פרסומים

לתוצאותיהן של הבחירות לכנסת ה-18 יהיו לכל הדעות השלכות משמעותיות על התהליך המדיני במזרח התיכון, ובאופן ספציפי על המסלולים הישראלי-פלסטיני והישראלי-סורי. מעבר למגמות הכלליות של דעת הקהל הישראלית, להרכבה של הממשלה הבאה בישראל תהיה השפעה באשר לאופן התייחסותה של ישראל לתוכנית הגרעין האיראנית ולתהליך השלום. למרות שנוסחי המצע של המפלגות השונות אינם בבחינת מדדים בלעדיים, והעובדה שהמפלגות לא תמיד נאמנות להם, מצעים אלה משמשים, בשלב הזה, בסיס לניתוח הסיכויים הקואליציוניים, לכל הפחות באשר למה שנוגע לסוגיות הדיפלומטיות הנמצאות על סדר היום.

המאמץ הגרעיני האיראני יימצא בראש רשימת הנושאים של כל ממשלה ישראלית מרגע השבעתה. המצע של מפלגת "הליכוד" הוא חד וישיר בנושא זה: "המניעה מאיראן להשיג נשק גרעיני חייבת להיות בראש סולם עדיפויותיה של הממשלה הבאה". מנהיגת מפלגת "קדימה", ציפי לבני, ספגה ביקורת אישית לאחר שהכחישה כי איראן מהווה איום קיומי.

המצע של "קדימה" מכנה את האיום האיראני כאיום "המשמעותי ביותר", תוך ציון כי ישראל תפעל בכל דרך אפשרית כדי למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני. הוא מוסיף ומדגיש כי ישראל תפעל בעצה אחת עם הקהילה הבינלאומית, ומציין את ארצות הברית כאחראית להפעלתו של לחץ מדיני וכלכלי על איראן כדי שזו תחדל מפעילותה.

המצע של מפלגת העבודה קרוב לזה של הליכוד ומכנה את האיום האיראני כקיומי, ומפרט כי המפלגה תפעל "בכל האמצעים הלגיטימיים" כדי לבודד את איראן ולהסיר את האיום.

הנוסח של מפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן הוא בו זמנית ברור ומבלבל. "המטרה היא למנוע, בכל אמצעי שיהיה זמין, את חימושה הגרעיני של איראן, תוך גביית מחיר גבוה מאוד ולבטח מחיר לא פרופורציונלי במקרה של התקפה". הסתירה והבלבול ניכרים לעין. המטרה היא למנוע מאיראן את רכישתו של נשק גרעיני, ואולם חלקו השני של המשפט מתייחס בבירור למצב בו איראן לא רק שהשיגה אותו, אלא אף עשתה בו שימוש. למעשה, ליברמן עשוי שלא לעמוד על מדיניות מונעת ברורה בסוגיה זו כתנאי מוקדם להצטרפותו לממשלה. עם זאת, הוא בהחלט יוכל לפרוש מחברות בממשלה אשר תהיה רכה מדי, לטעמו, בטיפולה באיום זה.

ש"ס אינה מתייחסת לנושא זה במצע שלה. אין זה סביר כי שותף קואליציוני פוטנציאלי כלשהו יהפוך את האיום האיראני ואת המדיניות הישראלית כלפיו לתנאי מוקדם לכניסתו לקואליציה. יחד עם זאת, יהיה זה סביר להניח כי בשלב כלשהו ממשלת ישראל העתידית תיקלע למשבר אם היא תהיה חלוקה בדעתה באשר למבצע צבאי נגד המתקנים הגרעיניים של איראן.

בעייתיים יותר הם הפערים המשמעותיים בין השותפים הקואליציוניים האפשריים בכל הנוגע לתהליך המדיני עם שכנותיה של מדינת ישראל.

