פרסומים
מבט על, גיליון 2023, 4 באוגוסט 2025
השלכות צונאמי ההכרה הבינלאומית המתרחבת במדינה פלסטינית תלויות בעיקר בתגובת ממשלת ישראל להתפתחות זו. רוב המשמעויות השליליות של הגל המתגבר קיימות כבר ממילא, כשההכרה הבינלאומית הנרחבת במדינה פלסטינית עשויה להקצין אותן. אם ממשלת ישראל תבחר בתגמול נוקשה, שיכלול הטלת מצור על רצועת עזה או כיבושה, תקדם את רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי הרצועה ותחיל את הריבונות הישראלית על שטחים ביהודה ושומרון ובפרימטר הביטחוני של הרצועה, התוצאה תהיה בידוד בינלאומי, הקפאת הסכמי השלום ו'הסכמי אברהם', הכבדת עול הקיום של האוכלוסייה הפלסטינית על כתפי ישראל, סנקציות עליה ואף הסלמה ביטחונית במספר זירות. אך יש דרך אחרת – הבלגה, לא לעומתיות, על מנת לצמצם השלכות מדיניות-ביטחוניות בעייתיות.
ישראל קמה מתוקף החלטת עצרת האומות המאוחדות 181, כ"ט בנובמבר 1947, אשר הכירה בשתי מדינות בין הירדן לים התיכון, יהודית וערבית. מבחינת המשפט הבינלאומי ועמדת מרבית מדינות העולם, זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית זהה לזכות העם היהודי על בסיסה הוכרה והוקמה מדינת ישראל. רבות התרחש מאז והמצב כיום הוא שמדינה פלסטינית לא הוקמה וגבולותיה של מדינת ישראל אינם מוסכמים ומוחלטים רשמית.
בימים אלה, הכוח המניע את גל ההכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים הוא המצב ברצועת עזה והמלחמה המתמשכת שישראל ממאנת לסיימה. התמונות מהרצועה, המציגות המונים המסתערים על מוקדי הסיוע ההומניטרי וסירי אוכל ריקים בידיהם, ילדים גוועים ברעב, וההרס המוחלט – כל אלה יוצרים את קלסתרה של ישראל כפי שהוא נתפס ברחבי העולם, מוליכים למפולת מדינית לישראל ומסייעים לחמאס להשכיח את זוועות ה-7 באוקטובר. הפער בין התחושה העצמית של ישראל כי הצדק עמה ולצידה וכי צבאה הוא המוסרי ביותר בעולם אל מול התמונות מעזה ולנוכח הביקורת הבינלאומית החריפה עליה, מעולם לא היה עמוק יותר.
לנוכח מה שנראה כמבוי סתום לאחר כשנתיים של מלחמה, על הסבל האנושי וההרס הנרחבים שנגרמו במהלכה, בקרב הקהילה הבינלאומית מתגבשת עמדה שלפיה יש ליטול גם מידי ישראל וגם מידי חמאס את כוח הווטו על קידום הסדר לסכסוך הישראלי-פלסטיני המדמם. מעידה על כך היוזמה שהציגו צרפת וערב הסעודית במשותף בוועידת האו"ם, 28 – 30 ביולי 2025, שנועדה לקדם את הסדר שתי המדינות. ההצהרה המסכמת זכתה לתמיכה רחבה, וכוללת גם מרכיבים חיוביים לישראל - שלילה מחמאס את השליטה ברצועת עזה ואת הנשק, ונטרול כוונתו להשמיד את ישראל. אך, בד בבד, הקהילה הבינלאומית מתייחסת ברצינות להצהרות שרים בממשלת ישראל, שבראייתה גם אותן נדרש לסכל בעודן באיבן – סיפוח שטחים בגדה המערבית וברצועת עזה ועידוד "הגירה מרצון" של פלסטינים משטחים אלה, שמשמעותם ניהול הסכסוך לעד". בראיית הקהילה הבינלאומית דרך פעולה אחת ויחידה על הפרק - חזרה לשולחן המשא ומתן על מנת לסכם את תנאיו של מתווה של שתי מדינות.
ההצהרה הצרפתית-סעודית מתארת מתווה מדורג לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמלחמה המתמשכת ברצועת עזה ובמרכזו הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית ומפורזת שתתקיים בדו-קיום ובשלום לצד ישראל. היא כוללת גינוי לפיגועי ה-7 באוקטובר, (לראשונה מצד מדינות הליגה הערבית). במקביל, היא מאשרת כי בהקשר של סיום המלחמה ברצועת עזה, חמאס חייב לוותר על שלטונו ולהתפרק מנשקו, להעביר את הסמכות השלטונית לרשות הפלסטינית, וכל זאת תוך מעורבות ותמיכה בינלאומיים. בה בעת, ההצהרה כוללת גינוי להתקפות ישראל על אזרחים ותשתיות אזרחיות בעזה, כמו גם למצור המתמשך על הרצועה, וכן גינוי לשימוש שעשתה ישראל בטקטיקות הרעבה, שגרמו אסון הומניטרי חמור.
