פרסומים
המכון למחקרי ביטחון לאומי, מארס 2019
הכנס השנתי ה-12 של המכון למחקרי ביטחון לאומי עסק במארג האתגרים וההזדמנויות העומדים לפתחה של ישראל ב-2019. כבכל שנה, נשזרו זו בזו סוגיות אסטרטגיות ממעגלים שונים – הפנימי, האזורי והבינלאומי – שמרכיבים יחד את המציאות האסטרטגית של ישראל. בהמשך למגמה משנים עברו, נבחנה את תקפותו של סדר העדיפויות הביטחוני-לאומי דרך דיון במגוון נושאים. ראשית דרך מבט פנימה, לתהליכים והתרחשויות שקשורים קשר הדוק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ולחשיבותה כאבן יסוד בחזונה ובעתידה של מדינת ישראל. תיבחנה הזיקות בין הלכידות הפנימית בחברה הישראלית סביב ערכים ונורמות לבין חוסנה של ישראל ויציבותה לאורך זמן. הסתעפות של הנושא השתלבו אף הן, כמו למשל היחסים עם יהדות ארצות הברית והיבטים טכנולוגיים לחוסנו הכלכלי של המשק הישראלי ומעמדו הבינלאומי. הסוגיה הפלסטינית עמדה במוקד כנושא ליבה בעל השפעה ניכרת על זהותה של מדינת ישראל ומעמדה הבינלאומי. אירועי השנה האחרונה ברצועת עזה ובגדה המערבית, על רקע מדיניות ניהול הסכסוך של ממשלת ישראל התייחסות לזירה הפלסטינית כמשנית ביחס לזירה הצפונית, מזמינים דיון מתמשך אם נדרש לשנות את מציאות הסכסוך ומה החלופות שעל השולחן. המתווה האסטרטגי שפרסם המכון בשלהי 2018 שימש בסיס לדיון ויעומת עם הצעות אחרות שקיימות ועם התכנית העתידה לבוא של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הממד האזורי זכה אף הוא להתייחסות מקיפה. ההשתנות המתמדת של הזירה הצפונית, והאתגר לישראל בהתנהלותה האזורית של איראן בהתבססותה בסוריה ובהסטת הזרקור בחזרה ללבנון, אלו מזמנים דיון מעמיק, בשתי רמות. הראשונה היא תמונת המצב בסוריה שנגזרת מהמעורבות הרוסית האמריקאית והטורקית, הדומיננטיות האיראנית והאינטרסים האזוריים. השנייה היא המדיניות הישראלית נוכח מציאות זו, בדגש על דוקטרינת הפעולה של המערכה שבין המלחמות (מב"מ) ומידת הצלחתה לאורך זמן והרלוונטיות שלה בעתיד. נושאים אזוריים אחרים כמו השינויים הדרמטיים במפרץ, האם השתנה היחס כלפי ישראל ומשמעותיו, והשיח העדכני בעולם הערבי השלימו תמונה זו. המסגרת הרחבה יותר הקיפה את הממד הבינלאומי, ובפרט את התהליכים במערכת העולמית בעידן הנשיא טראמפ, שמשנה את כללי המשחק, ובתוך כך היחסים בין ארצות הברית לרוסיה ולסין. המכלול האמריקאי היה שזור ברבים מהדיונים, כמרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. לצד הנסיגה מסוריה וההצעה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוזכרו, הסכם הגרעין עם איראן היה מוקד אחר ומשמעותי, והמדיניות המזרח-תיכונית של וושינגטון באופן כללי. מעל כל אלה מרחפת התופעה, שהנשיא טראמפ הוא ממבשריה ומפיציה, הפער הניכר שנפער בין המציאות לבין דימויים. מונחים כ"חדשות כוזבות" (Fake News) ו"פוסט אמת" נבחנו בניסיון להבין את המציאות שמתהווה בחסותם והשלכותיה על ניהול מדיניות והתמודדות עם אתגרי ביטחון לאומי.
דבר יו"ר הוועד המנהל סר פרנק לואי
חברים יקרים,
אני עומד בפניכם היום כישראלי. 72 שנים אחרי שספינה רעועה בשם "יגור" הביאה אותי לנמל חיפה מאירופה ההרוסה שלאחר השואה, שוב עשיתי עלייה. והפעם לא עברתי דרך קפריסין, באדיבות חיל הים הבריטי. כשאני מתבונן על ההבדלים בין ארץ ישראל ב־ 1947 ומדינת ישראל ב־ 2019 , אני נפעם. משפחתי הופרדה בשואה, ומי שנשארו ממנה – כולל אמי – היגרו לאוסטרליה. הצטרפתי אליהם ב־ 1952.
במהלך שנותיי הרבות באוסטרליה אתם בניתם מדינה שהפכה ל"תחנת כוח" כלכלית, טכנולוגית ואזורית. הגשמתם את החלום של הרצל והחזון של בן גוריון, והפכתם את ישראל לאומה חזקה, משגשגת ונמרצת. אך האומה הנפלאה הזו עודנה ניצבת בפני אתגרים עצומים. כפי שכולנו יודעים, איראן מציבה איום תמידי. וכפי שאנו שומעים בחדשות כמעט על בסיס יומי, ההתפתחויות בגבולות עם סוריה ולבנון מדאיגות. החודשים האחרונים חידדו את היות חמאס ועזה בעיות שטרם נפתרו. חמור מכולם הוא האתגר הפלסטיני. כפי שאמר הסופר הישראלי הגדול עמוס עוז לפני מותו, קיימת סכנה אמיתית שהמדינה היהודית תהפוך למדינה דו־לאומית, ועשויה, בתורה, להפוך למדינה ערבית.
