פרסומים
מזכר 198, המכון למחקרי ביטחון לאומי, דצמבר 2019

מדינת ישראל השכילה לפתח לאורך 70 שנות קיומה עוצמות צבאיות, כלכליות ומדיניות מרשימות, הפכה ל"עובדה קיימת" וזכתה להכרה דה־פקטו של חלק ניכר משכנותיה. עם זאת, גם כיום — על אף הישגיה המרשימים — היא ממשיכה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים שכוללים אויבים הקוראים ואף חותרים להשמדתה. מטרת המחקר הזה היא להציע ניתוח עדכני של איומים חמורים פוטנציאליים שעלולים לסכן בעתיד את קיומה הפיזי של מדינת ישראל, את תפקוד מערכותיה החיוניות ואת זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. במסגרת המחקר נבחנו חמישה תרחישי איום: התגבשות קואליציה אזורית צבאית נגד ישראל; הרחבת התפוצה הגרעינית במזרח התיכון; קריסת מערכי ההגנה הישראליים עקב מתקפת טילים מסיבית, משולבת ומדויקת בהובלת איראן ושלוחיה; בידוד בינלאומי והחרמת ישראל; פגיעה בלכידות החברה בישראל ואובדן זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בנוגע לכל תרחיש איום בחנו צוותי המחקר מחוללים אפשריים, גורמים מאיצים ומעכבים, איומים משניים המצטרפים לאיומים העיקריים ועוגני ביטחון שיש לשמר ולחזק כדי לסכלו. מניתוח תרחישי האיום מתבררת עוצמתם של עוגני הביטחון הישראליים, אך עולים גם תהליכים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים שעלולים לשחוק ולערער אותם, להטות לרעה את מאזני הכוחות בין ישראל לאויביה ולהגביר את סבירות התממשותם של איומים קיומיים פוטנציאליים בעתיד. לנוכח מסקנות המחקר מוצעות למקבלי ההחלטות המלצות פעולה פרטניות וכלליות שתכליתן מתן מענה מקיף לתרחישי האיום, תוך מיצוי קשת הכלים המגוונת העומדת לרשות ישראל.
מדינת ישראל השכילה לפתח לאורך 70 שנות קיומה עוצמות צבאיות, כלכליות ומדיניות מרשימות, הפכה לעובדה קיימת על מפת האזור והעולם וזכתה להכרה דה־פקטו של חלק ניכר משכנותיה. עם זאת, גם כיום — על אף הישגיה המרשימים — היא ממשיכה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים שכוללים אויבים הקוראים (ואפשר שאף חותרים) להשמדתה. מטרת המחקר הזה היא להציע ניתוח עדכני של האיומים החמורים הפוטנציאליים שעלולים לסכן בעתיד את קיומה הפיזי של מדינת ישראל, את תפקוד מערכותיה החיוניות ואת זהותה הייחודית — היותה מדינה יהודית ודמוקרטית. במסגרת המחקר נבחנו חמישה תרחישי איום. שלושה מהם איומים ביטחוניים־ צבאיים: התגבשות קואליציה אזורית צבאית נגד ישראל; הרחבת התפוצה הגרעינית במזרח התיכון; קריסת מערכי ההגנה הישראליים עקב מתקפת טילים מסיבית, משולבת ומדויקת בהובלת איראן ושלוחיה. שניים מהאיומים הם מדיניים וחברתיים: בידוד בינלאומי והחרמת ישראל; התפוררות החברה הישראלית ואובדן של מרכיבי הלכידות החברתית שלה ושל זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בנוגע לכל תרחיש נבחנו מחוללי איום אפשריים, גורמים מאיצים ומעכבים, איומים משניים המצטרפים לאיומים העיקריים ועוגני ביטחון שיש לשמר ולחזק כדי לתת לתרחישי האיום מענה ביטחוני, מדיני וכלכלי מקיף ולמנוע את התממשותם.
בפרק המבוא נידונות ההגדרות התיאורטיות של המושג "איום קיומי" בעולם ובישראל, נבחן הפער האפשרי בין תודעת האיום לממשותו, ומוצגות המגבלות המתודולוגיות הכרוכות בחקר של תרחישי קיצון עתידיים. לצורך המחקר ניתנה ההגדרה הבאה למושג "איום קיומי": איום בעל פוטנציאל ברור לגרום נזק ממשי ליכולתה של המדינה להתמודד בהצלחה עם סכנות חיצוניות ופנימיות. מדובר אפוא באיום שמסכן את עצם קיומה, את ריבונותה ואת זהותה המוסכמת של המדינה. האיום הזה מתייחס לשלושה מישורים עיקריים: במישור הפיזי — פגיעה אנושה במדינת ישראל שממנה לא ניתן להתאושש ולחזור לתפקוד נורמלי; במישור הריבוני — אובדן לאורך זמן של שליטת מוסדות המדינה על האוכלוסייה ועל משאביה; במישור הזהותי — אובדן הצביון של המדינה: היותה ישות ריבונית עצמאית, יהודית ודמוקרטית המסוגלת לממש את ייעודה — להיות מדינת הלאום של העם היהודי.
