). סקירת יו"ר הסוכנות היהודית מר יצחק הרצוג [פרוטוקול 16]. https://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_ptv_576193.doc

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (2020ג, 6 ביולי). מגמות והתגברות האנטישמיות בעולם בצל משבר הקורונה [פרוטוקול 17]. http://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_ptv_577295.doc

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (2020ד, 20 ביולי). סקירת שרת התפוצות חה"כ עומר ינקלביץ' [פרוטוקול 25]. http://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_ptv_578596.doc

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (2020ה, 3 באוגוסט). אנטישמיות ברשתות החברתיות [פרוטוקןל 37]. https://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_ptv_580558.doc

חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (1953). ספר החוקים 132, 144–145. https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns2_yadvashem.pdf

הכנסת השש־עשרה (2004, 27 בינואר). ישיבה מיוחדת לציון המאבק של מדינת ישראל באנטישמיות [פרוטוקול ישיבה 99]. https://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset16_huka/HTML_28_03_2012_04-52-37-PM/FTR_099-04JAN27_SIFRIA-001.html

לקסנר, ל' (2020, 12 בנובמבר). האם הממשלה תחוייב להתייעץ עם יהדות התפוצות? ישראל היום. https://www.israelhayom.co.il/article/819635

מבקר המדינה (2016). המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל. דו"ח שנתי 66ג, 861–883. https://www.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Pages/Publications/19.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1

מגילת העצמאות (1948). https://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/IndDeclaration.aspx

מזכירות הממשלה (2008, 14 בספטמבר). סיוע לקהילות יהודיות בתפוצות במצבי חירום או משבר [החלטת ממשלה 4084].  https://www.gov.il/he/departments/policies/2008_des4084

מזכירות הממשלה (2017, 22 בינואר). אימוץ הגדרת עבודה לאנטישמיות [החלטת ממשלה 2315].  https://www.gov.il/he/Departments/policies/2017_des2315

מזכירות הממשלה (2021, 19 ביולי). העברת שטח פעולה מהמשרד לנושאים אסטרטגיים למשרד החוץ, ביטול המשרד לנושאים אסטרטגיים ותיקון החלטות ממשלה [החלטת ממשלה 136]. https://www.gov.il/he/departments/policies/dec136_2021

מכון ראות (2017). מסגרת תפיסתית – עתידה של מדינת הלאום של העם היהודי: בין התגבשות לקריעה. https://www.heb.reutgroup.org/_files/ugd/1bfcb5_5941339f99ce423d99608a61eb65dfc2.pdf

משרד התפוצות (2021א, 24 בינואר). דו"ח אנטישמיות. https://www.gov.il/he/departments/general/report_anti240121

משרד התפוצות (2021ב). מתווה למדיניות ממשלתית: מאבק בשיח שנאה אנטישמי ברשת.  https://fs.knesset.gov.il/23/Committees/23_cs_bg_596820.pdf

קראוס, מ', מירסקי, י', מימון, ד', קרסנטי, י' (2009). ערבות, אחריות ושותפות: הצעת מדיניות לממשלת ישראל בעניין חיזוק הזהות היהודית והַעֲצָמת הקשר עם ישראל בקרב צעירים יהודיים ברחבי העולם. המכון למדיניות העם היהודי.  http://jppi.org.il/wp-content/uploads/2009/11/New_Paradigm_Heb.pdf

רובינשטיין, א' (2003). על האנטישמיות: מקומה ותפקידה של מדינת ישראל במלחמה באנטישמיות. בתוך י' רפל (עורך), פני השנאה: אנטישמיות באלף השלישי (עמ' 55–65), קובץ משואה ל"א. משואה – מכון ללימודי שואה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור,  אוניברסיטת תל אביב – המכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו ע"ש סטפן רוט, הקונגרס היהודי העולמי. http://tst-massuah.scepia-sites.co.il/upload/Downloads/PdtFile_118.pdf

Deutch, T. (2020, November 10). Inter-parliamentary task force on online antisemitism holds first briefing with US, Canadian, and Australian community groups. Homepage of Congressman Ted Deutch serving Florida's 22^nd District. https://teddeutch.house.gov/news/documentsingle.aspx?DocumentID=402888

Jackson, D. (2019,April 26). Trump defends response to Charlottesville violence, says he put it 'perfectly' with 'both sides' remark. USA Today.  https://www.usatoday.com/story/news/politics/2019/04/26/trump-says-both-sides-charlottesville-remark-said-perfectly/3586024002/

Shain, Y. & Bristman, B. (2002). Diaspora, kinship and loyalty: The renewal of Jewish national security. International Affairs, 78(1), 69-95.

Sheffer, G. (2010) Homeland and diaspora: An analytical perspective on Israeli–Jewish diaspora relations. Ethnopolitics, 9(3-4), 379-399. https://doi.org/10.1080/17449050903584793

Weinberg, D. M. (2018, March 22). A profligate potpourri of antisemitic problems. The Jerusalem Post. https://www.jpost.com/Opinion/A-profligate-potpourri-of-antisemitic-problems-546878

______________________________

[1] ד"ר מיכל חטואל־רדושיצקי מנהלת את מסלול הלימודים המתקדמים, את מסלול הבתר־דוקטורט ואת מסלול הסגל האקדמאי בתוכנית עמיתי עזריאלי. בשנים 2015–2021 הייתה חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי והתמקדה באתגרים רכים לישראל בזירה הבינלאומית, לרבות היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות והיחסים בין ישראל לארצות הברית. במסגרת זו גם הייתה חברה בצוות הפרויקט העוסק באנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית.

[2] בשל היקפו המוגבל של המאמר ובשל היותו חלק מפרויקט מחקר מקיף בנושא אנטישמיות בת־זמננו בארצות הברית, המשתנה השלישי המופיע בשאלה – 'אנטישמיות בת־זמננו' – אינו נידון במאמר.

[3] פלטפורמה שמוסדות להשכלה מעלים אליה קורסים ברמה אקדמית לקהל הרחב. בסיום הקורס יש מבחן, ואם צולחים אותו מקבלים תעודת גמר תמורת תשלום סמלי.

[4] הצעת החוק הוגשה על ידי חברת הכנסת לשעבר תהלה פרידמן, וקודמה על ידי שרת התפוצות לשעבר עומר ינקלביץ' (לקסנר, 2020).