פרסומים

להלן תיאור משחק המלחמה והתובנות שעלו במהלכו:

סיפור המעשה

ב-28 ביולי, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכריז במסיבת עיתונאים על אודות כוונתו להביא להחלטת ממשלה, בהסכמת ראשי כחול-לבן, את החלת הריבונות הישראלית על גושי ההתיישבות בעוטף ירושלים. השטח כולל את מעלה אדומים, 1-E, גבעת זאב, גוש עציון וביתר עלית. למחרת היום, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, מכריז אף הוא במסיבת עיתונאים על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' וקורא לקהילה הבינלאומית להכיר בה בהקדם. הכרזתו נישאת על רקע ביקורת ציבורית פלסטינית קשה כלפיו, על כי לא הצליח לסכל את הסיפוח. גורמי המודיעין הישראליים מתריעים מפני תסיסה ברחוב הפלסטיני נגד הרשות והתחזקות של חוליות תנזים, בעוד מנגנוני הביטחון הפלסטיניים נעלמו כמעט לחלוטין מהשטח העירוני בגדה ופינו את הזירה לכנופיות חמושות.

החל מ-30 ביולי נרשם רצף אירועים נפיצים:

קבוצת נערים פלסטינים השתלטה על גבעה בין פסגות לכוכב יעקב והודיעה במדיה החברתית על הקמת יישוב חדש במדינת פלסטין הריבונית. דובר הרשות הפלסטינית צייץ שהרשות תשלח כוחות של הביטחון הלאומי (בטח"ל) כדי לוודא שצה"ל לא ינסה לפנות את המאחז שהוקם על אדמה פלסטינית פרטית.

ההשתלטות על הגבעה היא ראשונה בסדרת אירועים וקמפיין של הרשות לשחרור שטחי C, במסגרתו הוקמו מאחזים פלסטיניים נוספים ובהם מבנים מאולתרים. בהמשך הוצבו בצירים שונים ברחבי הגדה המערבית שלטים ודגלים המברכים על כניסה ל"שטחי פלסטין" ונערכו סיורים של רכבי בטח"ל, לאורך צירים המשרתים פלסטינים.

רכב עם צוות כתבים זרים שניסה להגיע למאחז פלסטיני פרץ את מחסום חיזמה. חיילי צה"ל, שחשדו שמדובר בפיגוע דריסה, ירו על הרכב ופצעו את הצלם, שהועבר לבית חולים ברמאללה.

חמש רקטות שוגרו מרצועת עזה לעבר יישובי העוטף. חמאס לא לקח אחריות וככל הנראה מדובר בפעולה של הג'האד האסלאמי, המנסה לגרום הסלמה. במקביל התקבל דיווח על ירי לעבר מכונית ישראלית בדרך לבית אל, אב המשפחה נהרג ושני ילדים שהיו ברכב נפצעו.

מאות פלסטינים פתחו בצעדה בכביש המוביל מיריחו לעבר גשר אלנבי, בסיסמה: Leaving the Ghetto of Jericho , וחסמו את כביש הבקעה

ב-2 אוגוסט בשעות הצהריים התקבלה במשטרת ישראל ידיעה כי נעלמו עקבותיו של זוג ישראלים שנסע ערב קודם לבקר במבוא דותן. איכון סלולרי לימד כי אותרו לאחרונה באזור ג'נין. אף ארגון לא לקח אחריות לאירוע ולא ידוע מה עלה בגורל השניים. בשלב זה אין כל תאום ביטחוני בין ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים.

