פרסומים

ייתכן שבעתיד יוכח שהחלטת אבו מאזן לבטל את הבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות, שנועדו להיערך במאי 2021, הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של התנועה הלאומית הפלסטינית ושל חמאס בשטחים הפלסטינים הכבושים. היא העמיקה את משבר האמון בין הציבור לרשות הפלסטינית, החריפה את הירידה בלגיטימציה שלה, הפכה אותה לבלתי רלוונטית, והגבירה את הקולות הקוראים לרפורמה בשורות פת"ח, הגדול בין הארגונים המרכיבים את אש"פ. זאת, לנוכח כוחו העולה של חמאס באוניברסיטאות, באיגודים המקצועיים וברשויות המקומיות. החלטות המועצה המרכזית של אש"פ והמינויים שבצע אבו מאזן בארגון לאחר מכן, עוררו מורת רוח רבה בציבור בכלל ובפת"ח בפרט. הבולט ביניהם הוא מינוי חסין א-שיח', השר לעניינים אזרחיים, שמינויו למזכ"ל הוועד הפועל של אש"פ, מתפרש ברחוב, בשורות פת"ח, בוועד המרכזי ובמרכזים שונים של הארגון, כהצבעה של אבו מאזן עליו כעל הנשיא הבא.

יתרה מכך, האירועים האחרונים בגדה המערבית משקפים היטב את משבר המנהיגות בפת"ח. אין שליטה ואין הובלה באזורים השונים שבהם הארגון נוכח, ואין ציות להנחיות ההנהגה המרכזית. פעילים המבקשים להפגין כוח ונוכחות מרכזים סביבם חמושים, משתפים פעולה עם ארגונים יריבים ומקבלים החלטות באורח עצמאי.  שיתוף הפעולה בין חמושי פת"ח באזור ג'נין ושכם עם ארגוני הג'האד האסלאמי וחמאס בחיכוכים שהם יוצרים כוחות צה"ל, שנכנסו עד מבצע "עלות השחר" (5–7 באוגוסט) באורח תכוף לאזורים אלה, ממחישים זאת. הירי לעבר ד"ר נאצר א-דין א-שאער, המרצה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, המזוהה עם חמאס, על ידי חמושים, שלדעת רבים ברחוב הפלסטיני קשורים לפת"ח, מצביע על תפוצת הנשק בגדה, על התרופפות יכולת הרשות הפלסטינית להטיל מורא על אנשיה ולשמור על היציבות הביטחונית. א-שאער הוא דמות בכירה ששימש כשר וכסגן ראש ממשלה בממשלת אסמעיל הניה הראשונה, שהוקמה לאחר בחירות 2006. אם היה נהרג, החיכוך הפנימי עלול היה לקבל ביטוי בין-ארגוני חמאס–פת"ח, ולגלוש עד מהרה לעבר ישראל. חרף זאת, בחלוף כחודש מהירי, טרם פורסמו ממצאי החקירה שאותה דרש אבו מאזן לקיים כדי להעמיד את האשמים לדין.

התמודדויות אנשי פת"ח ברשימות נפרדות בבחירות לרשויות המקומיות מלמדות אף הן על יריבות והיעדר אחדות, מה שהעניק הזדמנות למתמודדים עצמאיים או למזוהים עם חמאס לנצח בהן. הללו זכו בניצחון בערים חשובות, ביניהן טול כרם, אל-בירה וחברון. בנוסף, פת"ח איבד את כוחו במספר מועצות עירוניות ברחבי הגדה המערבית.

ניצחון רשימת הסטודנטים של חמאס בבחירות לאגודה באוניברסיטת ביר זית וניצחון רשימת הרופאים מזוהי חמאס בבחירות לאגודתם משקפים תמיכה עממית גוברת בחמאס ונטישה של פת"ח. השביתות רוויות הזעם של עורכי הדין ומגזרים נוספים משקפות אף הן מורת רוח רבה.  הסיבה היא התנהלות הרשות הפלסטינית, המקבלת החלטות באורח עצמאי וללא היוועצויות, והנפוטיזם והשחיתות שפשו בקרב בכיריה. דוגמא מהדהדת לכך היא מינויים הדדיים של בנים ובנות של שרים למשרות בכירות במוסדות הרשות. חשיפת העניין ברשתות הציבוריות עוררה תסכול וזעם הציבורי רב, ודרישה לשקיפות ושוויוניות.

גם מתוך פת"ח גוברים הקולות המתריעים מפני שחיתות. לאחרונה האשים תופיק טיראוי, ראש המודיעין הכללי לשעבר וכיום חבר הוועד המרכזי של הארגון, את יועצו של אבו מאזן ונשיא מועצת השופטים עיסא אבו שראר בשחיתות וגרס שאבו מאזן כפוף לעצות יועציו - מה שמסביר, לטענתו, קבלת החלטות מעודדות שחיתות. הזעם  בשיח הציבורי מתמקד בהיעדר שוויון במנויים הממשלתיים, בניהול פרויקטים עתירי הון ובהטייתם לטובת מקורבי פת"ח. מהעם הפלסטיני ניטלת כך ההנאה מפירות ההשקעה בפרויקטים מהסוג הזה.

על רקע אובדן השליטה עולה השאלה - מה יעלה בגורל פת"ח אחרי הסתלקות אבו מאזן מהבמה הפוליטית? האם איבד פת"ח את בסיסו התנועתי, את מעמדו כמנהיג הזרם הלאומי? בהיעדר תחליף, מה נדרש פת"ח לעשות על מנת שימשיך להיות עמוד השדרה של כל הנהגה לאומית? האם תיוותר הזירה לשליטת חמאס, הנהנה מתמיכה עממית?

