פרסומים
מבט על, גיליון 1351, 21 ביולי 2020
מהלכים ראשוניים שנקט ראש ממשלתה החדש של עיראק, מצטפא אל כאזמי, מעידים על כוונתו לרסן את הגורמים לחולשתה ולחוסר יציבותה של המדינה, ובכללם המיליציות הנתמכות על ידי איראן. צעדים אלה מצטרפים להתפתחויות נוספות המאתגרות את המעורבות של איראן ושלוחיה בעיראק – החל בהפגנות שמסרבות לגווע ואף החריפו בעקבות דיכוין האלים, עבור בהתנקשות בסולימאני, ועד חוסר היכולת של איראן לשכנע את המחנות הפוליטיים בפרלמנט העיראקי לתמוך במועמד פרו-איראני לראשות הממשלה. סוגיית המעורבות האיראנית אמורה לעמוד גם במוקד סדר היום בדיאלוג האסטרטגי שמתנהל בימים אלה בין עיראק לארצות הברית. להצלחת אל כאזמי לרסן את פעילות המיליציות השיעיות ולתוצאותיו של הדיאלוג עם ארצות הברית תהיינה השלכות ישירות על אינטרסים של ישראל – בעיקר אם יוסכם בין עיראק לממשל האמריקאי כי היערכות חדשה של הכוחות האמריקאים בעיראק תלווה במחויבויות עיראקיות לבצע צעדים להגברת השליטה בגבולות ולמניעת פעילות טרור חוצת-גבולות.
לאחר שנים של שחיקה בכוחה של המדינה העיראקית לאכוף את ריבונותה על ארגונים חמושים הפועלים בשטחה - ובפרט על מיליציות "הגיוס העממי" הנתמכות על ידי איראן - נוצר בחודשים האחרונים פוטנציאל לשינוי ביחסי ממשלת עיראק עם המיליציות הללו. זאת, עם מינויו (באפריל 2020) לתפקיד ראש הממשלה של מצטפא אל כאזמי, שכיהן קודם לכן כראש מנגנון המודיעין הלאומי (המקביל לשב"כ). אל כאזמי הבטיח לחולל רפורמות שיחזקו את הסדר המדינתי, ובפרט את אכיפת החוק. במסגרת סבב חילופי גברי במנגנוני הביטחון ובמשרד ההגנה, בעקבות כניסתו לתפקיד, הועברו מתפקידם כמה בעלי תפקידים בכירים הנתפסים כאחראים לדיכוי אלים של ההפגנות ההמוניות שהתפרצו באוקטובר 2019, בעקבות המצב הכלכלי המחריף ובמחאה על השחיתות השלטונית ודריסת הרגל האיראנית. בימים האחרונים דיווחה התקשורת העיראקית על הדחתו של מפקד מנגנון הביטחון הלאומי והיועץ לביטחון לאומי, פאלח פיאד, הידוע בקרבתו למשטר האיראני ומשמש גם כיו"ר (מנהל אדמיניסטרטיבי) של מיליציות "הגיוס העממי".
בסדרה של מסרים גלויים שפרסם אחרי כניסתו לתפקיד, פרס אל כאזמי את חזונו הביטחוני: להשיב לידי השלטון המרכזי בבגדאד את הבלעדיות על החזקת הנשק והפעלתו (כלומר, מונופול על השימוש בכוח) ולחסל את תופעת "מדינת הכנופיות" - קרי, המציאות הביטחונית הנוכחית שבמסגרתה יש בעיראק כפל רשויות - ערב רב של ארגונים חמושים הפועלים במקביל למנגנוני הביטחון המדינתיים, אך אינם מצייתים באופן בלעדי לשלטון. זהו חזון שאפתני – שראשי ממשלה בעבר כשלו להשיגו - וספק רב אם יוכל להתממש בעתיד הקרוב, בין היתר מאחר ובמהלך השנה הבאה אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט ולא ברור האם אל כאזמי ימשיך בתפקידו. צעדים ראשונים שננקטו בכיוון הזה כבר הגבירו את המתיחות בין ראש הממשלה למיליציות שנותרו נאמנות לפטרון האיראני.