הפרק הראשון מוקדש לאיום הבסיסי של היווצרות קואליציה אזורית בעלת מוטיבציה ויכולת להציב בפני ישראל איום קיומי. מסקנתו היא שתרחיש כזה אינו סביר בטווח הנראה לעין נוכח נסיבות כלל־אזוריות ובהן פילוג מדיני, עדתי ורעיוני, היעדר עוצמה צבאית מספקת, ירידה בהשפעת העניין הפלסטיני על הדינמיקה האזורית והבינלאומית וההתקרבות של ישראל לחלק ממדינות ערב שעימן היא חולקת קרבה לארצות הברית ואינטרסים משותפים. עם זאת, חרף סבירותו הנמוכה של התרחיש, על ישראל לעקוב אחר תפניות אסטרטגיות אפשריות שעלולות להביא בעתיד להתגברות מחודשת של איום הקואליציה האזורית. במקביל, על ישראל לנקוט סדרת צעדים כדי לשמר ולחזק עוגני ביטחון המחסנים אותה מפני האיום, ובראשם: הידוק יחסיה עם משטרים אזוריים פרגמטיים ומתן סיוע — במגבלות יכולתה — ליציבותם באמצעים דיפלומטיים, כלכליים וביטחוניים; שיפור התדמית של ישראל בדעת הקהל במדינות ערב באמצעות קידום תהליך מדיני עם הפלסטינים; העמקת שורשי השלום באמצעות שיתופי פעולה רב־תחומיים שיבליטו את ערכה של ישראל בעבור המרחב האזורי; שיפור מערכי ההגנה על האתרים הקדושים המוסלמיים והנוצריים, ובמיוחד על מתחם אל־אקצא, שפגיעה בהם עלולה לעורר גלי זעם נרחבים ולשמש זרז — בצירוף תהליכים נוספים — להתגבשותה של קואליציה אזורית נגד ישראל.
בפרק השני נידונות השלכותיה של התגרענות רב־קוטבית במזרח התיכון, ועולה ממנו שהתרחיש הזה עלול להתממש בטווח הבינוני והארוך, במיוחד אם וכאשר תאיץ איראן מחדש את תוכניתה הגרעינית על היבטיה הצבאיים. במקביל מסתמנת גם דינמיקה הפוכה שבה המאמצים הגרעיניים — האזרחיים והצבאיים — במדינות ערב תורמים להגברת המוטיבציה של איראן בתחום הגרעין. האתגרים העיקריים הגלומים לישראל בהרחבת התפוצה הגרעינית באזור הינם: אובדן הדימוי שיש לה כיום כבעלת מונופול על הגרעין במזרח התיכון; הימצאות נשק גרעיני בידי משטרים קיצוניים ובלתי יציבים; התפתחות מערכת אזורית גרעינית בלתי יציבה העלולה להידרדר למשברים גרעיניים, כולל במעורבות ישראל; הימצאות נשק גרעיני בידי משטר עוין לישראל או בידי קבוצות טרור; התמודדות עם התגרענות של מדינות פרגמטיות פרו־מערביות. לצד המשך המאמץ למנוע או לעכב את פרויקט הגרעין האיראני, על ישראל לגבש אסטרטגיה למניעת התפתחות מערכת גרעינית רב־קוטבית במזרח התיכון אשר תכלול את הנדבכים הבאים: עידוד ארצות הברית לספק ערבויות למדינות החוששות מפני הגרעין האיראני באופן שיפחית מהתמריץ שלהן לפתח יכולת גרעין צבאית עצמאית; מתן עורף אסטרטגי למדינות ערביות פרגמטיות החשות מאוימות מאיראן; קידום מאמצים לא־קינטיים למניעת התגרענות אזורית צבאית בעזרת ארצות הברית והקהילה הבינלאומית, וזאת באמצעות עידוד תוכניות גרעין אזרחיות בפיקוח עמוק המונע יצירת ממד צבאי, לצד סנקציות, חשיפה מודיעינית וסייבר.
