פרסומים

דיווחים על שיחות בין סוריה לישראל מגלמים שינוי דרסטי במדיניות הישראלית כלפי סוריה ושלב חדש בהתייחסותה של ישראל כלפי המשטר החדש בה. במהלך שבעה החודשים שחלפו מאז עלייתו של המשטר החדש בראשות אחמד א-שרע לשלטון בדמשק, המדיניות הישראלית התפתחה בתהליך בן כשלושה שלבים:

בשלב הראשון ננקטה מדיניות צבאית תקיפה, שכללה השתלטות על דרום סוריה, קמפיין תקיפות מסיבי שנועד להשמיד את הנשק האסטרטגי במדינה ותמיכה גלויה ואקטיבית במיעוטים, בעיקר בדרוזים. הקמפיין הצבאי לווה הצהרות חשדניות ומאיימות מצד בכירים בממשלת ישראל כלפי הנשיא החדש, שהואשם בהיותו ג'אהדיסט שלא זנח את תפיסותיו הקיצוניות. כך למשל הצהיר בינואר 2025 שר החוץ גדעון סער: מדובר בחבורת ג'יהאדיסטים קיצונית שפשוט עברה מאידליב לדמשק". במארס טען שר הביטחון, ישראל כ"ץ כי הממשלה החדשה בסוריה מונהגת על ידי "טרוריסט ג'יהאדיסטי מבית הספר של אל-קאעידה". בתקופה זו, ישראל התבססה במרחב החיץ ובחרמון הסורי, ביצעה פשיטות בדרום סוריה - שנועדו לגרוע יכולות צבאיות, אך לא פעם הובילו לחיכוך עם גורמים חמושים ועם האוכלוסייה המקומית. ישראל עדיין פועלת באזורים שבעבר נחשבו מפורזים, דרשה פירוז מלא מדרום לדמשק ואף תקפה בסוריה, כולל סמוך לארמון הנשיא בדמשק בתגובה לעימותים בין השלטון לבין הדרוזים. צה"ל תקף גם בעומק סוריה, כולל בבסיסי חיל האוויר T4 ופלמירה, לאחר שטורקיה הביעה כוונה להתבסס שם צבאית. תקיפות שנועדו לאותת שישראל לא תסבול פעולות טורקיות, שעלולות לפגוע בחופש הפעולה האווירי שלה.

בשלב השני (אפריל-מאי 2025), זוהה ריכוך מסוים בגישה התקיפה של ישראל, שבא לידי ביטוי בהפחתת התקיפות וההתבטאויות הניציות כלפי א-שרע. נרשמו אז דיווחים על אודות מגעים ראשונים בין גורמים רשמיים בישראל ובסוריה, בתיווך איחוד האמירויות. עקב חשש מחיכוך עם טורקיה בעקבות הפצצת בסיסים שטורקיה התכוונה להתבסס בהם, החל באזרבייג'ן  שיח עם הטורקים שסוכם בהחלטה לכונן מנגנון משותף למניעת חיכוך.

בשלב השלישי (מאי-יולי 2025) התברר כי ישראל וסוריה מנהלות מגעים ישירים, מעבר לתיאום ביטחוני מצומצם. לאחר ביקור נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בריאד, דובר על אפשרות שסוריה תצטרף ל'הסכמי אברהם'. במהלך פגישת טראמפ א-שרע ביטא נשיא ארצות הברית ציפייה שסוריה תשקול לנרמל יחסים עם ישראל ולהצטרף ל'הסכמי אברהם'. ראש המועצה לביטחון לאומי, צחי הנגבי, חשף בסוף יוני כי ישראל מנהלת שיח ישיר עם המשטר הסורי והעומד בראש המדינה, אחמד א-שרע. לגבי תיאומים ביטחוניים ומדיניים אמר הנגבי כי הוא עצמו מנהל אותם, על רקע האפשרות לכונן יחסים בין ישראל לסוריה. הנגבי הוסיף ואמר כי סוריה ולבנון הן המדינות המועמדות לכינון נורמליזציה עם ישראל.

באותה העת פרצה מלחמת 12 הימים בין איראן לישראל, שבמהלכה משטר א-שרע לא זו בלבד שנמנע מלגנות את המתקפה הישראלית באיראן, כפי שעשו רוב מדינות ערב, אלא אף בחר לא להתייחס כלל לפעילות הישראלית הענפה בשטחו. במהלך המלחמה, ישראל פעלה בחופשיות במרחב האווירי הסורי, מטוסי חיל האוויר טסו בשמי המדינה בדרכם לתקוף באיראן ומערך ההגנה האווירי יירט בסוריה כטב"מים וטילים בדרכם לישראל. אפשר שמדובר היה בעצימת עין או אולי אף בתיאום שקט ומוסכם בין המדינות. כך או כך, התנהלותה של סוריה בזמן העימות הדגישה את האינטרס המשותף לה ולישראל – החלשת מעמדה האזורי של איראן וניטרול האיומים הצבאיים מצידה.

