פרסומים

תקציר

המשבר בסוריה: תמונת מצב

כל אחת משמונה שנות מלחמת האזרחים בסוריה התאפיינה בתופעה או במגמה מרכזית, שהשפיעה על התפתחותה של המערכה ועל עתידה של המדינה. מה שהחל במרד אזרחי ב־2011 התפתח בשנים 2012-2013 ללחימה של ארגוני מורדים נגד המשטר בראשות הנשיא בשאר אל־אסד, שלצידו התגייסו בעלי בריתו איראן וחזבאללה.

השנה החמישית ללחימה עמדה בסימן התערבותה של רוסיה בלחימה לצידה של איראן, כדי להציל את משטרו של הנשיא אסד ממפלה שנראתה אז קרובה. השנה השישית עמדה בסימן הכרעת המורדים בחלב ובהיפוך מגמה: הקואליציה הפרו־אסדית - רוסיה, איראן ושלוחיה - התבססה בדרך לשחרור שטחים נוספים מידי המורדים ולהשתלטות על 'עמוד השדרה' המיושב של סוריה - מחלב בצפון דרך חמה, חומס, דמשק וגבול סוריה־לבנון. בד בבד התנהלו יוזמות מדיניות בשני ערוצים:

ערוץ בינלאומי בחסות ארגון האו"ם בז'נבה, שהתמקד במאמץ לקדם הסדר פוליטי ארוך טווח בסוריה; ערוץ בהובלת רוסיה, איראן וטורקיה, שהמפגשים במסגרתו נערכו באסטנה ובסוצ'י, אשר התמקד בניהול הלחימה. בתחילה נסב תהליך אסטנה סביב קידום הפסקות אש בסוריה ופיקוח על שמירתן באזורים שבהם התפתחו משברים הומניטריים. בהמשך עסק ערוץ זה בחלוקת ההשפעה בסוריה בין שלוש המדינות המתערבות - רוסיה ,איראן וטורקיה.

החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאים מסוריה לא מותירה ברירה בידי הכורדים אלא לחבור למשטר אסד .טורקיה אינה מתכננת להסיג את כוחותיה מסוריה בעתיד הקרוב. נשיא טורקיה ,רג'פ טאיפ ארדואן, הצליח לשכנע את הנשיא טראמפ כי אין צורך בהמשכה של היערכות הכוחות האמריקאים בצפון מזרח סוריה וכי טורקיה תיקח על עצמה את המשימה למנוע את צמיחתה מחדש של המדינה האסלאמית במרחב. טורקיה תנצל את יציאת הכוחות האמריקאים להעמקת התבססותה בצפון סוריה ויצירת חיץ בין גבולה הדרומי לבין שטחי הכורדים. טורקיה חותרת לתהליך פוליטי שיביא לכינון חוקה ולקיום בחירות בסוריה, כך שהרוב הסוני שבו היא תומכת יקבל ביטוי פוליטי ויגביר את כוחו במדינה. החזקת שטחים בצפון סוריה נועדה לחסום את התרחבות ההשפעה של הכורדים ולשמור קלפי מיקוח שיסייעו לטורקיה לקדם בעתיד את האינטרסים שלה בסוריה. הנשיא ארדואן חשדן כלפי אסד ואף כלפי רוסיה ואיראן, והוא גם מעוניין למנוע בריחת פליטים מאזור אדליב לטורקיה ולהמשיך בפרויקט השבת הפליטים הסורים למדינתם (עד כה מעריכים כי טורקיה השיבה 150-250 אלף פליטים).

הנשיא טראמפ גיבש את החלטתו להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה בניגוד לדעת הצוות המקצועי שלו (במזכירות המדינה, במועצה לביטחון לאומי ובמשרד ההגנה) ובניגוד למדיניות שגובשה מספר חודשים קודם לכן והצביעה על הצורך בהמשך נוכחות צבאית אמריקאית בצפון מזרח ובמזרח סוריה לשם המשך הלחימה במובלעות שנותרו בידי המדינה האסלאמית, ובפרט בשל הסימנים להתאוששותה; המשך תמיכה בכורדים ובעיקר בכוחות הדמוקרטיים הסוריים . אלו מבוססים בעיקר על כוחות כורדיים שנשאו בעול הלחימה הקרקעית העיקרי נגד המדינה האסלאמית בצפון סוריה ובמזרחה; אומנם, וושינגטון מעוניינת להשפיע על הפתרון המדיני בסוריה ובעיקר להביא ליציאת הכוחות האיראניים, אך אין בכוונתה להפעיל כוח צבאי לשם כך. בפועל, החלטת הנשיא טראמפ מפקידה את "התיק הסורי" בידי רוסיה, גם זאת בניגוד לעמדת הצוות המקצועי, שגורס כי זו העת להקשיח עמדות כלפי רוסיה. אם קיים היגיון בהחלטת הנשיא טראמפ, הוא נשען על הערכתו כי עדיף להכריז ניצחון על המדינה האסלאמית ולהתפנות בהקדם מסוריה, בלי להסתבך בעימותים בין טורקיה לכורדים, בין ישראל לאיראן ובין אסד למורדים. כן סיכם טראמפ עם נשיא טורקיה על מכירת מערכת הגנה אווירית של טילי קרקע־אוויר מסוג פטריוט, במקום מערכת טילי 400-S הרוסית — באופן שיקרב בחזרה את טורקיה לנאט"ו, וירחיק בינה לבין רוסיה .שנת 2019 צפויה להתאפיין בהרחבת השליטה של משטר אסד על מזרח סוריה וביסוס ניצחונו במלחמת האזרחים.

