פרסומים

מדיניות ה"אפס-קורונה" הסינית הנוקשה הצליחה להביא לכך שרובה המכריע של המדינה היה פתוח יחסית ברוב הזמן מאז תחילת 2020, גם כאשר רוב העולם נאנק תחת סגר, ועל כן גם הובילה להתאוששות כלכלית מהירה. העם הסיני מכיר בכך. אבל, לאורך זמן כה רב, המדיניות הפכה לחרב פיפיות וסין ניצבת בפני אתגרים משמעותיים, שבחלקם נוצרו על ידי מדיניות "אפס-קורונה" ובחלקם התפתחו לאורך עשורים אך הואצו או צפו אל פני השטח בהקשר זה. מוקד מאמר זה הוא ההיבט העיקרי שמטריד, מזה זמן, את ההנהגה והציבור בסין: הכלכלה. מה הן, אם כן, ההשפעות הכלכליות של מדיניות "אפס-קורונה" המונהגת בסין זה קרוב לשלוש שנים?

• סגרים חוזרים ונשנים, בעיקר באזורי מזרח ודרום-מזרח סין - ליבת מערך הייצור והסחר הסיני - משמעותם חוסר יציבות למפעלים וחברות, קשיים למעסיקים, פחות ייצור, סגירת מפעלים/חברות וגם פחות השקעות לטווח רחוק.
• מכאן הדרך קצרה לירידה בהכנסות למשקי בית וחשש מאבטלה גוברת, שעלתה בתקופת הקורונה. האבטלה פוגעת במיוחד בצעירים בני 24-18,  קבוצת גיל בה שיעור האבטלה נסק לכדי 20 אחוזים (שיעור האבטלה הכללי בסין, שהנתונים לגביו שנויים במחלוקת, עלה אף הוא ועומד על מעט למעלה משישה אחוזים). ברקע מונהגת רגולציה גוברת של הממשל הסיני על ענקיות הטכנולוגיה בסין, שיש הרואים בה נקיטת יד קשה בניסיון למגר את כוחן של ענקיות אלה מסיבות פוליטיות, אידיאולוגיות או כלכליות. מצב התעסוקה בענף זה, הקוסם לצעירים בסין, גם הוא בירידה.
• כך, גם הצריכה פחתה, גם בשל העדפת האזרחים לשמור את כספם ולחסוך לעת צרה, שנדמה שעלולה לצוץ בכל רגע. במאי 2020 סין הכריזה על מדיניות ה-Dual Circulation, שעל פיה הבסיס לצמיחה הכלכלית אמור להסתמך הן על ייצוא והן על צריכה פנים-סינית. מדיניות זו סובלת כעת ממכה קשה כפולה—הקשר עם העולם חווה קשיים וכן הצריכה הפנימית.

• תיירות נכנסת אל סין כמעט אינה קיימת, ותיירות הפנים הדומיננטית בסין גם בבעיה, למעט מספר מקטעים קצרים של עליה, שכן אנשים חוששים לצאת מהאזור בו הם חיים ולמצוא את עצמם נתונים בסגר מתמשך במקום אחר. ענף התיירות היווה בשנת 2019, טרם מגפת הקורונה, למעלה מ-11 אחוזים מהתמ"ג של סין, כך שאין מדובר בנושא שולי.
• סגרים או הגבלות בתנועה בסין פגעו בשרשראות האספקה בתוך סין. לכך השפעה ניכרת הן על מערך הייצור הסיני (סעיף 1 לעיל) והן על הצריכה הפנימית והייצוא (סעיף 3). כמובן שכך נגבה מחיר כבד מתיירות הפנים (סעיף 4). להגבלות התנועה בין אזורים שונים גם השפעה על מהגרי העבודה בתוך סין - הגירה פנימית המוערכת בכמאתיים עד שלוש מאות מיליון בני אדם (בעיקר, אך לא רק, בין כפרים לערים). הגבלת הגירה שכזו, החלפת מקומות עבודה או שיבה לביתם של המהגרים, עלולה לייצר אבטלה נוספת.
• הפגיעה בענף הנדל"ן, הבעייתי מזה זמן רב, התעצמה. מדובר בענף קריטי, שמהווה (עם הענפים התלויים בו) כרבע מהתמ"ג הסיני. כל האמור לעיל הביא לכך שחברות הנדל"ן, שעוד לפני המגפה ניצבו בפני אתגרים גדלים, נקלעו לקשיים גוברים והולכים. ידועות צרותיה של חברת הנדל"ן אברגרייד, אך היא אינה לבדה, וחברות גדולות נוספות פשטו רגל וקרסו בשנתיים האחרונות, מותירות אחריהן חובות מצטברים של מאות מליארדי דולרים. מבחינת האזרחים, המשמעות היא דירות שלא מסתיימת בנייתן, למשל, וחשש מרכישת דירות באופן כללי, וכמובן, שוב, אבטלה גוברת וחובות אבודים.
• כל אלה משקפים את הקטנת הצמיחה בתמ"ג, גידול בחוב הלאומי (ויחס חוב-תוצר גרוע יותר), וכן גידול במספר ההלוואות הרעות והסיכון במשק. לאלה השלכות על הקשר עם העולם, למשל פגיעה תנודתית בייצוא וביבוא של סין, בשרשראות האספקה, בהשקעות זרות ועוד. כמובן שלכך גם השפעה חברתית/פוליטית, ערעור האמון והיציבות, ומכאן קצרה הדרך למחאות.