עם זאת, נראה שהמניע המרכזי לשינוי בגישה הישראלית היה החיבוק האמריקאי לא-שרע, לצד הניסיון לדרבן את ישראל לסיים את המלחמה ברצועת עזה. ייתכן אף שבירושלים התגבשה הבנה שהמשך המדיניות התקיפה כלפי סוריה עלול לסבך את ישראל יותר מאשר להועיל לה: פעולותיה, שנועדו לסכל איומים פוטנציאליים באמצעים צבאיים, דווקא הזינו התנגדות אליה, כרסמו בלגיטימציה של א-שרע וחזקו בסוריה קולות קיצוניים, שביקרו את מדיניותו הרפה של א-שרע כלפי ישראל,  ואף הגבירו את הסיכוי לעימות צבאי – אותו תרחיש שאותו ביקשה ישראל למנוע בעצם התערבותה בסוריה.

סביר ביותר, שהתגובה הצבאית הראשונית של ישראל בסוריה לאחר נפילת משטר אל-אסד הונעה מצד אחד על ידי טראומת ה-7 באוקטובר והנחישות הישראלית למנוע התפתחות איום מצפון, העלולה לגרור מתקפת פתע, כפי שאירע בעקבות התבססות חמאס ברצועת עזה. מצד שני, בבסיס המהלך התקיף הייתה תחושת ביטחון גוברת של ישראל לנוכח ההישגים הצבאיים של צה"ל בשנה האחרונה מול "ציר ההתנגדות" - ממבצע הביפרים מול פעילי חזבאללה בלבנון, לפשיטה של כוחות קומנדו למכון סרס בסוריה, לתקיפות באיראן ועד לחיסול ההיסטורי של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה.

עם זאת, שינוי הגישה האמריקאי כלפי סוריה והחיבוק שהעניק הנשיא טראמפ לא-שרע, ששיאו בהחלטה להסיר את הסנקציות הכלכליות מעל סוריה, הקשה על ישראל להמשיך להחזיק בקו התקיף נגד א-שרע ולהתנהל מולו כאילו אינו שליט לגיטימי. לכך התווסף הלחץ של טראמפ על ישראל לסיים את המלחמה ברצועת עזה. התמריץ שטראמפ התחייב להעניק לישראל בתמורה הוא הצטרפותן של מדינות נוספות וסוריה ביניהן ל'הסכמי אברהם'.

בה בעת, אין לייחס לתפקיד האמריקאי את מלוא האחריות לשינוי בגישת ישראל. הפחתת הפעילות הצבאית בסוריה החלה עוד לפני הפגישה בין הנשיא טראמפ לבין הנשיא א-שרע שהתקיימה במאי בריאד, וייתכן שנבעה מהבנה ישראלית שהמדיניות התקיפה והמשך התקיפות עלולים להגביר את הפוטנציאל לחיכוך עם סוריה, יותר מאשר להפחיתו. בנוסף, ישראל לא הייתה יכולה להמשיך ולהתעלם מהריסון והאיפוק שנקט א-שרע כלפיה וכן מצעדים שונים שקידם, המשרתים במידה רבה את האינטרס הבטחוני של ישראל, דוגמת מעצר פלסטינים המזוהים עם חמאס ועם הג'האד האסלמי הפלסטיני, וכן מאבקו העיקש בהעברות אמצעי לחימה וניסיונות התעצמות של חזבאללה בסוריה. שילוב גורמים אלו וכן העובדה שישראל מגיעה לעמדת המשא ומתן מתוך עוצמה לנוכח הישגיה הצבאיים, גם לאחר המתקפה המוצלחת באיראן, הופכים את האפשרות להסדרה עם סוריה קלה יותר למינוף, קידום ועיכול.