ביחידת הקישור לכוחות הזרים התקבלה בקשה מחיל האוויר הירדני לאפשר למלך ירדן לטוס במסוק המלכותי לרמאללה, על מנת להיפגש עם הנשיא הפלסטיני עבאס. משוער כי המלך, ועמו מזכ"ל הליגה הערבית, מתכוונים להשתתף בטקס לציון כינונה של מדינה פלסטינית. ישראל אישרה את טיסת מסוקו של המלך, אך בתנאי שלא יהיה נוכח בטקס ההכרזה. המלך הגיע לרמאללה ב-2 באוגוסט וצעד לעבר ירושלים בראש צעדה לצד עבאס ומזכ"ל הליגה הערבית. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, קרא לישראל ולפלסטינים לעצור את ההידרדרות וזימן את הצדדים לפגישת חרום של הקוורטט במוסקבה כדי לדון בהשלכות הסיפוח ובחזרה מהירה לתהליך המדיני.

ב-3 באוגוסט, ראש הממשלה נתניהו העביר החלטת ממשלה על סיפוח הגושים בעוטף ירושלים. ההחלטה האיצה והעצימה את האירועים בשטח: מהומות לאורך גדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, עם הרוגים בצד הפלסטיני; מהומות בהר הבית - השתלטות צעירים פלסטינים על שער הרחמים והתבצרותם שם, שני נערים פלסטיניים נהרגו בעימות עם המשטרה; התגברות האלימות ברחבי יהודה ושומרון, ובכלל זאת פגיעות מרובות ברכבים ישראליים הנעים בצירים, התפתחות מאבקים בין פלסטינים למתנחלים – אלה וגם אלה מנסים להשתלט על גבעות שולטות בשטחי C; נמשך ירי רקטות ומרגמות לעבר יישובי עוטף עזה; נופצה תשתית בבניה במערת המכפלה, ובעקבות זאת התבצעה פעולת תג-מחיר – הוצת מסגד בחברון. צה"ל נדרש לגייס כוחות מילואים ונשמעת מחאה גוברת בקרב המגויסים: "על שום מה?"

מעטפת האירועים מתרחבת מעבר לזירה הפלסטינית: איראן מנצלת את מיקוד הקשב העולמי בזירה הפלסטינית ומודיעה על העשרת אורניום בשיעור של 20 אחוזים ויציאה מה-NPT; שלוש רקטות שוגרו מאזור צידון ונערכת הפגנת מחאה על הגדר סמוך לאביבים; טורקיה מעודדת אלימות של צעירים פלסטיניים בהר הבית ושולחת שלוש פריגטות אל מול חופי רצועת עזה; נערכות הפגנות אלימות המוניות בעמאן בדרישה לבטל את הסכם השלום עם ישראל ולא להסתפק בסגירת השגרירות הירדנית בישראל. המלך עבדאללה נאלץ להקפיא לחלוטין את יחסי השלום ולדורש את פינוי השגרירות הישראלית בעמאן.

מחפשים מוצא: ב-4 באוגוסט, בכינוס הקוורטט במוסקבה, מתקבלת החלטה הקוראת לצדדים לשוב מייד לשולחן המשא ומתן. ישראל מתבקשת להשהות את צעדי הסיפוח והרשות נקראת לחזור בה מההכרזה על עצמאות. על פי ההחלטה, המשא ומתן יימשך שנה אחת, אלא אם שני הצדדים יסכימו להאריכו. על פי ההחלטה, שני הצדדים יתחייבו לנהוג בהתאם להסכמי אוסלו, ובמהלך המשא ומתן להימנע מצעדים העלולים לפגוע במימוש פתרון שתי מדינות. המשא ומתן יתנהל ללא תנאים מוקדמים, על בסיס יוזמת השלום הערבית, תוכנית השלום של הנשיא טראמפ והחלטות בינלאומיות רלוונטיות קודמות. כל הצדדים נענים בחיוב להחלטת הקוורטט, כמנגנון לעצירת ההסלמה ולהיערכות מחדש.

