פרסומים

קראו את ההערכה האסטרטגית לשנת 2023 של המכון למחקרי ביטחון לאומי

ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל...

ההערכה האסטרטגית לישראל לשנת 2021 מסכמת את שנת 2020, שהייתה שנה מורכבת וחריגה, אשר עוצבה בעיקר בהשפעת משבר הקורונה ושלהי כהונתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. שני גורמים אלו החלישו את גורמי הכוח העוינים לישראל, הובילו אותם לעסוק בענייני פנים וכך הפחיתו את הסיכון לעימות נרחב במזרח התיכון. זאת בין השאר בשל חשש מתגובות אפשריות של הנשיא טראמפ בשנת הבחירות לנשיאות, וזאת על רקע תקווה לסיום כהונתו. ישראל נהנתה אפוא במהלך השנה משקט יחסי בגבולותיה; פעלה באופן ממוקד במספר  זירות, באופן שלא הוביל להסלמה; וניצלה את מאפייניה הייחודיים של התקופה...

ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל...

הכנס השנתי ה-12 של המכון למחקרי ביטחון לאומי עסק במארג האתגרים וההזדמנויות העומדים לפתחה של ישראל ב-2019. כבכל שנה, נשזרו זו בזו סוגיות אסטרטגיות ממעגלים שונים – הפנימי, האזורי והבינלאומי – שמרכיבים יחד את המציאות האסטרטגית של ישראל. בהמשך למגמה משנים עברו, נבחנה את תקפותו של סדר העדיפויות הביטחוני-לאומי דרך דיון במגוון נושאים. ראשית דרך מבט פנימה, לתהליכים והתרחשויות שקשורים קשר הדוק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ולחשיבותה כאבן יסוד בחזונה ובעתידה של מדינת ישראל. תיבחנה הזיקות בין הלכידות הפנימית בחברה הישראלית סביב ערכים ונורמות...

ההתמודדות עם איומים כמו אלה שמייצג חמאס, מחייבת את צה״ל לגבש תפיסת הפעלת כוח עדכנית, שתתבסס על תמהיל בין הפעלת האש לבין התמרון. זאת, מתוך הבנת האפקטיביות והעוצמה של המגע הישיר ושל ההישגים המבצעיים שיכול להשיג התמרון הקרקעי. תהליכי בניין הכוח של צה״ל נדרשים לתמוך בהבנה הזו ולא להישען באופן מוטה על הפעלה של אש מנגד — מדויקת ועוצמתית ככל שתהיה. לצד זאת, ראוי לזכור שהמערכה איננה צבאית בלבד. מול האיום המתפתח גם בזירות נוספות נדרשת ישראל לגבש דוקטרינה משולבת, שתכלול — לצד המאמץ הצבאי — תמהיל של רכיבים מדיניים, הסברתיים ומשפטיים.

מאמר זה מבקש לראות במבצע "עופרת יצוקה" חלק מרצף התפתחות העובר מה"אנתפאדה" השנייה דרך מלחמת לבנון ה-2בקשר לשני מרכיבים עיקריים: הראשון נוגע להתפתחותה של תפישת המענה הצבאי לאיום, והשני הוא תפישת הציבור את המענה הצבאי. בין שני מרכיבים אלה מתקיים מענה סימביוטי הדוק.

העובדות מצביעות על כך כי מאמצי הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה תוכננו באותה המקצועיות ובאותו הדיוק כפי שתוכנן המבצע הצבאי של צה"ל. ניכר כי בכל הנוגע ליחסים עם התקשורת ולביטחון המידע נלמדו לקחי העבר. ישראל העמידה מה שנראה כמכונה משומנת היטב, ממוקדת, ממושמעת ומנווטת היטב של דיפלומטיה ציבורית, המפיצה הודעות מלוות בחומר תומך בזמן אמת ובאופן מאורגן.

בבוקר ה-8 בינואר 2009 נורה מטח קטיושות משטח לבנון לעבר ישראל. חזבאללה מיהר לפרסם הודעה רשמית בה הבהיר כי הפעולה לא בוצעה על ידו. מחמד פניש, שר העבודה והנציג הבכיר של הארגון בממשלה הלבנונית אף הוסיף כי חזבאללה אף אינו יודע מי הגורם אשר ביצע את הירי. תגובה זו נוגדות במידה רבה את רוח הדברים אשר נשא מנהיג הארגון, חסן נצראללה, בראשית המבצע הישראלי בעזה. בשורת נאומים הפליג נצראללה בשבח המאבק בישראל וקרא בהתלהבות לתמוך בפלסטינים הנלחמים בצה"ל. אכן, ככל שנמשך המבצע הישראלי, והמהלך הקרקעי בפרט מתחדדת השאלה כיצד יגיב חזבאללה. זאת במיוחד...

במלחמה המתנהלת כיום בין החמאס לבין ישראל בעזה ישנה מי שממלאת תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים ורוצה להיות המרוויחה הגדולה מהלחימה, וזו איראן. בחסות המלחמה הזו, כמו גם בחסותה של המלחמה הקודמת בלבנון בין ישראל לבין חזבאללה, מרוויחה איראן זמן יקר כדי לקדם את היעד האסטרטגי המוביל במדיניותה בשנים האחרונות – השגת יכולת לייצר נשק גרעיני.