הליכוד מתנגדת בעיקשות לנסיגות חד-צדדיות נוספות, כגון אלה שבוצעו מדרום לבנון ומרצועת עזה. יחד עם זאת המצע קובע כי "הליכוד מוכן לוויתורים למען השלום", וכי השלום עם מצרים היה "אמיתי ואמין". הליכוד מעריך את תהליך אנאפוליס כפספוס של המטרה. לדעתם, הפלסטינים אינם מוכנים לפשרה היסטורית. הם דחו הצעה לפשרה לפני שמונה שנים (קמפ דוד? הצעות הנשיא קלינטון?), ולא הפכו מתונים יותר מאז.

הקו האדום המפורש של הליכוד כולל את הנושאים הבאים: מדינת ישראל היא האחראית לביטחון אזרחיה וגבולותיה; לא תהיה חזרה של פליטים פלסטינים, וירושלים תישאר מאוחדת תחת שלטון ישראלי כבירת ישראל; התרחיש הגרוע מכל בעבור העיר ירושלים הוא חלוקתה, ורק עיר הקודש כולה תחת שלטון ישראל תבטיח את קיומו של שלום אזורי.

בעוד ששתי הסוגיות המרכזיות של פליטים וירושלים ברורות למדי, קיימת התייחסות חד-משמעית מועטה מאוד להיבט הטריטוריאלי, לרבות בסוגיית ההתנחלויות. בימים האחרונים של מסע הבחירות, ביטא מנהיג הליכוד נתניהו את התנגדותו לוויתורים שיהיה בהם כדי לסכן את נמל התעופה הראשי של מדינת ישראל. הוא הוסיף וציין כי רמת הגולן ובקעת הירדן ישארו תחת שליטה ישראלית.

כמו כן, חסר אפילו מס השפתיים לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים. זו הנקודה העיקרית במצע הן של מפלגת העבודה והן של מפלגת קדימה, והיא עלולה להפוך לאבן נגף של ממש אם שלושת המפלגות יהיו מעוניינות להרכיב ביניהן קואליציה. אם ההתייחסות לעקרון זה של שתי מדינות לשני עמים תיעדר מן המצע של הממשלה הבאה, עלול הדבר להפוך גם למקור לוויכוח ביחסיה של מדינת ישראל עם הממשל האמריקני החדש ועם האיחוד האירופי.

המצע הן של מפלגת העבודה והן של מפלגת קדימה בנושא ירושלים הוא כללי די הצורך כדי לאפשר להן להסכים, אם יעלה הצורך בכך, לוויתורים מסוימים בנושא. כך הם פני הדברים גם באשר להתנחלויות. באשר להסכם כולל, קוראות גם קדימה וגם מפלגת העבודה לכלול את גושי ההתיישבות היהודית הגדולים בתוך גבולותיה של ישראל, ולהסרתן של התיישבויות אחרות.

המצע המדיני של ש"ס מתייחס לירושלים בלבד, ומציין כי העיר אינה פתוחה למשא ומתן ולחלוקה. המצע של אביגדור ליברמן מרחיק לכת, בציינו כי ירושלים אינה מהווה נושא למשא ומתן וכי על העיר להתחבר למעלה אדומים במזרח ולגוש עציון מדרומה על ידי הוספת שכונות יהודיות. שוב, אם מצעי המפלגות משמשים סמן לאפשרות הקמת קואליציות, ומתוך הנחה כי הנושאים הנוגעים לתהליך המדיני עם הפלסטינים הם המכריעים, יהיה קל יותר להקים קואליציה של ליכוד – ש"ס – ישראל ביתנו, מאשר אופציה אחרת שתורכב ממפלגות הליכוד, העבודה וקדימה.

