פרסומים

במאי 2019 מסכמת איראן שנה קשה, בראייתה. זאת, עקב פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין (ה- JCPOA מ- 2015) והטלת סנקציות אמריקאיות עליה. הסנקציות פגעו בעיקר במגזרי הנפט והפיננסים, וגרמו נזק חמור לכלכלת איראן. בנוסף, ניסיונה של איראן להתבסס ולבנות בסוריה יכולות צבאיות מתקדמות מול ישראל נחל כישלון צורב.

לאחר שנה שבמהלכה נקטה טהראן "סבלנות אסטרטגית״ בכוונה לקבל ממדינות אירופה פיצוי על חידוש הסנקציות האמריקאיות (ובציפייה שהנשיא דונלד טראמפ לא יזכה בכהונה שניה בבית הלבן), נוכח המשטר האיראני שהממשל האמריקאי לא זו בלבד שלא נכשל בחידוש הסנקציות, אלא אף מגביר את הלחץ המופעל עליו. בחודש האחרון חוותה איראן את המשך המדיניות של "מקסימום לחץ" מצד ארצות הברית: ביטול הפטורים שנתן הנשיא טראמפ לסין, הודו, יפן ומדינות נוספות, שבמסגרתם התאפשר להן לייבא נפט מאיראן; סנקציות הוטלו על קניית פלדה, נחושת, אלומיניום מאיראן; ובתחום הגרעין - ארצות הברית ביטלה שני היתרים, שאפשרו לאיראן לייצא את עודפי החומר המועשר והמים הכבדים שהיא מייצרת על פי תכתיביו של הסכם הגרעין. מהלך כואב נוסף היה הכרזה אמריקאית על משמרות המהפכה כארגון טרור. המשטר בטהראן הגיע לפיכך למסקנה, שעליו לגבש אסטרטגיה שונה, או לפחות לעדכן את האסטרטגיה - תוך מעבר למדיניות אקטיבית יותר, אם כי מדודה וזהירה.

כעת, איראן מבקשת להציב לארצות הברית תג מחיר בגין פעילותה נגדה ועל כן פתחה במהלך נגדי, המורכב ממאמצים בשלושה תחומים: בתחום תוכנית הגרעין, איראן חותרת לאלץ את מדינות אירופה לגבש ולמסד את המנגנון המובטח לפיצוי על הסנקציות; בתחום הפעולה הצבאית, איראן שואפת לגבות מחיר מארצות הברית (וישראל) במטרה לייצר הרתעה ולשמור על הכבוד הלאומי; בתחום יצוא הנפט מהמפרץ, איראן מאיימת על ערב הסעודית ואיחוד האמירויות שגם הן לא תייצאנה נפט, אם איראן לא תוכל לעשות כן.

אפשרויות הפעולה של איראן

בתחום הגרעין עומדות בפני איראן שלוש מדרגות פעולה (מהקלה ביותר לרוויית הסיכון): א. שחיקת הסכם הגרעין - הפרות מינוריות של סעיפיו, בין היתר בהגברת היקף העשרת האורניום או העלאת אחוז ההעשרה; ב. פרישה מההסכם וחזרה לפעילות גרעינית נרחבת, תוך הצבת עשרות אלפי צנטריפוגות בנתנז וחידוש הפעילות בכור באראק, לצד ביטול החתימה על הפרוטוקול הנוסף של סבא"א; ג. פרישה מהאמנה למניעת תפוצה גרעינית (NPT), מהלך שיאפשר פיתוח פצצה גרעינית.

גם בתחום הפעולה הצבאית לרשותה של איראן מגוון דרכי פעולה אפשריות: פגיעה בחיילים אמריקאים בסוריה ובעיקר בעיראק באמצעות ארגונים שלוחים, ירי טילים או הפעלת פעילות טרור על ידי ארגונים שלוחים מסוריה, לבנון ורצועת עזה, נגד אינטרסים אמריקאים במזרח התיכון או נגד ישראל. יוזכר שאיראן פעלה בשנות השמונים של המאה הקודמת נגד כוחות המארינס בביירות - באמצעות חיזבאללה - וגבתה את חייהם של מאות. איראן אף מואשמת על ידי ארצות הברית באחריות להרג 500 מחייליה בעיראק לאחר מלחמת המפרץ השנייה, באמצעות מיליציות שיעיות הקשורות ישירות לטהראן והופעלו על ידה.

פעילות נגד יצוא נפט: איראן איימה לפגוע בחופש השייט במיצרי הורמוז. ביכולתה להפעיל את החות'ים בתימן לפגיעה בשייט בים האדום ולפגוע בהפקת נפט בצד הערבי של המפרץ על ידי שיגור טילים, מל"טים ופעילות חבלה, ובכלל זאת באמצעות סייבר (גם במקרה זה, כמו בטרור באמצעות שלוחים, בחתימה נמוכה וללא לקיחת אחריות).

