פרסומים

תקופת שלטונו של הסולטן קאבוס הייתה הממושכת ביותר ביחס לשליטים ערבים אחרים. הוא עלה לשלטון ב-1970 לאחר שאילץ את אביו לפרוש מתפקידו, בסיוע קבוצת קצינים בריטית בדימוס, שפעלה בשליחות זרם מרכזי של המפלגה השמרנית בלונדון. בתקופה זו הצליחה ברית המועצות לתקוע יתד בתימן ולסייע לכינון הרפובליקה העממית הדמוקרטית של תימן. ישות זו מיהרה להגיש סיוע להתקוממות "עממית" במחוז טופאר בדרום עומאן. ואולם, בריטניה חששה שהמהלך יחולל אפקט דומינו שיוביל לשליטת ברית המועצות בחצי-האי הערבי, ובכלל זאת במיצרי הורמוז – המעבר הימי החשוב בעולם. בשנות השישים פעלה קבוצת הקצינים הבריטית בתימן בסיוע ישראל, אשר הצניחה 14 משלוחי נשק לכוחות המלוכנים בתימן, שחיזקו אותם במאבק נגד הרפובליקנים - שמצדם נתמכו על ידי כוח משלוח מצרי (לכישלון המצרי בתימן היה אפקט מורלי קשה על הצבא המצרי, שבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים, 1967).

קאבוס החזיק בכל התיקים המרכזיים בממשלת עומאן, ומכאן החשש ליציבותה הפוליטית של הסולטנות. יתר על כן, רבים מתושבי עומאן, שרובם נולדו לאחר שקאבוס עלה לשלטון, זיהו אותו עם הסולטנות. הפופולריות שהוא זכה לה לאורך שנות שלטונו הייתה גם תודות להצלחתו לחלץ את המדינה מבידוד בינלאומי ומנחשלות כלכלית. בעת שתפס את השלטון היו בעומאן שלושה בתי ספר ו-10 ק"מ בלבד של כבישים.

בשונה ממונרכים אחרים במפרץ, קאבוס לא העמיד צאצאים ולא היו לו אחים. אחת הסיבות שקאבוס לא נקב בשם יורשו בעת חיו הייתה קשורה כנראה למחלוקת בנושא בקרב קרוביו ובשל חששו ממשבר פוליטי. ככל הנראה, המשפחה אכן לא הגיעה להסכמה בנושא, ולכן לאחר מות קאבוס ועל-פי החוקה שניסח, נפתח מכתב שגנז ובו צוין שמו של היורש - בן דודו הית'ם בן ה-65, שר התרבות והמורשת. נראה שהית'ם זוכה לתמיכה, הגם שמשבר פוליטי הוא אפשרות שיש לקחת בחשבון, שכן עלולים להיווצר מאבקים בין ענפי המשפחה השונים, או בין המשפחה לצבא.

פרט לייצוב השלטון, לפתחו של הית'ם ניצבים מספר אתגרים, ובראשם משבר כלכלי מתמשך וצורך לאזן בין שכנים עוינים:

• משבר כלכלי. למעט מספר אירועי אלימות נקודתיים, עומאן צלחה את הטלטלה האזורית בלי שנפגעה יציבותה. אולם הממשלה, שכ-80 אחוזים מהכנסותיה מקורן בנפט, מתקשה לאזן בין הצורך ברפורמות כלכליות מתבקשות לבין הצורך להעניק רווחה לאזרחים בתמורה לשמירת הסדר הקיים, במיוחד על רקע מחירי הנפט הנמוכים. במהלך שנות שלטונו הפנה הסולטאן קאבוס את ההכנסות של עומאן מנפט למפעלי פיתוח אדירים. אלא שרזרבות הנפט ומטבע החוץ של עומאן קטנות ביחס לאלה של שכנותיה באזור המפרץ. לכן, לצד משיכת השקעות ובקשה לסיוע נוסף משכנותיה העשירות, הסולטנות החלה להפריט חלקים מסקטור החשמל ותעשיית הנפט, בין היתר למלזיה וסין. בפברואר 2017 ושוב בינואר 2018 התרחשו הפגנות נקודתיות בעומאן בקריאה לרפורמות, בעיקר כלכליות. אזרחי עומאן מתוסכלים מהמצב הכלכלי ושואפים לקחת חלק משמעותי יותר בניהול ענייני המדינה, אך בה בעת מבקשים להימנע משפיכות הדמים והכאוס שהם מנת חלקן של רבות ממדינות האזור. לכן הם נמנעים מלאתגר בבוטות את השלטון, ומהקריאות שנשמעו במהלך ההפגנות נעדרה קריאה להפלת קאבוס. השלטון מצדו הידק בתגובה להפגנות את הפיקוח על האזרחים, במיוחד ברשתות החברתיות.
• אומנות האיזון. הסולטן קאבוס יישם מדיניות חוץ ניטרלית, כמענה לחולשתה היחסית של הסולטנות. לשם שמירה על תדמית ניטרלית, עומאן לא הצטרפה ב-2015 ללחימה בתימן לצד ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, וגם לא לחרם שמטילות מדינות אלה על קטר מאז 2017. ביחס למדינות המפרץ, לעומאן הרכב עדתי ייחודי באזור - מרבית תושביה שייכים לעדה מוסלמית מתונה הנבדלת מהשיעה ומהסונה – אבאדיה. אולי בשל כך, עומאן נותרה המדינה הערבית היחידה שאזרחים מקרבה לא הצטרפו לדאע"ש. זאת ועוד, עומאן שומרת על יחסים קרובים עם איראן, החולקת איתה את השליטה במיצרי הורמוז. היחסים ביניהן התהדקו במיוחד מאז שחסן רוחאני נבחר לכהונת נשיא איראן (2013) ועומאן מנצלת זאת גם מול ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, החותרות להשפיע עליה כך שתיישר קו עמן. ריאד ואבו-דאבי האשימו את הסולטנות, בין היתר, בתמיכה בקטר ובמורדים החות'ים. עומאן, שיחסיה עם איחוד האמירויות מתוחים, האשימה את האחרונה בריגול בשטחה ובאפריל 2019 אף העמידה לדין חמישה אזרחים של האיחוד בהאשמות בהקשר זה. מעניין לציין בהקשר זה, כי מוחמד בן זאיד, יורש העצר והשליט בפועל של איחוד האמירויות, ערך ביקור בעומאן בדצמבר 2019, בעת שהסולטן קאבוס היה בטיפול רפואי בבלגיה. כן תרמה קרבתו של קאבוס לאיראן לגיבוש הסכם הגרעין עם איראן. גם בימים אלה, עומאן מעניקה את "שירותיה הטובים" למגעים בהשתתפות נציגים איראנים, סעודים ואמריקאים.