הפרק השלישי דן בתרחיש של כישלון המענה הישראלי למתקפת טילים נרחבת ומדויקת המתמקדת בעורף ושמשולבים בה אמצעים נוספים כמו כלי טיס בלתי מאוישים תוקפים ומתקפת סייבר לשיתוק מערכות ההגנה והתפקוד של המדינה. איראן היא הגורם העוין המוביל המסוגל ליזום מהלך כזה יחד עם בעלות בריתה ושלוחיה האזוריים. מבין האיומים הצבאיים החיצוניים שנבחנו במחקר נמצא כי זהו האיום המיידי, הקונקרטי ובעל הסבירות הגבוהה ביותר הנשקף כיום לישראל. מתקפה כזאת עלולה להביא, בנסיבות קיצוניות, לפגיעה חמורה ביכולת של צה"ל לממש את עוצמתו הצבאית, בתשתיות המדינה וברציפותן התפקודית. האיום הכרוך בתרחיש הזה גובר נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות בקרב אויביה של ישראל (בעיקר בתחום הטילים המדויקים) ונוכח האתגר הכרוך בהתמודדותו של מערך ההגנה האווירית הישראלי עם מספר רב של שיגורים מכמה זירות. יתרה מכך, האיום הנובע מהתרחיש הזה מוחמר בשל נזקיו המצרפיים הפוטנציאליים. ההתמודדות עם האיום הזה מצריכה בניית מענה ישראלי רב־תחומי: במישור הצבאי — פיתוח ויישום של תפיסת הגנה משולבת הכוללת מיצוי של מגוון המערכות הטכנולוגיות שמספקות הזדמנויות יירוט נגד כל סוגי האיומים וחישוב סיכונים אפשריים של תגובות לפעולות התקפיות יזומות נגד התעצמות האויבים; במישור המדיני־ביטחוני — שימורה של מערכת היחסים המיוחדת עם ארצות הברית המקנה לישראל עוצמה והרתעה במרחב; במישור ההגנה על העורף — בניית יכולת להתמודד עם אירועים רבי־נפגעים.
הפרק הרביעי עוסק בתרחיש שבו מוצאת את עצמה ישראל מבודדת לאחר שהוטלו עליה סנקציות וחרם בינלאומיים. על אף הביקורת הבינלאומית הנמתחת על מדיניות ישראל בנושא הפלסטיני, האיום הזה אינו בעל סבירות גבוהה בטווח הקצר. סבירותו עלולה לגדול בעתיד עקב מהלכי סיפוח חד־צדדיים בגדה המערבית, סירוב מתמשך של ישראל ליוזמות שלום בינלאומיות וצעדי חקיקה שיובילו לכרסום בזהותה הדמוקרטית של המדינה וירחיקו אותה מבעלות בריתה במערב. נוסף על כך, מעמדה הבינלאומי של ישראל עלול להיפגע במקרה של תמורה קיצונית בעמדת ארצות הברית כלפיה נוכח התפתחויות ותהליכים שניצניהם ניכרים כבר עתה בפוליטיקה האמריקאית. מאחר שערעור היחסים עם ארצות הברית הוא הגורם המרכזי שעלול להביא לבידודה של ישראל בזירה הבינלאומית, על ירושלים לפעול בדרכים הבאות להעמקת הברית עם וושינגטון: הגברת הערך של ישראל בעבור ארצות הברית נוכח אתגרים אזוריים משותפים; שימור אופיה הדמוקרטי־ליברלי של ישראל באמצעות הימנעותה מצעדים משפטיים ופוליטיים הפוגעים בשוויון הזכויות של האוכלוסייה הלא־יהודית; שיקום התמיכה הדו־מפלגתית בישראל; חיזוק הקשרים עם נציגי מיעוטים אתניים בקונגרס האמריקאי והימנעות מתמיכה במועמד זה או אחר בבחירות לנשיאות ארצות הברית; היענות ליוזמות מדיניות אמריקאיות סבירות לקידומו של תהליך השלום עם הפלסטינים; הימנעות ממהלכים חד־צדדיים שיש בהם כדי להפר את הסטטוס־קוו בין ישראל לפלסטינים ושיש בהם כדי לסמן כוונה לספח חלקים מיהודה ושומרון; שיפור הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית.
הפרק החמישי עוסק באיום הנשקף לישראל מתהליכים פנימיים המערערים מרכיבי יסוד בזהותה היהודית והדמוקרטית. לתהליכים האלה עלולות להיות השלכות ישירות שיפגעו באופי הדמוקרטי־ליברלי של ישראל, ולכן יש לראות בהם איום קיומי על זהות המדינה. מעבר לכך, לתהליכים האלה יש גם השלכות עקיפות שיערערו את עוגני הביטחון שלה. שינוי באופי המדינה וכן מצב שבו פורצות התקוממויות אזרחיות נרחבות על בסיס לאומי או רעיוני עלולים להוביל לירידה מהארץ של אוכלוסיות שירגישו חוסר הזדהות עם ערכי המדינה או שיחושו מאוימות בה. בריחת מוחות והרחקת משקיעים ותיירים עלולים להסב לכלכלת המדינה נזק כבד. נוסף על כך, התממשות המגמות האלה צפויה לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל במערב ולהעמיק את השסע בינה לבין יהדות התפוצות. שימור זהותה הדמוקרטית של ישראל מחייב סדרת מהלכים: במישור השלטוני על הממשלה להימנע מפגיעה במוסדות האמונים על הגנת הדמוקרטיה, השוויון האזרחי וכיבוד זכויות המיעוטים ולשקוד על טיפוח החינוך לערכים דמוקרטיים; במישור המדיני על ישראל לפעול למציאת פתרון שיפסיק או יפחית את שליטתה בפלסטינים ולהימנע ממדיניות שתסכל את האפשרות להגיע בעתיד להסדר של היפרדות. אשר לזהות היהודית של המדינה, על ישראל לשמר רוב יהודי אפקטיבי באמצעות הימנעות מאזרוח תושבים פלסטינים בהיקף נרחב וחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות.