הדרישות הבינלאומיות מישראל, העולות בהצעה הצרפתית-סעודית: הפסקת אש מלאה במלחמה ברצועת עזה, כולל הפסקת כל פעולות הלחימה, הסגת כוחות צה"ל מהרצועה, הפסקת המצור על האזור ושחרור אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל תמורת החטופים שבידי חמאס; התחייבות להקמת מדינה פלסטינית ריבונית, רציפה, עצמאית ובת-קיימא; הפסקה של כל פעילות התנחלויות ישראלית בלתי-חוקית בגדה המערבית והתחייבות לאי-בנייה בהתנחלויות בעתיד; הימנעות מפעולות חד-צדדיות (סיפוח) המערערות את האפשרות לקדם ולממש את פתרון שתי המדינות; הבטחת גישה למקומות הקדושים בירושלים, כולל שמירה על הסטטוס-קוו באתר; כיבוד החוק הבינלאומי והחלטות רלוונטיות של מועצת הביטחון של האו"ם; שיתוף פעולה מלא עם גורמי האו"ם והקהילה הבינלאומית, כולל תמיכה במנגנוני פיקוח ואכיפה בינלאומיים; סיוע במאמצים הומניטריים ובשיקום כלכלי ברצועת עזה ובגדה המערבית.
דרישות עיקריות מהפלסטינים: הכרה בישראל, מחויבות לפתרון שתי המדינות ולשלום; שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית בכל השטחים הפלסטיניים, תחת ממשל אחד (כפי שחזר והדגיש יו"ר הרשות מחמוד עבאס: "מדינה אחת, ממשלה אחת, חוק אחד ונשק אחד"); הפסקת כל פעולות האלימות וההסתה נגד ישראל; מניעת טרור וגילויי קיצוניות על כל צורותיהם; ביצוע רפורמות פוליטיות וכלכליות לשם הקמת מדינה יציבה ומתפקדת; קיום בחירות דמוקרטיות ושקופות; כיבוד זכויות אדם, שוויון מגדרי והכללת כלל חלקי החברה הפלסטינית בתהליך המדיני והכלכלי.
בהצהרה הצרפתית-סעודית, יש גם מרכיבים חיוביים לישראל כמו שלילת כל אפשרות ומצב שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה. לכן, היא מצביעה על הצורך להקים ולפרוס כוח בינלאומי/בין-ערבי לייצוב המצב הביטחוני ברצועה; להוביל תכנית שיקום מקיפה לרצועת עזה בתמיכה בינלאומית; לספק סיוע הומניטרי מידי לאוכלוסייה הפלסטינית בעזה. הכוח הבין-ערבי/בינלאומי יהיה אחראי לפירוז הרצועה בתהליך- DDR / Disarmament, Demobilization, Reintegration - שיטתי ומדורג: (1) הצבת כוח בין-ערבי ובינלאומי לייצוב השטח; (2) איסוף שיטתי ומפוקח של נשק ממליציות ואנשים; (3) פירוק המיליציות והטמעת אנשיהן במערכות אזרחיות לגיטימיות; (4) שיקום ובניית כוחות ביטחון פלסטיניים אפקטיביים שאינם חמאס, שיתמקדו בהשכנת סדר ציבורי.
השלכות ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית - תלויות בתגובת ישראל
לכאורה - כתוצאה מתהליך שקול של קבלת החלטות – ישראל יכולה גם היא להכריז כי היא מכירה בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית, אך כדי ליישמה נדרש למלא שורת התניות ודרישות ארוכה מהצד הפלסטיני. לחלק מתנאים אלה יש התייחסות בהצהרה הצרפתית-סעודית ובעמדת מדינות ערב והקהילה הבינלאומית. לדוגמא, שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת מיכולות צבאיות ולא תהווה איום כלפי ישראל.
לעומת זאת, אם ממשלת ישראל תבחר לנקוט צעדי תגמול, למשל סיפוח שטחים בגדה המערבית וברצועת עזה, או עידוד הגירת פלסטינים משטח ביהודה ושומרון ומהרצועה, היא עלולה להתמודד עם סנקציות בינלאומיות ופגיעה בקשרים דיפלומטיים וכלכליים עם מדינות ערב וגם מדינות המערב. תהליך הנורמליזציה האזורית הכולל את ישראל, העמקת והרחבת 'הסכמי אברהם' יוקפא, עד שישראל תשנה את מדיניותה ותגלה נכונות לדון בהסדר מדיני על פי מתווה שתי המדינות לשני העמים.
זאת ועוד, התנגדות ישראלית להכרה במדינה פלסטינית עשויה לבלום את היוזמות ואת נכונותן של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית להירתם לייצוב ולשיקום רצועת עזה ללא שלטון חמאס, וליצירת תנאים להפקדת השליטה ברצועה בידי רשות פלסטינית "מתוקנת". המשמעות תהיה אז כי עול השליטה ברצועת עזה ההרוסה עד היסוד, על כשני מיליון תושביה, יוטל על כתפי ישראל.