הצעדים האיראניים עד כה והתגובה האמריקאית

בתחום הגרעין: בשלב ראשון, איראן בחרה במדרגה נמוכה של אי-הוצאת החומר המועשר מעל 300 ק"ג, המותרים לה על פי הסכם הגרעין, ומאיימת בהפרה משמעותית יותר בעוד 60 יום. יודגש כי איראן אינה פורשת מההסכם, משום שהגבלתו בזמן משרתת אותה היטב בהקשר לתוכנית הגרעין ושאיפותיה האזוריות. להפתעת טהראן, מדרגה נמוכה זו לא זכתה לתמיכה אירופית או רוסית ולכן המחישה את הסכנה הגלומה באובדן התמיכה שהיא מקבלת ממדינות אלה מול ארצות הברית.

בתחום הצבאי הקונבנציונלי ופעילות הטרור: התקבלה התרעה מודיעינית על אודות ניסיון פגיעה בחיילי ארצות הברית בעיראק - מה שמסביר את שינוי תכנית מסעו של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו מגרמניה לעיראק בשבוע שעבר. יש להניח שאיראן מכינה פעולות גם נגד ישראל משטח סוריה, מעיראק ואולי אף מלבנון.

בתחום הפגיעה בחופש השייט ויצוא הנפט ממדינות המפרץ: ארצות הברית פרסמה התרעה לספינות סחר של מדינות המפרץ בדבר ניסיונות לפגוע במכליות במיצרי הורמוז. ב-12 במאי התקבלו ידיעות ראשונות מאיחוד האמירויות הערביות ומערב הסעודית על אודות תקיפת ספינות מסחר ומכליות נפט בקרבת המיצרים. איש לא לקח אחריות וגם לא נגרם נזק משמעותי, אך המהלך שקוף - פעולה איראנית בחתימה נמוכה, בבחינת רמז ליכולות.

ארצות הברית לא נותרה פסיבית לנוכח צעדיה אלה של איראן. בשבוע שעבר, במהלך מתוקשר היטב, נשלחו למזרח התיכון כוחות צבא - נושאת המטוסים "לינקולן", מפציצי בי-52 היכולים לשאת גם נשק גרעיני, וסוללות פטריוט. יצוין שאין אילו כוחות משלוח המתאימים למערכה רחבת היקף, אך בהחלט מדובר במסר שלפיו פעולות טרור איראניות לא תישארנה ללא תגובה, גם אם כירורגית ונקודתית בלבד.

בתנאים הנוכחיים, שני הצדדים מציבים תנאים קשים לחזרה למשא ומתן - ארצות הברית דבקה לכאורה ב- 12 הדרישות שהציג פומפאו לאיראן, בעוד איראן דורשת התנצלות אמריקאית וחזרה להסכם הגרעין כתנאי למשא ומתן. עם זאת, שניהם כנראה מבינים שיתכן שבסופו של יום מסלול ההידברות הוא הפחות מסוכן עבורם.

אמנם, התבטאויותיהם של אנשי הצבא איראניים היו תקיפות. מפקד במשמרות המהפכה התייחס ב-12 במאי להסלמה, ובפרט להצבת נושאת המטוסים "לינקולן" סמוך לחופי איראן, באמרו כי אם ארצות הברית תבצע מהלך - איראן "תכה אותה בראש", והוסיף כי בעבר הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון היוותה איום רציני, אבל עכשיו מדובר בהזדמנות [מבחינת איראן]. לעומתו, הנשיא חסן רוחאני, בנאום שנשא יום קודם לכן, גרס כי המצב [באיראן] קשה מהמצב בו הייתה הרפובליקה האסלמית בימי מלחמת איראן-עיראק. אפשר שהתבטאות זאת אמורה להכין את דעת הקהל ל"שתיית כוס התרעלה", בדומה למסקנה שאליה הגיע המנהיג העליון רוחאללה ח'ומיני ב-1988 עקב המפלות שנחלה איראן בשדה הקרב מול עיראק, האבדות הכבדות בנפש והפגיעה האנושה בכלכלה. כל אלה הובילו את ח'ומיני להערכה, כי המשך המלחמה יסכן את עצם שרידות המשטר.

גם ממשל טראמפ איננו שש לעימות ושיגר מסר כי מהלכי ארצות הברית הם הגנתיים בתגובה להתרעות שהתקבלו. ראוי לשים לב לשוני במסרים שיוצאים מוושינגטון: בניגוד למסרים תקיפים שהושמעו על ידי פומפאו והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, הנשיא טראמפ הביע דווקא עניין במניעת פגיעה באיראן על ידי שיח עם הנהגתה. יותר משלוש פעמיים בתוך יומיים ציין טראמפ כי הוא מעוניין ש"יתקשרו אליו...יישבו למשא ומתן ושני הצדדים יוכלו להגיע להסכם הגון". כן הדגיש טראמפ כי ארצות הברית רק מעוניינת שלא יהיה בידי איראן נשק גרעיני. "זה לא הרבה לבקש ונעזור להם לשפר את מצבם הכלכלי... אני מחכה ליום שנוכל לעזור להם.. אנחנו לא רוצים להרע להם, אני רוצה שהם יהיו חזקים ושתהייה להם כלכלה מוצלחת".... "אם הם יתקשרו אנחנו פתוחים לשיח, אין לנו סודות וכמו לצפון קוריאה יש להם פוטנציאל להיות חזקים מבחינה כלכלית". במקביל פורסם שהבית הלבן העביר לשוויץ (המייצגת באיראן את האינטרסים האמריקאים) מספר טלפון, שבאמצעותו יוכלו האיראנים לפנות ישירות לנשיא טראמפ. התבטאויותיו אלה של טראמפ, ייתכן שמצביעות על כי הנשיא מעדיף למקד את ההתדיינות מול איראן רק בנושא הגרעין.