ראוי לציין בהקשר זה את ההבדלים המסתמנים בין רצועת עזה לגדה המערבית. המדיניות שמובילה ישראל לאחרונה מוכיחה את הצלחתה. מתן אפשרות ל-15 אלף עובדים מרצועת עזה לעבוד בישראל קידמו את הכלכלה באזור. מהלך זה, המזרים מזומנים לרצועה, יוצר מקומות עבודה ומקנה תקווה בקרב צעירים, יוצר יציבות ביטחונית וכנראה אף נוסף לשיקולים שמנעו מחמאס להצטרף ללחימה בין ישראל לג'יהאד האסלאמי בימי מבצע 'עלות השחר'. בגדה המערבית, לעומת זאת, חרף ניסיונות שר הביטחון בני גנץ ותיאום הפעולות בשטחים לסייע לרשות הפלסטינית ולחזקה באמצעות הקלות ומחוות כלכליות, אין סימנים לשיפור המצב. הסיבה היא רצון הרשות בפיתוח כלכלי הקשור לתהליך מדיני מקביל, וכן הפילוגים הרבים בפת"ח, היעדר הנהגה מרכזית שביכולתה לחסל את השחיתות וכן התעלמות מאוכלוסיות הכוללות אלפי צעירים בוגרי אוניברסיטאות, חסרי תעסוקה ומנוח.

פת"ח נדרש בדחיפות להתחדש, לשנות פניו ולצבור מחדש לגיטימציה. אפשרות אחת היא בחירות פנימיות, נקיות ללא מעורבות הדור הישן ובלי הדרת אף קבוצה או כוח בשורות הארגון. על הבחירות להתנהל באורח חשאי, ללא התערבות של גורמי ביטחון ואשר על פי תוצאותיהן יכונן ועד מרכזי חדש ומזכירים כלליים לאזורי הבחירה, למחנות וליישובים השונים, וכן ייבחר סגן לנשיא אבו מאזן. בחירות אלה עשויות גם לאפשר את כינוס ועידת פת"ח השמינית, שנדחתה מספר פעמים בשנה האחרונה בשל חוסר הסכמות על סדר היום וזהות המשתתפים. אולם ספק אם בכוח פת"ח להוציא לפועל מהלך שקומי מסוג זה כאשר לטענת רבים, הגורם המרכזי להתפוררותו הוא אבו מאזן וכל עוד הוא עומד בראשה, השינוי לא יבוא.

ביום שאחרי אבו מאזן וללא מהלכים שקומיים, עלולות לפרוץ מחאות המוניות נגד הרשות, שכמו במקרים רבים בעבר תהפוכנה לחיכוכים ועימותים נרחבים עם הכוחות הישראלים ברחבי הגדה המערבית - מה שעלול לאלץ את ישראל להתערב ואולי אף להשתלט מחדש על כל האזור. חמאס ינצל התפתחות זו על מנת לממש את התמיכה בו בשטחי הגדה, לעודד את המחאה, להפגין את כוחו ואולי אף לאלץ את הקהילה הבינלאומית להידבר עימו.

ישראל, בעלת ההשפעה הרבה ביותר על הנעשה בזירה הפלסטינית, ערה להשלכות מרחיקות הלכת של תרחיש זה על ביטחונה. עליה להיערך בהקדם על מנת לצמצם ככל האפשר השלכות שליליות אלה, אך היא תתקשה להתמודד עם התביעה הפלסטינית העממית והרחבה לקיים בחירות כלליות או לכינון מנגנון פלסטיני בין-ארגוני מוסכם בהובלת חמאס ופת"ח לבחירת מחליף. אבו מאזן, שניצח בבחירות ב-2005, נחשב אז מועמד מועדף בעיני ישראל וצמרת אש"פ, וגם התקבל על ידי הרוב הפלסטיני כנשיא לגיטימי. מי שיבוא אחריו יידרש לעבור את אותו מבחן ולא יזכה בלגיטימיות בלי בחירות או הסכמה של הפלגים השונים על מינויו. לכן, פת"ח נדרש להתייצב בפני הציבור, לפני היום שאחרי, כשהוא משוקם במידה שתאפשר לו ליהנות מלגיטימיות רבה יותר ממה שיש לו היום.

חסין א-שיח', שהוצב על ידי אבו מאזן בעמדת זינוק נוחה יותר משל אחרים לרשת אותו, איננו נהנה מאהדת חברים בפת"ח, הן משום כישוריו הלא בולטים מול מתחריו והן משום תדמית המושחת שדבקה בו. ספק אם יזכה בבחירות או יוכר על ידי כל הפלגים כמי שיוביל את העניין הפלסטיני.

לכן על ישראל להידבר בדחיפות עם אבו מאזן ואנשיו, להבהיר עד כמה חמורה מבחינתה ומבחינת מדינות האזור  מציאות שבה חמאס, שאינו מכיר בהסכמים שנחתמו בינה לבין הרשות הפלסטינית, תתפוס את הבכורה בגדה המערבית. עליה לנסות ולגייס את כל הגורמים הרלוונטיים בזירה האזורית והבינלאומית, כדי למצוא דרך לשמר את היציבות בזירה ואת מעמדו של הזרם הלאומי הפלסטיני, וכן להבטיח מעבר מנהיגות קל, מועט זעזועים ככל האפשר, ביום שאחרי אבו מאזן.