מהלכי תגמול ישראליים יהפכו את האיומים בחרם וסנקציות מצד מדינות אירופה לממשיים ולהפנייתם ישירות נגד ישראל "הריבונית", ולא רק כלפי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. על הפרק ניסיונות של מדינות האיחוד האירופי להשעות את הסכם האסוציאציה, להוציא את ישראל מקרן הורייזון, להטיל אמברגו נשק ולפגוע בהסכמי הסחר עם ישראל.
בנוסף, הכרה בינלאומית במדינת פלסטין עלולה לחזק בישראל תחושות של "העולם כולו נגדנו" ולהחריף עמדות קיצוניות ביחס לסכסוך. אחת התוצאות האפשריות תהיה התגברות הטרור היהודי – שכן ההכרה בפלסטין תיתפס בקרב גורמים יהודיים קיצוניים כאיום על חזון של ארץ ישראל השלמה ומצוות יישוב הארץ. על רקע זה תגבר המוטיבציה לפגוע בפלסטינים, לגרשם ולהשתלט על כל גבעה פנויה. אירועי אלימות של קיצונים יהודים, לצד אי-אכיפת החוק הישראלי עליהם, ומהלכים שיביאו לבידודה הבינלאומי של ישראל עשויים להגביר מתחים פנימיים ולהחריף את הפילוג והשסע בחברה הישראלית.
ממשל טראמפ מצידו צפוי להמשיך ולתמוך בישראל ולהטיל ווטו על החלטת הכרה במדינה פלסטינית, אם תתקבל במועצת הביטחון של האו"ם. ואולם, הוא יתקשה לעמוד לצד ישראל לאורך זמן מול רוב מדינות העולם, במיוחד אם ממשלת ישראל תגיב בצעדים קיצוניים שיכללו הבאת הרשות הפלסטינית למצב של קריסה כלכלית וסיפוח.
סוגיית הרשות הפלסטינית היא כבדת משקל: ממשלת ישראל מונעת את חיזוק הרשות הפלסטינית והשבתה לשליטה ברצועת עזה שכן היא נתפסת כפלטפורמה לכינון מדינה פלסטינית. אלא שהכרה בינלאומית במדינה פלסטינית תחזק את מעמדה הדיפלומטי של הרשות ותאפשר לה גישה מוגברת לגופים בינלאומיים ולערכאות משפטיות בינלאומיות. ככל שהרשות תאתגר ותתעמת עם ישראל בערכאות בינלאומיות, כך תגבר המוטיבציה של ממשלת ישראל להביא לקריסתה הכלכלית והתפקודית, בין היתר כפי שנעשה בימים אלו - מניעת העברתם של כספי סילוקין והטלת מגבלות על פעילות הבנקים. המשמעות של קריסת הרשות היא הטלת עול הקיום השוטף של תושבי האזור על כתפי ישראל.
ספק אם במתקפת ה-7 באוקטובר חמאס התכוון לבצר את רעיון שתי המדינות, אך הוא עשוי לנצל את ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית כהישג מדיני ולמנף זאת לעיצוב הנרטיב כי רק בדרך ההתנגדות האלימה ניתן להגיע להישגים מדיניים ולשחרור פלסטין. היעדר שיתוף פעולה עם המאמצים הבינלאומיים לקדם הסדר ישראלי-פלסטיני וצעדי תגמול חד-צדדיים מצד ישראל יכרסמו במחויבות הערבית והבינלאומית לפירוק חמאס מנשקו ולסיום שלטונו ברצועת עזה – מה שיסייע להישרדותו כצבא טרור, וגם לביצורו כגורם פוליטי רלוונטי בזירה הפלסטינית.
* * *
התמונות הקשות מרצועת עזה, דחיית כל יוזמה ומעשה מדיני על ידי ממשלת ישראל, וכן הצהרת כוונות בדבר סיפוח שטחים בגדה המערבית וברצועת עזה וגירוש פלסטינים מאדמותיהם ובתיהם – כל אלה הם הגורמים לצונאמי ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית, מתוך הבנה עולמית מתרחבת כי את הסכסוך המתמשך והמדמם אפשר יהיה ליישב רק אם יקודם רעיון שתי המדינות.
אומנם השלכותיה המעשיות של ההכרה הבינלאומית הן מוגבלות, אך תגובות לה ופעולות שיתפרשו כעדות לכך שאין ישראל מתכוונת לחפש וליישם הסדר עם הפלסטינים, שתכליתו ליישב את הסכסוך, צפויות להאיץ ולהעצים את הצונאמי המדיני המתרגש עליה – על משמעויותיו הביטחוניות והכלכליות המאיימות. לעומת זאת, אם ממשלת ישראל תבחר בגינוי מדיני של יוזמה בינלאומית חד-צדדית, אך ללא מהלכי תגובה מתריסים, היא תוכל להתמודד עם אתגרים דיפלומטיים וביטחוניים מסלימים, תוך ניהול עדין של יחסים בינלאומיים מורכבים.