ממשלת סין לא עומדת מנגד, אלא מנסה להתמודד עם האתגר במישור הכלכלי ובמישור המדיניות:

• הזרמת עשרות מיליארדי דולרים לשוק, בייחוד לענף הנדל"ן – גם בהלוואות ובסיוע לחברות נדל"ן, כדי לוודא שהן מסיימות לבנות דירות ומעבירות אותן לרוכשים, וגם בהלוואות ודחיית תשלומים לרוכשים.
• הקטנת דרישות יחס הרזרבות מהבנקים עד לרמה של  7.8 אחוזים (כמעט 10 אחוזים פחות מהדרישה בעבר). מהלך זה מאפשר לבנקים להוציא יותר כספים לשוק, יותר נזילות, והגדלת חובות הציבור אליהם. כמובן שיש בכך גם ממד של הגדלת הסיכון הפיננסי, בעיקר עקב יצירת חובות אבודים נוספים.
• "אופטימיזציה של מדיניות אפס-קורונה": בשבועות האחרונים החל שינוי כיוון במדיניות "אפס-קורונה", שכונה "אופטימיזציה". במסגרת זו הונהג מגוון הקלות, מהפחתת מספר ימי הבידוד למאומתים, דרך ההגדרות של מי חשוף למאומת ונדרש לבידוד ועד הקלות בתנועה בין אזורים שונים בסין. המדיניות החדשה החלה בהכרזות לאחר הקונגרס הלאומי של המפלגה, שנערך באוקטובר, וקיבלה ביטוי רשמי באמצע נובמבר. אבל היקף ההדבקות העולה וכן פעילות ברמה הלוקאלית, שנטען שלא תמיד תאמה את רצון השלטון המרכזי, הביאו לכך ששינוי הכיוון מתעכב. סימנים מהימים האחרונים מעידים על ניסיון לקדם את שינוי הכיוון, אך אין בהירות לגבי המידה והקצב של הביצוע. חוסר וודאות ביחס להנחיות אף הגביר בשבועות האחרונים את התסיסה.

• לאחרונה הכריזו השלטון המרכזי והשלטון המקומי, עם שונות בין מקום למקום, על תמיכה כלכלית (למשל הפחתת מיסים על אינדיווידואלים ו/או על חברות).
• נדמה, כי גם ביחסי החוץ של סין נרשם ריכוך מסוים, כאשר לאחרונה יצא נשיא סין לראשונה מאז תחילת המגפה מהמדינה. תחילה (בספטמבר) למרכז אסיה, בהקשר ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO), לאחר מכן לדרום-מזרח אסיה—לפסגת ה G20 באינדונזיה, בה נפגש עם מגוון מנהיגים מערביים, כולל עם נשיא ארצות הברית, ולוועידת APEC בתאילנד—ובימים אלה לערב הסעודית. הנשיא שידר מתינות מסויימת לגבי יחסי סין עם העולם, ובמיוחד ארצות הברית, בנסיעות הללו; האם מדובר במגמה של ממש או רק בהבלחות — התשובה תיוודע רק לאורך זמן.