עומאן וישראל

עם עליית קאבוס לשלטון יזמו הבריטים קשר בין ישראל לעומאן, שבאותה העת התמודדה עם פלישה תימנית לטופאר שבדרום הסולטנות. לסיוע הבריטי והאיראני (בזמן שלטון השאה, טרם המהפכה האסלאמית) נוסף ייעוץ צבאי ומדיני ישראלי, וכן סיוע מצד ישראל לפתרון מחסור המים בסולטנות.

לאחר כעשרים שנות קשרים חשאיים ורגישים בין עומאן לישראל חלה תפנית חיובית ביחסים, עם חתימת הסכם השלום בין ירדן לישראל ב-1994. ראש הממשלה, יצחק רבין, שביקש לצקת נופך אזורי להסכם ההיסטורי, הגיע באותה שנה לביקור במסקט בטיסה ישירה מתל אביב. דבר הביקור והפגישה בין רבין לקאבוס פורסם בהסכמת שני הצדדים. עומאן הייתה הראשונה בין מדינות המפרץ שאישרה את הקמתה של נציגות דיפלומטית ישראלית במפרץ. אחריה הוקמו נציגויות במדינות נוספות באזור, אלא שתנופה זו נבלמה במידת מה בעשור הראשון והשני של המאה ה-21, בין היתר בשל הקיפאון המדיני במישור הישראלי-פלסטיני. עם זאת, יצוין שכמה ממדינות המפרץ מאפשרות כיום שיתופי פעולה כלכליים-מסחריים עם גורמים ישראליים, וכן השתתפות ישראלית באירועי ספורט וכנסים בינלאומיים המתקיימים בשטחן. לחלוצה – עומאן – יד ורגל בהתפתחות זו.

לעומאן היה גם חלק ביוזמת השלום הסעודית. בשנת 2002 פורסמה יוזמת השלום של יורש העצר הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, שפירטה תנאים לשלום ולנורמליזציה ערבית עם ישראל (באמצעות העיתונאי תום פרידמן). הסעודים העבירו מסר לראש הממשלה אריאל שרון באמצעות עומאן, בצירוף בקשה שישראל לא תדחה מידית את היוזמה. ראש המשלה שרון נענה לבקשה, ורק אמר כי לא יגיב לראיונות עיתונאיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים ביקור רשמי במסקט ב-2018 ונמסר כי טס לשם תוך מעבר בתחום האווירי הסעודי. בשיחות נתניהו עם סולטאן קאבוס נדון המכלול הפלסטיני, אך המארח העומאני לא לחץ על ישראל בנושא זה. מול נציג פלסטיני באירוע שהתקיים לאחר ביקור נתניהו, קבע הדובר העומאני כי משלא הצליחו הפלסטינים לקדם את הטיעונים שלהם מול ישראל מזה שבעים שנה, טוב יעשו אם יחפשו ניסוחים חדשים ושונים שיהיו תואמים את רוח התקופה: Think of Something Else, נאמר להם.

להית'ם ניסיון כלכלי מסוים (הוא עמד בראש ועדת "חזון עומאן 2040") ועבר דיפלומטי, בהיותו מנכ"ל משרד החוץ. בנוסף, הוא נהנה מלגיטימציה לא-מבוטלת בהיותו נבחרו של קאבוס. ואולם, הוא מקבל את תפקיד הסולטן לאחר שקאבוס עיצב המדינה בדמותו במשך 50 שנים. הית'ם הועדף על אחיו, אסד, שמונה לסגן ראש הממשלה ב-2017 ושנתפס על-ידי רבים כיורשו של קאבוס. בנאומו הראשון כסולטן הבטיח הית'ם להמשיך בדרכו של קאבוס, לפתח את המדינה ולהשאיר את מדיניות החוץ הייחודית של הסולטנות על כנה. "אנחנו נמשיך לסייע בפתרון מחלוקות בדרכי שלום", הוסיף. יודגש שהית'ם נכנס לתפקיד הרם בעת בה המתיחות במפרץ בין ארצות הברית לאיראן גבוהה, ולכן תיווך עומאני נראה נחוץ בעת הנוכחית יותר מאשר אי פעם. סביר שהסולטן הית'ם ילך בדרכי קודמו וימשיך לשמור על קשרים קרובים עם איראן מחד גיסא, ובה בעת גם עם ישראל, מאידך גיסא. אלא שבראש ובראשונה יהיה עליו לבסס את שלטונו ולהתמודד עם האתגרים הכלכליים והמדיניים שלפתחה של הסולטנות.