עמום מעט יותר הוא נושא המשא ומתן הישראלי-סורי. מצע הליכוד נמנע מהתייחסות אליו. אך 48 שעות לפני שנפתחו הקלפיות אמר נתניהו כי "גמלא לא תיפול שוב", בהתייחסו לעיר היהודית העתיקה על רמת הגולן שכותרה והושמדה על ידי חיילי האימפריה הרומית בשנת 68 לספירה. האם ניסה נתניהו לחזר אחרי מצביעי הימין, או האם היה זה סימן לכך כי הוא לא ידבק בשיחות שלום עם סוריה?

אם הוא יביא את ישראל ביתנו לקואליציה, קשה לראות כיצד ניתן יהיה ליישב את ניהולן של שיחות שלום עם המצע של מפלגה זו, הדוגלת ב"שלום תמורת שלום" (דהיינו, לא בתמורה לשטחים מוחזרים) עם סוריה, ועם המצע של מפלגת העבודה על אודות שלום עם סוריה שיתבסס על "ויתורים טריטוריאליים והסדרי ביטחון". בעוד שנתניהו כבר ניהל משא ומתן תחת משוואה דומה, ליברמן מתנגד באופן נחרץ לניהול משא ומתן עם סוריה, ויתכן ולא ניתן יהיה לגשר על פער זה בין שתי המפלגות. קדימה תהיה הנוחה ביותר לטיפול כאשר היא מדלגת מעל לסוגיה הטריטוריאלית, תוך הדגשת הצורך "לשמר את ביטחונה של ישראל ואת האינטרסים החיוניים שלה", וקריאה לסוריה להפסיק את תמיכתה בארגוני טרור ואת יחסיה עם ארגונים קיצוניים אחרים. כמו בנושאים אחרים, כאשר זה מגיע לנושא הסורי, מפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן מהווה את האגוז הקשה ביותר לפיצוח בעבור כל מנהיג קואליציוני.

אם איראן ותהליכי השלום עם סוריה ועם הפלסטינים מהווים את הסוגיות המרכזיות בתחום מדיניות החוץ והביטחון, כמעט כל הרכב שיכלול את מפלגות הליכוד, קדימה, העבודה וש"ס הוא אפשרי. אם ישראל ביתנו תעמוד על מצעה בהיותה חברת קואליציה, שותפיה האפשריים יוכלו להיות הליכוד וש"ס, והיא עלולה להוות איום לכל ראש ממשלה עתידי. יתרה מכך, ממשלה שתתיישר לפי עמדותיה של ישראל ביתנו עלולה לדרדר את ישראל לעימות דיפלומטי הן עם הממשל האמריקני החדש והן עם הקהילה הבינלאומית.
בעוד שרק במצע של מפלגת העבודה קיימת התייחסות ישירה ליוזמה הערבית, יש להניח כי גם קדימה תוכל לקבל את היוזמה כנקודת התייחסות. לא סביר כי מפלגת העבודה תהפוך התייחסות כזו או אחרת ליוזמה הערבית לתנאי להצטרפותה לקואליציה, שכן הליכוד קרוב לוודאי לא יסכים לכל סוג של התייחסות ליוזמה זו.

לנוכח תוצאות הבחירות, בחירתו של הליכוד היא בין הובלת ממשלה ימנית קיצונית לבין השתתפות בממשלה שהיא יותר ממשלת מרכז, יחד עם קדימה. האפשרות הראשונה טומנת בחובה התנגשות אפשרית עם ארצות הברית ועם הקהילה הבינלאומית. השנייה כרוכה, לכל הפחות באופן חלקי, בויתור על הסיכוי לכהן בראשות הממשלה. מאידך, יוכל נתניהו, גם אם יעמוד בראש קןאלציה ימנית, להשליט את דעתו על שותפיו הקואליציוניים הזוטרים ולקדם סדר יום של הסכמים חלקיים. תרחיש מעין זה היה מאפשר לו לעבוד יחד עם הממשל האמריקני על סדרה של נושאים, החל מחיזוק כלכלתה של הגדה המערבית ועד להגדלת השטח בגדה המערבית הנתון כולו לשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.