הקרב הבא: מעוז המורדים האחרון באזור אדליב

באזור אדליב מרוכזת אוכלוסיית עקורים שגורשו לשם ממחוזות אחרים, בחסות הסכמי הכניעה בין המשטר למורדים. הקואליציה הפרו־אסדית מחפשת את העילה להתחיל במתקפה על האזור(למשל באמצעות הפצת מידע, ככל הנראה כוזב, על אודות שימוש של המורדים בנשק כימי(. סביר להניח כי במוקדם או במאוחר תחל המתקפה נגד המורדים שם, וכמו בשאר האזורים בסוריה בשנים האחרונות, הקואליציה הפרו־אסדית צפויה לנקוט מדיניות אכזרית שתגבה את חייהם של אזרחים רבים.

סוגיות במוקדי העניין הישראלי

התבססות איראן בסוריה: הרצון שאיראן תפנה את כוחותיה ושלוחיה מסוריה לאחר השבת השליטה של משטר אסד על השטחים החיוניים לו, אם מרצונה או בשל לחץ רוסי, התברר כתקוות שווא.

ישראל, הנהנית מעליונות מודיעינית בסוריה, מצניעה לפי שעה את חשיפת נוכחותם של שלוחי איראן ושל יתר הכוחות הנתונים למרותה ולפיקודה בדרום סוריה — כנראה על יסוד הערכה שכוחות אלו אינם יוצרים איום ממשי עליה, לפחות בטווח הזמן הקרוב, והיא ממוקדת כיום במניעת התבססות איראן בסוריה עם יכולות צבאיות התקפיות מתקדמות — טילים, רקטות, כטב״מים, מערכות הגנה אווירית ואמצעי לחימה מתקדמים. נראה שישראל משליכה את יהבה על כך שרוסיה ומשטר אסד ידאגו להרחקת הכוחות והשלוחים האיראניים מגבולה, לאחר שיפנימו כי מעורבותה הגוברת של איראן וחדירתה לשורות הכוחות הסוריים המקומיים מערערת למעשה את היציבות ופוגעת בריבונותו של המשטר. אולם, ספק רב אם יש לרוסיה ולאסד יכולת מעשית להרחיק ולדלל את הנוכחות האיראנית, בעיקר עקב השתלבות מפקדים איראנים ולוחמים שיעים בכוחות המקומיים. בכל התפתחות ניתן לשער כי אופציה לתקיפת השלוחים האיראנים תהיה נתונה בידי ישראל גם בהמשך.

נקודת מפנה ביחסי ישראל־רוסיה? ישראל כוננה ערוצי תיאום צבאיים עם רוסיה החל מראשית המעורבות הרוסית בסוריה, כדי למנוע התנגשות בין כוחות צה"ל לכוחות הצבא הרוסי המוצבים במדינה, וגם ערוצי הידברות בדרג הגבוה ביותר, בין הנשיא ולדימיר פוטין לראש הממשלה בנימין נתניהו. "ירח הדבש" הסתיים בליל ה־17 בספטמבר 2018 ,בעקבות תקיפה אווירית ישראלית של מטרות איראניות בסמוך לגזרת החוף הסורי, שבעקבותיה הופל מטוס מודיעין רוסי מדגם איליושין 20 על ידי כוחות ההגנה האווירית הסורית (טיל קרקע־אוויר מסוג 200 ,(S-ו־15 אנשי הצוות נהרגו. הייתה זו אחת התקריות המורכבות במסגרת יחסי ישראל ורוסיה מאז תחילת ההתערבות הרוסית בסוריה .למרות שההגנה האווירית הסורית יירטה את המטוס הרוסי, רוסיה מצידה בחרה להאשים את ישראל בתקרית. רוסיה ניצלה את האירוע להגבלת חופש הפעולה האווירי שאפשרה לישראל בכל שמי סוריה, לצורך מימוש האינטרסים שלה מול איראן וחזבאללה