השחקנים וההיגיון שהנחה את מהלכיהם 

ממשלת ישראל: בראייתה, ממשל טראמפ העניק הזדמנות אסטרטגית להחיל את הריבונות הישראלית על אזורים הנחשבים חיוניים לה, ובתוך כך להמחיש לעולם כי יש אזורים שישראל לא תוותר עליהם במסגרת כל מתווה להסדר מדיני, ולהוכיח לפלסטינים שהזמן אינו פועל לטובתם וניטלה מהם אפשרות הווטו. ישראל שואפת להביא להשלמה אזורית ובינלאומית עם מהלך החלת הריבונות. עם פרסום החלטת הסיפוח, ממשלת ישראל אימצה אסטרטגיה שעיקרה הכלה והרגעה מהירה של השטח – הצפוי לתסוס, בדגש על סיכול טרור (וכן בלימת פרובוקציות אפשריות מצד מתיישבים יהודים). הממשלה קראה להתנעת משא ומתן עם הפלסטינים על בסיס תוכנית טראמפ. דרגים מקצועיים שקדו במקביל על שימור היחסים האסטרטגיים והקשרים הדיפלומטים עם ירדן, מצרים ומדינות המפרץ.

הרשות הפלסטינית: כישלונה לסכל את הסיפוח, וזאת על רקע כרסום נמשך בלגיטימיות שלה בין היתר עקב הקיפאון המדיני הנמשך, הוביל את הרשות לחפש פלטפורמה חדשה שתאפשר לממש את יעד כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, שתזכה בהכרה בינלאומית. נשיא הרשות עבאס אימץ את דרכו של ערפאת - הליכה על הסף בלי לשלוט באירועים, ביטול הסכמים והינתקות מישראל, ובה בעת ניסיון להתקרב לחמאס ולג'האד האסלמי. בכוונתו למשוך זמן עד הבחירות לנשיאות ארצות הברית, נובמבר 2020, בתקווה לשינוי ממשל בוושינגטון. על כן, הדרך שנבחרה היא מרי עממי ללא נשק, ועדיין בחיכוך גבוה עם כוחות הביטחון הישראליים. התברר שארגז הכלים של הרשות מוגבל – מדינות ערב בפרט והקהילה הבינלאומית בכלל תומכות בה בדיבור ופחות במעש, וגם התרומות קוצצו במידה ניכרת; התנזים, שסומן כאמצעי לשינוי כללי המשחק, לא נשלט על ידה; חמאס לכאורה משתף פעולה, אך במקביל חותר תחת שלטונה; ואשר לרחוב הפלסטיני, הוא לא נענה בהיקף נרחב ומשמעותי לקריאה לקחת חלק במרי עממי.

חמאס ברצועת עזה: מטרתו כשל זו של הרשות - סיכול תכנית הסיפוח והסרת "תוכנית טראמפ" מסדר היום הבינלאומי. עם זאת, הסיפוח, הן ככוונה ובפרט אם ימומש, מעניק לחמאס הזדמנות לשפר את מעמדו בזירה הפלסטינית כמוביל דרך ההתנגדות, לנוכח כישלון הדרך המדינית של הרשות. חמאס אינו מעוניין להיקלע למשוואת ההסלמה ברצועה, שכן כך ייפגעו היתרונות הגלומים בהסדרה עם ישראל ובהעברות הכסף מקטאר. עם זאת, הסלמה בגדה המערבית תאפשר לארגון למצב את עצמו כאלטרנטיבה להנהגת הרשות ותנועת הפת"ח. לכן, הנהגתו בחרה בעידוד וייזום טרור ואלימות ביהודה ושומרון במקביל לשמירה על רף פיגועים נמוך משטח ברצועה. זאת, גם על סמך הערכה כי ישראל אינה מעוניינת במערכה צבאית נרחבת ברצועה ולכן תגובתה לתקיפות תהיה מוגבלת.

ירדן: מבחינתה, כוונת הסיפוח מבטאת בחירה ישראלית בדרך העימות. הלחץ בירדן לא נרגע גם כאשר התברר שאין בכוונת ישראל לספח את בקעת הירדן. לממלכה אינטרס קיומי לשמר את פתרון שתי המדינות וקריסת הרשות הפלסטינית עלולה לעודד את ראייתה כמדינה הפלסטינית החלופית. בה בעת, לירדן אינטרס לשמר את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, גם אם יצומצם, והיא תלויה בישראל לאספקת מים ואנרגיה. ערעור היציבות בגדה המערבית דינו להקרין על הגדה המזרחית של הירדן.