משמעויות לישראל

בטווח הקרוב, נראה שממשלת ישראל לא תצטער אם הסכם הגרעין יקרוס בעקבות ההפרות האיראניות אותו ומהלכי הנגד של המעצמות השותפות לו. לישראל חשוב שממשל עתידי בארצות הברית, לרבות מהמפלגה הדמוקרטית, לא יחזור להסכם דווקא בשנים הבעייתיות מאוד שלו, שבמהלכן איראן תקבל לגיטימציה בינלאומית לקדם תוכנית גרעין מלאה.

התנגשות צבאית בין איראן לארצות הברית - במפרץ, בעיראק או בסוריה, או חסימת מיצרי הורמוז – אמנם אינה נוגעת ישירות לישראל, אך התפתחויות בכיוון זה תהיינה בעלות משמעויות עקיפות עבורה. הסיכוי שהאיראנים ישאירו את ישראל מחוץ למערכה, אם תתפתח, נמוך.

לכן המדיניות המומלצת לישראל צריכה להכיל את הרכיבים הבאים:

בטווח מיידי - נדרשות ערנות מודיעינית ומוכנות מבצעית לסכל מהלך צבאי איראני ישיר או עקיף נגד ישראל בכל החזיתות שבהן יש נוכחות איראנית. כן נדרש סיכום אסטרטגיה משותפת עם ארצות הברית בדבר תגובה למהלכים צבאיים איראניים. על ישראל לבחון ולעדכן את פעילות "המערכה בין המלחמות" (מב"מ) מול ההתבססות האיראנית בסוריה, ולהתאימה לשינוי במדיניות התגמול וההרתעה האיראנית.

בטווח בייניים - יש להתכונן למקרה שארצות הברית ואיראן תשובנה בכל זאת למשא ומתן, ולהגיע להבנות עם ארצות הברית לגבי מה נדרש לתקן בהסכם הגרעין, ובעיקר לגבי הארכת תקופת הסאנסט (לקראת פקיעת תוקפו של ההסכם), שיפור הפיקוח על מתקני הגרעין האיראניים, טיפול בהיבטי הנשק של תכנית הגרעין, תכנית הטילים האיראנית ופעילותה של איראן להשגת הגמוניה אזורית. עמדותיה של ישראל תיתמכנה על ידי מדינות המפרץ, ומכאן שלפניה הזדמנות לחזק את הקשרים עם מדינות אלו בתחום המדיני, וגם בתחומים נוספים.

בטווח ארוך - ישראל חייבת להניח שייתכן שאיראן תבחר בגישה מסלימה ותחדש את פעילות הגרעין לצבירה של חומר מועשר ל-20 אחוזים, שתקצר את הזמן האפשרי להגיע לחומר בקיע, ואף להיערך לאפשרות של פרישה איראנית מה-NPT. על ישראל להניח שייתכן שארצות הברית לא תפעל באפקטיביות לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית (שהרי, גם ממשל טראמפ אינו שש למערכה צבאית נוספת במזרח התיכון). על כן, ישראל חייבת לעדכן את תוכניות בניין הכוח שלה למקרה שתאלץ להתמודד לבדה עם פריצה איראנית לגרעין. מדובר באתגר תקציבי ומבצעי רחב היקף. חשוב לזכור, שהתוכנית הרב-שנתית של צה"ל -"גדעון"- שגובשה בהובלת הרמטכ"ל הקודם, רב אלוף גדי אייזנקוט, הניחה דחייה של לפחות עשור בהכנת המענה לתוכנית הגרעין האיראנית. אולם, ההתפתחויות שנרשמו בהקשר זה בשנה האחרונה ובמיוחד בחודש האחרון מחייבות עדכון משמעותי בתוכנית ותוספת משאבים למערכת הביטחון.

לסיכום, מדיניות הלחץ המרבי של ארצות הברית על איראן ונחישותה לא לאפשר לאיראן לפגוע בחיילים ובאינטרסים אמריקאים במזרח התיכון, באופן שהתבצע בעבר ללא גביית מחיר על ידי איראן, ומנגד החלטת איראן לחרוג מ"הסבלנות האסטרטגית" - מגלמות פוטנציאל הסלמה ומיס-קלקולציה, העלול להיות רב-משמעות עבור ביטחון ישראל. משום כך על הקבינט הביטחוני להתכנס ולעצב מדיניות מתאימה לטווח הזמן הקרוב, הבינוני והרחוק.