היקף השיחות, אינטרסים וסיכונים

כשהחל השיח על אודות המשא ומתן המתהווה בין הצדדים ניתן היה לזהות פער מעניין בין אופן ההתייחסות לנושא בישראל לבין סיקורו בסוריה. בישראל הרבו לנקוט את המונח "נורמליזציה" ובתוך כך להזכיר אפשרות לצרף את סוריה ל'הסכמי אברהם'. בסוריה, לעומת זאת, השיח הרבה יותר מוגבל, זהיר וצנוע. מזווית הראייה הסורית, השיחות נועדו לכונן הסכם אי-לוחמה ולגבש נוסחה מעודכנת להסכמי הפרדת הכוחות מ-1974. מוקדם מדי לדבר על משהו מעבר לכך שכן, כפי שציין בעבר א-שרע, "לא בשלו לכך התנאים".

פרשנים סורים טוענים כי המשטר לא פוסל את האפשרות לנרמל את היחסים עם ישראל במלואם, אולם מהלך כזה תלוי בהתפתחויות האזוריות ובעיקר בנורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולמציאת פתרון לסוגיית רמת הגולן. הממשלה החדשה בסוריה מדגישה את רווחת האזרחים ושיקום המדינה ולכן מסתפקת בשלב זה בהסכם ביטחוני צר עם בסיס להרחבתם של שיתופי פעולה כלכליים בעתיד. יתר על כן, המשטר הסורי אינו מעוניין להיתפס כממהר לנרמל יחסים עם ישראל, זאת בין היתר על רקע הביקורת הפנימית נגד ההתמתנות של א-שרע. יש הטוענים בבירור שכל דבר אחר מעבר להסכם אי לוחמה יהיה בגדר התאבדות פוליטית.

על אף ההתלהבות שהפגין הנשיא טראמפ לגבי אפשרות לצרף את סוריה ל'הסכמי אברהם', ניכר כי הממשל האמריקאי רווחת הכרה במורכבות המצב, כפי שעולה מדבריו של השליח האמריקאי המיוחד לסוריה, טום בארק: "ממשל טראמפ מצדו מביע רצון לראות את סוריה מצטרפת להסכמי אברהם, אם כי מדובר בתהליך שעלול להימשך זמן רב, בשל התנגדויות פנימיות אפשריות בתוך סוריה.. הנשיא א-שרע נדרש לנהוג בזהירות כדי לא להצטייר בעיני הציבור הסורי כנכנע ללחצים חיצוניים, דבר העלול לערער את מעמדו". עוד הוסיף בארק כי מסלולי דמוקרטיזציה או בניית שלטון כולל בסוריה לא יתרחשו בקרוב, מה גם שאינם חלק מהדרישות המרכזיות שמציבה וושינגטון.

סוגיית הלגיטימציה קשורה בעיקר לשאלת רמת הגולן, שנותרה סוגיית מפתח. מצד אחד, א-שרע מבין שישראל לא נכונה לוויתורים במקרה זה, שכן אין הסכמה פוליטית וציבורית למהלך כזה. שר החוץ, סער, דאג להבהיר כי אין מניעה שסוריה תצטרף להסכמי אברהם אם היא תוותר על רמת הגולן. מנגד, א-שרע, שהלגיטימציה שלו הינה חלקית וחובת ההוכחה לייצובה של סוריה מוטלת על כתפיו, אינו יכול להרשות לעצמו, לפחות בשלב זה, להיתפס כמנהיג שוויתר על רמת הגולן. ולכן, אפשר שישראל וסוריה יחתמו על הסכם ביטחוני צר וישאירו את סוגית סימון הגבול למשא ומתן עתידי ביניהן.

הדיון המתחדש סביב האפשרות להסדר בין ישראל לסוריה מעלה את השאלה: איזה רווח יגרוף כל צד מהסכם? אילו אינטרסים עשויים להניע את דמשק, ומהי התועלת הפוטנציאלית לישראל? לצד ההזדמנויות, קיימים גם סיכונים לא מבוטלים, המחייבים שיקול זהיר.

מבחינת ישראל, בהסכם עם סוריה עשויים להיות גלומים יתרונות אסטרטגיים משמעותיים: יצירת זירה שקטה בגבול הצפוני, עם ערבויות להמשך השקט וכתובת מדינית ברורה במקרה של הפרות; מאבק משותף בציר ההתנגדות — חיזבאללה, איראן וגורמי טרור פלסטיניים, מתוך הבנה שהאינטרסים הביטחוניים של ישראל ושל סוריה מתלכדים לנוכח האתגר שגורמים אלו מציבים ושיתוף פעולה מודיעיני וצבאי יגביר את האפקטיביות של המאבק ב"ציר"; הזדמנות לשקם את מעמדה האזורי והבינלאומי של ישראל, במיוחד לאחר תקופה ארוכה של שחיקה בלגיטימציה בעקבות הלחימה ברצועת עזה. לכן, הסכם עם סוריה עשוי להבליט את ישראל כגורם קונסטרוקטיבי ומשקל נגד לאיומים אזוריים, וכן להמחיש את נכסיותה כשותפה אחראית בתהליכי ייצובו של המזרח התיכון.