משמעויות לישראל

לא סביר כי בשנה הקרובה ייפתרו שלל הסוגיות שעל הפרק בזירה הסורית המורכבת — השקט הביטחוני, היציבות והסדר הפוליטי בסוריה עדיין לא נראים באופק. עם זאת, נראה כי בשנה זו יוגדר מחדש אופי הזירה בשל התייצבות הלחימה, קביעת עובדות חדשות בשטח על ידי כל הגורמים הרלוונטיים, ואולי אף תחילתם של מאמצי שיקום פוליטי, כלכלי ותשתיתי בסוריה. עוצמתה הצבאית, הכלכלית והמדינית של המדינה הסורית אינה צפויה לצמוח בשנים הקרובות לכדי איום ייחוס משמעותי או כוח מתחרה אסטרטגי לישראל. אולם סוריה תשמש פלטפורמה לאיומים אסטרטגיים, בעיקר בשל התבססות איראן במדינה ,ובכלל זאת מהלכים דוגמת פריסת מערכות טילי קרקע־קרקע מדויקות ונוכחות של שלוחים איראניים בשטחה — כוח קודס, מיליציות שיעיות וחזבאללה — שיכולים להגביר את החיכוך לאורך הגבול עם ישראל. לאיראן, המנצלת את חולשתו של משטר אסד ואת תלותו בה, יש אינטרס בבניית יכולות עצמאיות המאפשרות פגיעה קשה בעומק ישראל ובקיום חזית עצמאית נגדה, גם ללא תלות בחזבאללה, שלעיתים מרוסן בשל שיקוליו הפנים־לבנוניים .ככל שאיראן תתמיד בהתבססותה בסוריה, הכוללת תשתית צבאית עצמאית והרחבת מערך הטילים המדויקים במדינה זו, וכך גם בלבנון, כן תעלה הסבירות להתפתחות עימות צבאי בין ישראל לאיראן. ישראל בחרה לא להבליג ולאפשר לאיראן בסוריה ולחזבאללה בלבנון להשיג מסה קריטית של טילים מדויקים, שתאיים על מרכזי אוכלוסייה ואתרים אסטרטגיים בישראל. הדיאלוג שמקיימת ישראל עם רוסיה יכול לסייע לה לכל היותר להרחיק את איראן ושלוחיה מחזית רמת הגולן, אך אינו צפוי להביא להוצאת הכוחות האיראניים ושלוחיה מסוריה.

יציבות בסוריה היא מטרה עליונה עבור רוסיה, והיא חותרת למנוע התלקחות ישראלית־איראנית בשל הקושי שתגרום התפתחות בכיוון זה למימוש יעד הייצוב .בעקבות זאת ועל בסיס הערכה כי בין ישראל לחזבאללה מתקיימת הרתעה הדדית המגבילה את יכולת הפעולה של ישראל בלבנון, איראן מעבירה את מרכז המאמץ לשיפור דיוק הטילים בלבנון. אם ישראל תחליט לפעול נגד תשתיות שיפור טילים בלבנון תתרחש הסלמה צבאית, שבמהלכה ישגר חזבאללה טילים ורקטות למטרות בעומק ישראל. יש לשער כי ככל שישראל תצליח לעכב התבססות זו, איראן תייצר יתירות בתשתיות התקפיות — טילים וכטב״מים תוקפים ומנהרות החודרות לשטח ישראל בלבנון, וטילים בליסטיים קצרי טווח בעיראק .לפי שעה, רוסיה וטורקיה מאפשרות לאיראן להתבסס בסוריה — מגמה שסביר כי תלך ותגבר בשל הנסיגה האמריקאית מהזירה, מה גם שעוד טרם הנסיגה, טורקיה נמנעה מהפעלת כוח צבאי נגד נוכחות איראן ושלוחיה בסוריה, מחשש לנקמה בכוחות האמריקאים המוצבים בעיראק. לנסיגה האמריקאית מספר השלכות בולטות על הזירה: ראשית, משימת מיגור תאי המדינה האסלאמית עודנה רחוקה מסיום. באחרונה דווח על אודות אלפי לוחמים של הארגון, שפועלים ברחבי המדינה, וכעת לא ברור מי הכוח שיבטיח את מיגורם. היות שארצות הברית שוב נוטשת את בעלות בריתה המקומיות — הפעם מדובר בכורדים ובכוחות הדמוקרטים הסוריים — SDF ,שהיוו את עיקר הכוח הקרקעי שלחם במדינה האסלאמית, סביר כי תיאלץ לשוב ולהילחם במדינה האסלאמית, לכל הפחות מהאוויר וללא סיוע קרקעי של הכוחות הכורדים ;גבול סוריה־עיראק ייוותר פרוץ והגורם שהרתיע את האיראנים מלהשתמש בגשר היבשתי באזור זה נמוג כעת; סביר כי משטר אסד יצליח להשתלט על מזרח סוריה ,בכלל זאת על שדות המחצבים; רוסיה ואיראן, אשר פיללו ליציאה אמריקאית מצפון־ מזרח סוריה, קיבלו את מבוקשן ללא מאמץ יתר.