ארצות הברית: מהלך הסיפוח והיקפו המצומצם תואם בין ירושלים לוושינגטון, כדי למצוא שביל זהב בין מימוש המהלך לבין שימור הרלוונטיות של תוכנית טראמפ. ממשל טראמפ, הממוקד במערכת הבחירות לנשיאות, צפה כי החלת הריבונות תחזק את בסיס התמיכה האוונגליסטי בנשיא, ובמקביל ביקש לשמר את מתווה טראמפ כבסיס לתהליך מדיני ישראלי-פלסטיני ולגיבוש ברית האזורית בהובלת ארצות הברית, שתכלול את מדינות המפרץ, מצרים, ירדן וישראל. הדינאמיקה של המשחק המחישה את חיזוק ההובלה האמריקאית במזרח התיכון, ובמסגרת זו גם את מיצוב הרלוונטיות של תוכנית טראמפ. כמו הממשל הרפובליקני, גם המתמודד הדמוקרטי לנשיאות ג'ו ביידן שידר לפלסטינים מסר שעיקרו המלצה להימנע מתגובות חריפות ולהמתין לתוצאות הבחירות לנשיאות.

מדינות ערב הפרגמטיות: כולן ביקשו להימנע מציורן כ"בוגדות" בעניין הפלסטיני; מכניסה לעימות חזיתי עם ממשל טראמפ ועם ישראל; מהידרדרות לאלימות אזורית; מניצול הזדמנות על ידי טורקיה ואיראן לביסוס מעמדן האזורי. הן שאפו לקדם תנאים לחידוש התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני, ולפחות להביא להשהיית הסיפוח ולהקפאת המצב עד לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית. במקביל הן פעלו לרכך את ההתנגדות הירדנית לסיפוח, בדרישה מעמאן לא לסטות במידה ניכרת מהקולקטיב הערבי. וכל זאת, בפרופיל נמוך, תוך מעקב אחר התגובות וההתפתחויות מבית ומחוץ ובמקביל להשעיית ביטויי נורמליזציה פומביים עם ישראל. בה בעת, נשמרו ערוצי תיאום אסטרטגיים ביניהן לבין ארצות הברית וישראל.

הקהילה הבינלאומית: כשומרת הסף של פתרון שתי המדינות, נרשמו בה תגובות חריפות למהלך החלת הריבונות הישראלי בגדה המערבית: בפורום בינלאומיים שונים התקבלו החלטות גינוי; הושעו מגעים והסכמים עם ישראל; הוחמר יישום של סימון מוצרים מההתנחלויות והודקה ההקפדה על אי-מימוש הסכמים עם גורמים הפעילים בשטחים שסופחו לישראל. אף מדינה, מלבד ארצות הברית, לא הכירה בריבונות הישראלית בשטחים שסופחו, בעוד מדינות רבות הכירו במדינה הפלסטינית. תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג טענה כי יש בסיס להאמין כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה.

לקחים ותובנות

הסביבה האזורית והבינלאומית: בשתיהן רווח דימוי ישראל כ"בריון אזורי", שאינו מציית לנורמות, לחוק ולכללי המשחק הבינלאומיים, בעודו זוכה לגיבוי אמריקאי מלא. דינמיקת המשחק הראתה כי אם ביידן ייבחר לנשיאות, אפשר שהוא ייסוג מההכרה בסיפוח ואולי אף מהגנת הווטו האמריקאי על החלטות נגד ישראל במועצת הביטחון. אף ייתכן שביידן יצרף הכרה אמריקאית להכרה האירופית במדינה פלסטינית בגבולות 67'. או אז, ייפגעו קשות היחסים בין ישראל למפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.