ביקוריהם בבגדאד של בכירי המשטר האיראני - מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, האדמירל עלי שמחאני, ומפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, הגנרל אסמאעיל קאאני, בחודשים שאחרי ההתנקשות האמריקנית בקאסם סולימאני, וכן מעורבותם במגעים שקדמו להרכבת ממשלת אל כאזמי (בניסיון לשפר את סיכוייהם של מועמדים אחרים הנחשבים נאמנים יותר לטהראן) המחישו את החשיבות הרבה שמייחס המשטר האיראני לקידום בעלי בריתו בצמרת השלטון בעיראק. זאת, לצד המשך מימון פעילותן וציודן של המיליציות השיעיות.
ברם, גם אחרי מינויו של אל כאזמי ולמרות שהוא מפגין עצמאות רבה יותר מקודמיו, עבור המשטר האיראני שכרן של מיליציות "הגיוס העממי" בצדן, שכן הפטרונות על כמה מהן מאפשרת להם לעקוף את לשכת ראש הממשלה ולהמשיך להשתמש בזירה העיראקית כמרחב להשפעה ולפעילות צבאית וכן להעברת מסרים ואיומים במסגרת העימות האזורי עם ארצות הברית, ובכלל זאת - שיגורי רקטות על ידי פעילי המיליציות לעבר כוחות הצבא והסגל הדיפלומטי של ארצות הברית בעיראק. כן משמשת עדיין הזירה העיראקית את איראן לניוד פעילי מיליציות שיעיות לסוריה, בציר היבשתי.
נוכח המשך דפוסי המעורבות האיראנית הללו, היעד הראשון שסימן אל כאזמי הוא ריסון פעילותן של המיליציות השיעיות (בדגש על מיליציית "גדודי חיזבאללה") כזרוע טרור נגד הכוחות האמריקאיים בעיראק. גם אחרי כניסתו לתפקיד ועל אף אזהרותיו נמשכו שיגורי רקטות על המתחם בבגדאד שבו שוכנת שגרירות ארצות הברית. בסוף חדש יוני, בפעולה שזכתה להתייחסות תקשורתית רבה, נעצרו מספר פעילי מיליציית "גדודי חיזבאללה" על ידי כוח הלוחמה בטרור של המדינה, כנראה בעקבות מידע מודיעני שהגיע מהאמריקאים על אודות הכנות לביצוע ירי רקטות לעבר מתחם השגרירות. רוב העצורים שוחררו כעבור ימים אחדים, בעקבות פעולות מחאה של פעילי המיליציות בבגדאד והפצת מסרי איום ברשתות החברתיות, כולל איומים על חייו של ראש הממשלה עצמו. אולם, בזאת לא תמה המתיחות. בתחילת יולי נרצח בבגדאד פרשן לענייני ביטחון שתמך בריסון המעורבות האיראנית במדינה. החשד המידי נפל על "גדודי חיזבאללה". מספר ימים לאחר מכן ככל הנראה הותקפה שיירה, שעל פי דיווחים בתקשורת הובילה ציוד לכוחות האמריקאיים בדרום המדינה.
מוקדם עדין להעריך האם פניהם של אל כאזמי ומנגנוני הביטחון הכפופים לו לעימות מול המיליציות הפרו-איראניות, העלול להסלים ככל שנחישותם של שני הצדדים לקבוע עובדות בשטח תימשך. סביר כי מנקודת מבטו של ראש ממשלת עיראק, אין מדובר ב"משחק סכום אפס", אלא בעיקר בניסיון להציב למיליציות קווים אדומים ולאפשר להן להמשיך לפעול בכפוף למגבלות השלטון. כבר בביקורו במטה "הגיוס העממי" בחודש מאי, הדגיש אל כאזמי שהוא מצפה לשיתוף פעולה עם המיליציות, אך בתנאים שונים בתכלית מאלו שרווחו עד כניסתו לתפקיד: המיליציות יוכלו לשמור על המסגרת הארגונית שלהן ולעבוד בצמידות (in tandem) עם מנגנוני הביטחון המדינתיים לשם ביצוע משימות משותפות - בדגש על לוחמה בתאי הטרור של דאע"ש.