לכן אני גאה להיות יו"ר המכון למחקרי ביטחון לאומי. זו הסיבה שכולנו התכנסנו, וזו הסיבה שאנו מכירים ומעריכים את העבודה החשובה של המכון, שמובלת במומחיות על ידי עמוס ידלין, בצוותא עם אודי דקל, אורלי הירדני, איתי ברון שהצטרף לאחרונה ועמיתיהם.
יותר ממדינות אחרות, מדינה תחת איום כמו ישראל זקוקה למכון מחקר עצמאי ומכובד כדי לבחון בעיניים פקוחות את המציאות עימה עליה להתמודד. מדינה נפלאה אך סוערת כמו ישראל זקוקה לגוף רציונלי וא־פוליטי, עם יושרה איתנה, על מנת לנתח את המציאות ולהציע דרכים להתמודד עם האיומים העומדים בפניה.
המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) השיק ומקדם מחקר חדשני, רלוונטי ואיכותי, שמעצב את השיח הציבורי בנושאים שעל סדר היום הביטחוני-לאומי של ישראל, ומספק ניתוח מדיניות והמלצות למקבלי ההחלטות, מנהיגים ולקהילה האסטרטגית – בישראל ובעולם.
כחלק ממשימתו, הוא מחויב לעודד דרכים חדשות לחשיבה ולהרחיב את הדפוסים המסורתיים של הניתוח הממסדי. על מנת להבטיח את החופש האינטלקטואלי של הצוות, המכון משמר בנוקשות את מעמדו הא־מפלגתי בנושאים של מדיניות ציבורית. הדעות המובעות בכל פרסומי המכון הן אלה של הכותבים - הן לא בהכרח משקפות את עמדת המכון, חבר הנאמנים, חוקרים אחרים או כל אדם שתומך במחקר. מכאן, פרסום של מחקר על ידי המכון מסמל שהוא ראוי לפרסום ולבמה ציבורית, אך אינו מביע תמיכה במסקנות או ההמלצות.
חוקרי המכון מונחים על ידי ארבעה ערכי יסוד: מקצועיות, רלוונטיות, עצמאות אינטלקטואלית ועבודת צוות. תוך דבקות בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר של מחקר וניתוח, הם מעורבים בחקר הסוגיות הבוערות ביותר לביטחונה הלאומי של ישראל, ותורמים באמצעות חשיבה יצירתית וחדשנית להתוויית מדיניות ביטחון לאומי.
בשנה האחרונה המכון התמקד באיומים שמניתי: איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס. הוא גם התעמק במאבק נגד תנועת ה־ BDS והיחסים עם יהדות התפוצות. אך ספינת הדגל שלו היא פרויקט שהניב תכנית מקיפה שמציעה מתווה אסטרטגי לזירה הישראלית-פלסטינית. בעוד הממשלה ממשיכה ליישם מדיניות של ניהול הסכסוך, תחת ההנחה המוטעית שהזמן משחק לטובתה, המכון שם על השולחן תכנית מציאותית, שאינה נשענת על ימין או שמאל ואינה מתעלמת מהבעיות הרבות שבפנינו או מוכרת אשליות.
המטרה אינה שלום מיידי, אלא לבצר את מדינת ישראל, להגן על האינטרסים החיוניים שלה, ולשמר במקביל אפשרות ישימה להיפרדות עתידית. לא פתרון, אלא נוסחה לעתיד טוב יותר. בליבת התכנית שוכנת ההבנה שעלינו לחלוק את כברת הארץ שבין הים התיכון לנהר הירדן עם הפלסטינים. עלינו להתקדם לעבר היפרדות של שני העמים הללו בלי לוותר על עקרונות ביטחוניים בסיסיים, או על צביונה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. זוהי חובתנו המוסרית והציונית.
"תכנית ה־ INSS " הוצגה לציבור בישראל, להנהגה ולממשלות באירופה, חברי סנאט, קונגרס ומחלקת המדינה בארצות הברית, ולדמויות בולטות ומשפיעות בעולם הערבי. אני מעודד את כולם ללמוד אותה ולדון בה. אני מאמין שהיא מציעה דרך חדשה ויצירתית להיאבק באיומים האסטרטגיים המשמעותיים של מדינת ישראל.
אני רוצה להודות לכל מי שעבד על התכנית, ולכל צוות המכון, שעושים עבודה טובה לאורך השנה. אני גם מבקש להודות לאוניברסיטת תל אביב ולנשיאה, פרופ' יוסף קלפטר, על שותפות ארוכת שנים ופורייה; ולחברי חבר הנאמנים, שתמיכתם מאפשרת למכון להמשיך ולהציג את ההישגים המרשימים הללו.