ככל שהעצימה האלימות בזירה הישראלית-פלסטינית והמערכה התרחבה לרצועת עזה וגם לירי רקטות מדרום לבנון (על ידי ארגונים פלסטיניים), הסתבר כי לשחקנים במעגל העימות הישיר עם ישראל ובמעגל האזורי הרחב יותר אין אינטרס בהסלמה לעימות רחב. גורמים אלה הזדרזו להיאחז ביוזמת הקוורטט כמוצא מסחרור. הרשות הפלסטינית, שדחתה נחרצות את מתווה טראמפ, קיבלה אותו כעת כבסיס למשא ומתן, לצד היוזמה הערבית; ממשלת ישראל הסכימה להצטרף לתהליך המוכוון לפתרון שתי מדינות; הקהילה הבינלאומית, שגרסה שתוכנית טראמפ אינה לגיטימית, קיבלה אותה כבסיס למשא ומתן לפתרון שתי מדינות; ומדינות ערב הפרגמטיות, למעט ירדן, הביעו נכונות להגמיש את דרישותיהן המפורטות ביוזמה הערבית; ממשל טראמפ זכה בהכרה בתוכניתו, ולכן הסכים לחסות רחבה של הקוורטט לתהליך המדיני.

הציבור הישראלי: התמיכה במהלך הסיפוח ירדה ככל שהתבררו מחיריו – גינויים ולחצים בינלאומיים, הכבדת העול על המשק, הנתון במשבר כלכלי, והסלמה באלימות בזירה הפלסטינית ואולי גם בזירה הצפונית. לעומת המבוי המדיני הסתום, שבעיקר הפלסטינים נתפסים כאחראים לו, סיפוח ישראלי חד-צדדי יגרום לראיית ישראל כאחראית בלעדית להסלמה בזירת הסכסוך.

ההנהגה הפלסטינית נתונה במצוקה אסטרטגית חמורה ואף ביטאה נכונות לנקוט מהלכים העלולים להביא להתפרקותה ול"החזרת המפתחות" לישראל. משבר הקורונה והמשבר הכלכלי בשטחי הרשות אף הקשו עליה את התפקוד. עבאס, למרות סרבנותו לשוב לשולחן המשא ומתן והתנהגותו הלעומתית, הבין שהוא מאבד רלוונטיות בזירת הפנים ובזירה הבינלאומית אך הצעת הקוורטט העניקה לו סולם הצלה ומיצבה את הרשות כנציגה הבלעדית של העם הפלסטיני. זאת בנוסף לעליית הסיכוי לחידוש סיוע מהתורמות המערביות וממדינות המפרץ לכלכלתה הקורסת של הרשות.

*  *  *

בעשור האחרון התמקדה מדיניות הביטחון של ישראל בסיכול ושיבוש התקדמותה של איראן להשגת יכולת גרעין צבאית והתבססותה בזירה הצפונית. במקביל עלה בידי ישראל לדחוק את הדיון בסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום האזורי והבינלאומי. אלא שאופציית הסיפוח החזירה את הבעיה הפלסטינית למרכז הבמה. איראן ניצלה את העניין המחודש (ומשבר הקורונה) בסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להמשיך ולהפר מחויבויות שנטלה על עצמה מתוקף הסכם הגרעין. התפתחות זו דרבנה את ישראל להצטרף למתווה הקוורטט להסדר עם הפלסטינים, כדי לשוב ולהתמקד בסוגיה האיראנית. אלא שבכך התברר שאירועים טקטיים הם הקובעים את האסטרטגיה הישראלית. נטייה זו הומחשה במהלך משחק המלחמה ולימדה כי תהליך קבלת ההחלטות משקף חשיבה קצרת טווח, שאינה מתחשבת בכלל ההשלכות הישירות והעקיפות של צעדים דרמטיים המשנים את כללי המשחק המקובלים. במשחק נמצאה דרך לצאת מהמלכודת, אלא שספק אם מוצא זה יהיה נגיש ומעשי גם במציאות