פרסומים
מזכר 151, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, דצמבר 2015
תקציר
מלחמת האזרחים המתנהלת בסוריה ממרס 2011 שינתה את פני הזירה האזורית ואת פניה של המדינה הסורית, שחוותה עד אז כארבעה עשורים של יציבות יחסית. סוריה כיום אינה עוד מדינת הלאום היציבה שהייתה, אלא זירת התכתשות פנימית, אזורית ובינלאומית בין שחקנים מדינתיים ושחקנים אחרים שהצליחו לנצל את חולשתו היחסית של משטר אסד כדי לבסס את מעמדם. תהליך היחלשות המשטר המרכזי ועלייתם של שחקנים חדשים על חשבונו הציב דילמות ואתגרים חדשים גם למדינת ישראל: מחד גיסא, תהליך התפרקותה של סוריה הביא ליצירת אזורים נרחבים ללא שלטון אפקטיבי, שאליהם חדרו גורמי אסלאם סוניים ושיעיים רדיקליים. גורמים אלה חשים כלפי ישראל איבה רעיונית ודתית, וכפופים {image} בחלקם להשפעת מדינות שיחסיהן עם ישראל עכורים ומתוחים במקרה של טורקיה וקטר או עוינים ונפיצים במקרה של איראן ושלוחתה הלבנונית חזבאללה. במהלך המערכה בסוריה הרחיבו שחקנים סלפים־ג'האדיסטים ופרו־איראנים את פעילותם לדרום סוריה, הצליחו להתבסס בסמוך לגבול ישראל ברמת הגולן וערערו את השקט היחסי ששרר במשך שנים במרחב. מאידך גיסא, הופעתם במקביל של כמה שחקני אופוזיציה פרגמטים, המייצגים בחלקם קבוצות כלל־סוריות ומקומיות ליברליות ומתונות, יצרה עבור ישראל הזדמנויות קונקרטיות לשיתופי פעולה ואולי גם להכנת תשתית לקשרים בעתיד בינה לבין שחקנים 'חיוביים'. שחקנים אלה חולקים עמה מטרות ואינטרסים חופפים, לעתים ערכים ליברליים דומים ובעיקר — יריבים משותפים. מזכר זה מוקדש למיפוי השחקנים המגוונים הפועלים כיום בסוריה, מרביתם שחקנים לא־מדינתיים, לניתוח עמדותיהם כלפי ישראל, לסקירת יחסי הגומלין שנרקמו בינם לבין ישראל במשך מלחמת האזרחים בסוריה ולגיבוש מדיניות ישראלית אקטיבית מולם. מוצעות במזכר דרכי פעולה שמטרתן להתוות אסטרטגיה ישראלית חדשה מול הזירה הסורית המשתנה, בדגש על דרום סוריה. המזכר מתמקד בשחקנים 'חיוביים', בהם כמה קבוצות סוניות והמיעוטים הדרוזי והכורדי, המסתמנים כמועמדים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לשיתופי פעולה עם ישראל. שחקנים בעלי פוטנציאל נמוך יותר לשיתוף פעולה, שמחזיקים בקו סלפי־ג'האדיסטי, אסלאמיסטי או בעלי זיקה פרו־איראנית — בהם ארגון 'המדינה האסלאמית', ג'בהת אל־נוסרה, 'אחראר אל־שאם', חזבאללה והמיעוט העלווי — זכו לתשומת לב מועטה יותר במזכר זה.