מהזווית הסורית, הסכם עם ישראל עשוי להוביל להכרה רשמית מצד ישראל במשטר החדש בסוריה – נדבך נוסף בהכרה הבינלאומית והלגיטימציה שלה זוכה א-שרע. עם זאת, הרווח המשמעותי יותר עבור דמשק הוא הנסיגה הישראלית משטחיה בדרום המדינה והפסקת התקיפות האוויריות. מדובר במהלך שיאפשר למשטר למקד משאבים בייצוב המדינה ובעיקר להשיב את הריבונות הסורית לידיו. מעבר לכך, בהסכם עשויים להיכלל סעיפים בעלי חשיבות אסטרטגית: תיאום מודיעיני-ביטחוני בין ישראל לסוריה כחלק מהמאבק המשותף נגד חיזבאללה ונגד נוכחות איראנית בשטח סוריה, ובהמשך גם שיתופי פעולה כלכליים: ייצוא גז ישראלי לשוק הסורי ותיאום ניהול משק המים באגן הירמוך בשילוב ירדן, באופן שיתרום ליציבות ולשיקום הכלכלה הסורית.

לצד היתרונות הברורים, על ישראל לקחת בחשבון גם סיכונים פוטנציאליים, הנובעים בעיקר מקצב השינויים המהיר בסוריה. המשטר בדמשק עדיין אינו יציב, אינו שולט באופן אפקטיבי ברוב שטח המדינה, זוכה ללגיטימציה חלקית בלבד וניצב מול שורת אתגרים ביטחוניים ופוליטיים.

ואכן, תרחיש שסיכוי התממשותו אינו מבוטל הוא קריסת משטר א-שרע או אבדן שליטתו במאחזיו בשטח סוריה - מה שמעלה סימני שאלה כבדים על עתידו של כל הסכם אפשרי עם ישראל. טום בארק אף הזהיר לאחרונה כי "וושינגטון חוששת לגבי ביטחונו של א-שרע, שמאמציו לקדם ממשל כוללני וליצור קשרים עם המערב עלולים להפוך אותו למטרה להתנקשות בידי קיצונים". אם יקרוס משטר א-שרע הוא יתנקשו בחייו, ישראל עלולה להיווכח שהיא נסוגה מוקדם מדי מאזור החיץ, תוך אובדן יתרון צבאי חשוב, בעוד סוריה גולשת מחדש לכאוס ואלימות, סמוך לגבולותיה. מצב זה, לא זו בלבד שיאיין את התמורה המדינית האפשרית מההסכם, אלא עלול גם לייצר סיכונים ביטחוניים בגבול.

לסיכום

על אף הסיכונים המובנים בהסדר ביטחוני בין ישראל לסוריה, יש להכיר בכך שהמשך המדיניות ההתקפית החד-צדדית של ישראל כלפי סוריה עלול דווקא להגביר את החיכוך הצבאי ולחשוף את ישראל לסיכונים גוברים מצד גורמים שונים הפועלים בזירה הסורית. לכן, בחסות תמיכה אמריקאית ובינלאומית, ראוי להעניק הזדמנות להסדרה ביטחונית ואחראית מול המשטר הסורי. הסכם עם משטר א-שרע עשוי לתרום לייצוב הגבול הצפוני, להחליש את הציר האיראני ולשפר את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.

על ישראל להישאר מפוכחת ולהכיר בכך שסוריה עדיין מצויה במצב של חוסר יציבות, והמשטר הסורי אינו שולט במלוא שטח המדינה ואינו נהנה מלגיטימציה מלאה. לפיכך, ישראל חייבת להיערך אסטרטגית ואופרטיבית גם לתרחיש שבו המשטר הנוכחי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. ועם זאת, אם יתבסס אמון עם המשטר החדש בדמשק והוא יוכיח יכולת לעמוד בהתחייבויותיו, תוכל ישראל לנצל את המומנטום לקידום תהליך נורמליזציה הדרגתי עם סוריה. התפתחות זו תמחיש את נכסיותה האסטרטגית, תצמצם סיכון להתעוררות אסלאמיסטית מחודשת, תחליש את השפעתה של איראן בסוריה ובאזור כולו, ותעודד יציבות אזורית ארוכת טווח.