למיליציות השיעיות, כמו גם לאיראן, אין עניין להיכנס למאבק כוחני מול אל כאזמי שעלול לדרדר את המצב הפנימי בעיראק. מנגד, המיליציות ימשיכו לייחס חשיבות ליכולתן לשמר את האינטרסים ומוקדי הכוח שלהן. גם לאיראן, שתמכה במינויו של אל כאזמי, אף כי לא בעדיפות ראשונה, אין עניין למשוך את החבל ולפיכך היא נמנעת מלבקר את מהלכיו האחרונים בהקשר זה. מבחינתה, שימור האינטרסים שלה, שכוללים את העמקת השפעתה הכלכלית והחברתית בעיראק, בנוסף למימוש חופש הפעולה של המיליציות, הנם בעדיפות ראשונה. זאת, גם אם תתחייב פשרה מסויימת במידת חופש הפעולה של הגורמים הנתמכים על ידה ובמיוחד נוכח המאמצים של עיראק להרחיב את שיתוף הפעולה עם שכנותיה הערביות ובכלל זה הסכם שגובש בין עיראק לארצות הברית ולמועצה לשיתוף פעולה במפרץ (משפ"מ) לחיבור עיראק לרשת החשמל של מדינות המשפ"מ.
החתירה לחזק את הריבונות העיראקית מנחה את אל כאזמי גם בדיאלוג האסטרטגי שמתנהל בימים אלה עם ארצות הברית, שמטרתו להניח אדנים מעודכנים ליחסים בין שתי המדינות ובכלל זה כוונה להתייחס הן לדרישה האמריקאית לצמצם את ההשפעה האיראנית ולהגביר את כושר האכיפה של השלטון על המיליציות והן לקבוע כללים ולוח הזמנים לנסיגת הכוחות האמריקאיים (לפחות חלקם) מעיראק. בעיראק עצמה נמשך השיח הפנימי אשר לעתיד הנוכחות האמריקאית במדינה ובקרב גורמים פוליטיים רבים נשמעת קריאה לקדם את יציאת הכוחות. הפרלמנט בבגדאד אף אימץ החלטה לא מחייבת, הקוראת לממשלה לדרוש את יציאת הכוחות האמריקאיים.

שאיפה עקבית זו להחלת ריבונות בכל רחבי המדינה באה לידי ביטוי באחרונה גם ביחסי ממשלת אל כאזמי עם מיליציות הפשמרגה הכורדיות שבצפון עיראק. בתחילת יולי הושק דיאלוג בין ממשלת עיראק לנציגי המיליציות הכורדיות כדי לגביר את התיאום ושיתוף הפעולה ולמלא את "הוואקום הביטחוני" בחלקים בחבל הכורדי ("האזורים השנויים במחלוקת"). בראיית הממשלה, כך יחוזקו המאמץ המשותף להדביר את תאי דאע"ש ונוכחותם של כוחות הביטחון המדינתיים בחלק זה של המדינה, וכתוצאה מכך יצומצם גם טווח ההשפעה של איראן והמיליציות הסרות למרותה.
כרגע, המאבק להנחלת השינוי המיוחל מתמקד במרכז הכוח הפוליטי – בגדאד, ובה בעת ניכרת גם תחילתו של שינוי במעברי הגבול של עיראק. בסוף חודש יוני דווח בעיראק על אודות הגעת כוח של היחידה ללוחמה בטרור למעבר הגבול עם סוריה באזור אלקאים, אם כי במעברי הגבול יש עדיין פעילות אינטנסיבית של המיליציות הפרו-איראניות. ככלל, באזורי הגבול של עיראק (ובפרט במחוז אלאנבאר, הגובל בחלקו בסוריה) השליטה המדינתית מוגבלת עד מאד ושם טמון הפוטנציאל לטיפול באחת מבעיות היסוד של המדינה העיראקית: הקושי לשלוט בגבולות.
להצלחה של אל כאזמי לרסן את פעילות המיליציות השיעיות ולתוצאותיו של הדיאלוג עם ארצות הברית תהיינה השלכות ישירות על אינטרסים של ישראל – בעיקר אם בדיאלוג האסטרטגי המתנהל בין עיראק לארצות הברית יוסכם כי עיראק תתחייב לנקוט צעדים להגברת השליטה בגבולות ולסכל פעילות טרור חוצת-גבולות.