פרסומים
בתוך: שישה ימים וחמישים שנה, קובי מיכאל, גבי סיבוני, ענת קורץ, עורכים. המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2017

מלחמת ששת הימים לא הייתה עוד מלחמה, אלא צומת דרכים מרכזי בהיסטוריה הישראלית. מאמר זה אינו דן במכלול המשמעויות וההשלכות של המלחמה, כמו הוויכוח הפנימי בישראל על חשיבות השטחים מהבחינות הפוליטית, האידיאולוגית והאסטרטגית, מודלים אלטרנטיביים של הסדר עם הפלסטינים, או האקטיביזם האידיאולוגי שהתפתח בקרב הציונות הדתית אחרי 1967. במקום זאת הוא דן בכמה היבטים צבאיים־ביטחוניים שבהם חל מפנה צבאי־ביטחוני משמעותי אחרי מלחמת ששת הימים ובכמה פערים בין סביבת המלחמה של 1967 לזו של היום.
בחלקו הראשון של המאמר יוצגו שלושה מפנים שחוללה מלחמת ששת הימים: פתיחת עידן האש, שרק הלך והתחזק בהמשך, ונודעו לו השלכות על משקלן של ההגנה וההתקפה ועל סיכויי ההכרעה; הפיחות במחשבה הצבאית הישראלית בעקבות ההצלחה הגדולה בשדה הקרב והזחיחות והשאננות שבעקבותיה; הופעת בכורה של הגרעין כצל המלווה את מלחמות ישראל־ערב.
בחלקו השני של המאמר יידונו כמה פערים בין 1967 ובין ימינו, אשר יצרו אתגרים צבאיים־ביטחוניים, שספק אם ניתן היה להעלותם על הדעת מנקודת התצפית של 1967. האתגר הראשון נובע משינוי האופי ודפוסי הפעולה של השחקנים הלא מדינתיים, ובמיוחד מתופעת השחקנים ההיברידיים. האתגר השני נובע מן הצורך להתמודד עם מציאות ואילוצים בעלי מאפיינים פוסט מודרניים: לוחמה פוסט הרואית, האוסרת להיהרג ולפגוע בחפים מפשע; לוחמת סייבר, שיש לה פוטנציאל מהפכני, אם כי לפי שעה היא מיושמת לצד המלחמה המסורתית; אסכולת חשיבה, הנפרדת מהמחויבות להכרעה וניצחון פיזיים ומדגישה דימויים של הכרעה וניצחון; הפיכה הדרגתית של הצבא המודרני, אליו השתייך צה"ל של 1967, לצבא פוסט מודרני.