פרסומים
מזכר 175, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, מאי 2018

גל מבקשי המקלט שהגיעו לאירופה בשנים 2015 — 2016 יצר אתגר משמעותי לאיחוד האירופי. הצורך לתת מענה לצורכיהם של למעלה ממיליון אנשים, שחלקם הגדול נמלטו מאזורי עימות, העלה מתחים חריפים בין מדינות האיחוד בנוגע לשאלת פיזורם של מבקשי המקלט בין מדינות היבשת. מתחים אלה איימו על לכידות האיחוד האירופי ועל יציבותו הן מבחינה פנים־מדינתית והן מבחינה בין־מדינתית. ברמה הפנים־מדינתית, מאז קיץ 2015 התגברו קולותיהם של פוליטיקאים אירו־סקפטיים, שניצלו את החשש הציבורי הגדול ממבקשי המקלט כדי לתקוף את האיחוד האירופי ולחזק את ההתנגדות לאינטגרציה האירופית במדינותיהם. מערכה פוליטית זו הייתה בין הגורמים המרכזיים להכרעת משאל העם בבריטניה לטובת יציאה מהאיחוד. ברמה הבין־מדינתית הביאה ההתנגדות לקבלתם של מבקשי המקלט לחיכוכים משמעותיים בין "מדינות השער" של האיחוד ובהן יוון ואיטליה, שנטל קבלת מבקשי המקלט נפל לפתחן, לבין מדינות האיחוד בצפון־מזרח אירופה, שעמדו בסירובן לפיזור שוויוני של מבקשי המקלט. גם החלטת הנציבות האירופית שאושררה על ידי בית המשפט האירופי לצדק לא הצליחה להביא למדיניות מוסכמת בין המדינות באיחוד. השילוב של התנגדות פוליטית חריפה בתוך המדינות לקליטת מבקשי המקלט, היעדר מוסדות חזקים של האיחוד האירופי לענייני הגירה וסולידריות נמוכה בין מדינות אירופה עשוי להפוך לאיום חמור אף יותר על יציבות האיחוד האירופי, אם הגעתם של מבקשי המקלט תימשך בקצב הנוכחי.