ישראל נותרה למעשה לבדה במערכה נגד התבססות איראן בסוריה. אשר לשיקום סוריה, ישראל אינה מתערבת ביוזמות בעניין כבד משקל זה, הבאות בעיקר מצד רוסיה, מאיראן ואף מצד סין, במידה מסוימת. מדינות אירופה וארצות הברית לא ישקיעו בסוריה כל עוד אסד בשלטון וכל עוד לא מונהגות במדינה מוחלשת זו רפורמות חוקתיות ופוליטיות, שיאפשרו לתושבי סוריה להשתתף בתהליך הפוליטי. עם זאת, לישראל יש אינטרס ביישום מהלך שיקום בדגש על דרום סוריה, שירכז תשומות סוריות וחיצוניות בבניית המדינה מחדש ובייצובה, ובהפיכתה לאחראית כלפי תושביה .הדרך היחידה האפשרית היא להשפיע על מהלך שיקומי עקיף שיתבסס על קואליציה בינלאומית ואף של מדינות המפרץ הסוניות, תוך צמצום ההשפעה האיראנית. ישראל שגתה שלא התנתה את אי־התערבותה בלחימה — טרם השתלטות כוחות אסד על דרום סוריה ורמת הגולן — בשילובה במגעים המדיניים וביצירת ערוצי קישור צבאי מול הצבא הסורי הערוך ברמת הגולן, במטרה לשמר משטר גבול יציב. ועדיין, פוטנציאל ההשפעה הישראלי בסוריה אינו מוגבל לתחום הצבאי־מבצעי בלבד, אלא יוכל לבוא לידי ביטוי גם במעורבות בתהליכים מדיניים ושיקומיים.

לסיכום, במהלך 2019 צפוי שישראל תידרש לספק מענה או לפחות להתייחס לשבעת האתגרים המרכזיים בסוריה ובזירה הצפונית בכלל:

א. סוריה לא תחזור למצבה הקודם טרם המלחמה, וסביר להניח שהמודל השלטוני ילך ויכביד על תושבי המדינה הסונים ועל מתנגדיו, אף במידה קיצונית יותר ביחס לעבר. קיים סיכוי קלוש לרפורמות שלטוניות, ואסד ייוותר על כסאו כשליט מדכא התלוי בבעלי בריתו החיצוניים;

ב. רוסיה לא תצליח לכונן משטר יציב ואפקטיבי בכל רחבי סוריה ולהתמודד עם שלל בעיותיה של המדינה;

ג. ארצות הברית נוטשת את הזירה הסורית, בכך משלימה עם משטר אסד וההשפעה האיראנית במדינה, מעניקה את "התיק הסורי" לרוסיה, ומותירה את ישראל לבדה במערכה נגד ההתבססות האיראנית;

ד. אותם בעלי ברית — איראן וחזבאללה — ימשיכו להתבסס מבחינה צבאית בסוריה ובלבנון. אין מי שירחיק את איראן מסוריה והיא תמשיך להתבסס במרחב הסורי, גם אם ישראל תצליח לעכב ולשבש את התהליך באמצעות הפעלת כוח צבאי;

ה. מרחב הפעולה של ישראל בסוריה יצטמצם, ואם היא תחליט לפעול לסיכול פרויקט שיפור הדיוק של מערך טילי הקרקע־קרקע שבידי חזבאללה בלבנון ולסכל את בניית שאר היכולות ההתקפיות של הארגון — יגבר הסיכון להסלמה בחזית לבנון ולהתרחבותה לזירה הצפונית כולה;

ו. אין מקורות ומשאבים, פנימיים וחיצוניים, הנדרשים לשיקומה של סוריה;

ז. הערוצים המדיניים, בעיקר אסטנה וז'נבה, לא יצליחו לגשר על הפערים העצומים בין שלל הגורמים הניצים, וגם בין המעצמות האזוריות והעולמיות המעורבות בסוריה.