הממשל הסיני, אם כן, מנסה לשדר ביטחון בעמדתו, להסביר את חשיבות ה"אופטימיזציה" של "אפס-קורונה" והמשך ההתנהלות באופן מדויק וספציפי. המדיה הממשלתית טוענת שדווקא מדיניות זו היא-היא הדגמה קונקרטית של החשיבות שמייחסים הנשיא והמפלגה ככלל לרעיון של "קודם כל העם", כמדיניות מצילת חיים וכאמצעי "המדעי" היחיד, לדבריהם, להתמודדות עם הקורונה. רק לאחרונה הגדיר הנשיא את המדיניות כ"מלחמת העם" - ביטוי שגור מימי מאו - וכספינת דגל של הממשל.

עם זאת, החלת המדיניות החדשה באבחה אחת היא בעייתית ביותר. הבעיה אינה נובעת רק משיקולי תדמית או פוליטיקה: למרות ש-90 אחוזים מהאוכלוסייה התחסנו זה מכבר, בעבור הרוב המכריע ספק אם החיסונים עוד יעילים, מה גם שמדובר בחיסון הסיני, שרמת יעילותו הוטלה בספק; כשליש מהאוכלוסייה הפגיעה ביותר (בני 80 ומעלה) כלל לא חוסן; ומצב מערכת הבריאות במקרה הדבקה המונית בעייתי ביותר, עם כארבע מיטות טיפול נמרץ לכל 100,000 איש, נמוך משמעותית מהמצב במדינות מערביות גדולות, דוגמת ארצות הברית או גרמניה. ואולם, אם הממשל יחל בקרוב במבצע חיסונים נרחב ואולי גם יעשה שימוש בסוגי חיסון אחרים, ייתכן שבתוך חודשים ספורים המגמה תתהפך שכן ממילא הכוונה הייתה ונותרה לשנות את מדיניות "אפס-קורונה" בשבועות הקרובים. כבר עתה סין הודיעה על סדרת הקלות, שתואמות ברובן את רעיון ה"אופטימיזציה," ליישום מיידי, אך היות וחלק ניכר מההקלות מוגדר באופן ערטילאי ונתון לפרשנות השלטון המקומי, קשה לדעת כיצד הדברים ייושמו בשטח. גם הכרזת השלטון על עידוד מאסיבי של החיסונים עתה מגיע מאוחר מדי, ובשילוב עם מחלות החורף לא ברור מתי תתברר האפקטיביות שלו.

לסיכום, נזכיר כי בימיה הראשונים של מגפת הקורונה בסין, ובמיוחד בינואר ובתחילת פברואר 2020, נרשמו במדינה תופעות רבות של מחאה. הרופא לי וון-ליאנג, שמת לאחר שהתריע על פרוץ המגפה והושתק, והמחאה על היחס של השלטון אליו היא מהבולטות שבהן. עיתונות במערב, גם אז, כבר הזכירה שוב ושוב את אירועי טיין-אן-מן. כחודש לאחר מותו, כאשר מצד אחד, השתפר משמעותית בסין עצמה מצב המגפה ומצד שני החמיר משמעותית המצב בעולם, אותו שלטון כבר נתפס אחרת לגמרי בסין ושירי הלל החליפו באחת את הביקורות. אולם, הבעיה המרכזית והאתגרים המרכזיים של סין, שקשורים ברובם בראיית השלטון את הכלכלה במובן הרחב, לא נעלמו.

אתגרים אלה קיימים כבר שנים רבות, והקורונה העצימה או חשפה חלק מהם. לאתגרים אלה הממשל יאלץ להמשיך להגיב, בשאיפה, מבחינתו, באפקטיביות. בהקשר זה, למדיניות החוץ של הממשל ויחסיו עם העולם, ובמיוחד ארצות הברית ובפרט הרכיב הטכנולוגי ביחסיהן, תהיה חשיבות רבה. השלכות נוספות קיימות על היוזמות הבינלאומיות של סין, בעיקר ברחבי אירו-אסיה, ועל יחסיה של סין עם ספקיות האנרגיה המרכזיות שלה במזרח התיכון, וכן עם רוסיה. ייתכן כי דווקא ניסיונה של ישראל הקטנה בהתמודדות עם שלב המעבר אל עבר "חיים לצד הקורונה," כולל יכולותיה המדעיות בהקשר זה, עשוי להוות הזדמנות לחיזוק הקשר עם סין בנושא שאינו שנוי במחלוקת - כל עוד יעשה הדבר בצניעות ובשקט.