המחקר נחתם בפרק מסקנות והמלצות הקובע כי מדינת ישראל אינה ניצבת בעת הנוכחית בפני איומים חיצוניים קיומיים מיידיים. עם זאת, סדרת תהליכים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים עלולה לשחוק ולערער עוגני ביטחון ישראליים, להטות לרעה את מאזני הכוחות בין ישראל לבין גורמים מדינתיים ולא־מדינתיים בסביבתה האזורית ולהגביר את סבירות התממשותם של איומים קיומיים פוטנציאליים בטווחי זמן משתנים בעתיד. התהליכים האלה עלולים לסכן — בתרחישים שונים — עוגני ביטחון החיוניים לישראל ולהציב לפתחה מפת איומים חדשה. בעוד שבשלושת העשורים הראשונים לקיומה היו מקורות האיום העיקריים על ישראל מדינות המעגל הראשון של הסכסוך וצבאותיהן ובהמשך היו אלה גורמים אזוריים מהמעגלים השני והשלישי שחתרו לקידום תוכניות גרעין צבאיות ובניין של צבאות טרור על גבולות ישראל, הרי שכיום עליה לתת את דעתה גם למקורות איום נוספים: גורמים לא־מדינתיים עוינים, רובם שלוחיה של איראן, המחזיקים ביכולות צבאיות מדויקות וקטלניות מבעבר; התרופפות אפשרית של משענת התמיכה האמריקאית, ובמיוחד הגיבוי הדו־מפלגתי לישראל; החשש לכרסום באופיה הדמוקרטי של ישראל, ערעור לכידותה הפנימית והעמקת הקרע המתהווה בינה לבין התפוצה היהודית בארצות הברית.
התממשותם של תרחישי האיום הנידונים כפופה לתהליכים שברובם טרם הבשילו, ולפיכך בנקודת הזמן הנוכחית עדיין ניתן — ואף הכרחי — לפעול למציאת מענים הולמים שיסייעו לבלימתם. בהמלצות המחקר מודגש הצורך לגבש תפיסת ביטחון עדכנית המשלבת אלה לצד אלה כלים צבאיים קשים וכלים מדיניים וכלכליים רכים מול האיומים הקיומיים הפוטנציאליים וכן לתת עדיפות לאומית עליונה לחיזוק עוגני הביטחון המגינים על ישראל, ובראשם: שימור היתרון היחסי של ישראל בתחום הצבאי ושימורו של דימוי ההרתעה הגרעינית שלה; ביצור היחסים המיוחדים עם ארצות הברית; חתירה להסדר מדיני יציב עם הפלסטינים; חיזוק ופיתוח של יחסי שיתוף פעולה ממשלתיים ואזרחיים עם מדינות ערב, ובמיוחד עם מדינות הציר הפרגמטי הפרו־אמריקאי — מצרים, ירדן ומדינות המפרץ; השקעה בביטחון העורף ובשיפור ההגנה עליו; הכשרה ושימור של הון אנושי איכותי ומיומן בתחומי המדע והטכנולוגיה; חיזוק המעמד הבינלאומי של ישראל; שמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל ברוח מגילת העצמאות.
=======================================================================================
תוכן העניינים
תקציר 7
מבוא/ אופיר וינטר, קובי מיכאל ואסף שילוח 13
היווצרות קואליציה אזורית נגד ישראל: מכשולים ותמרורי אזהרה/ שלמה ברום ואופיר וינטר 25
לקראת מזרח תיכון גרעיני/ יואל גוז'נסקי ורון טירה 47
מתקפת טילים המשבשת את מערכי ההגנה והשיקום של ישראל/ אודי דקל 61
בידוד בינלאומי והחרמת ישראל/ עודד ערן 73
האיום הפנימי: הוויכוח על זהותה של ישראל/ פנינה שרביט ברוך 83
מסקנות והמלצות 103
הכותבים 111