פרסומים

שני נושאים בולטים נמצאים על סדר יומו של הכינוס המתקיים בימים אלו של מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית: תוכניות הגרעין של סוריה ושל איראן.

סוריה

הדין וחשבון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בנושא סוריה שפורסם סוף סוף בתשעה עשר בנובמבר 2008 כלל סיכום מפורט של הממצאים אך נמנע מלעסוק בשני נושאים חשובים: הפרטים הטכניים של חלקיקי האורניום שנדגמו בקרבת האתר של הכור הסורי בדיר אלזור (או אל-כיבר, כפי שהאזור נקרא בדוחות האמריקניים) והכרזה שאינה משתמעת לשתי פנים כי האתר כלל כור גרעיני בבנייה כאשר הוא נהרס בליל השישה בספטמבר 2007. על ידי השמטת שני המרכיבים דלעיל, נתן הדו"ח לכל אחד את מה שהוא ציפה לו: סוריה ומצדדיה יכלו לטעון בסיפוק כי לא היה כור באתר, בעוד אחרים יכלו להגיע לקשת רחבה של מסקנות החל מאי-וודאות ועד לאמונה הוודאית כי הריסתו של המבנה מנעה, או לכל הפחות עיכבה, את הצטרפותה של סוריה למדינות בעלות יכולת גרעינית. דו-משמעותיות זו מצידה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הייתה צפויה, שכן היא עולה בקנה אחד עם תרבותה הארגונית – הנסיון לומר משהו נחמד על המדינות החברות בה.

אין צורך בכל הפרטים הטכניים הנכללים בדו"ח על מנת להגיע למסקנה כי במתקן אכן שכן כור גרעיני שהיה קרוב לשלבי ההפעלה, כפי שטענה ארצות הברית. נוכל להסתפק בכך שניתן את הדעת לעובדה כי הדו"ח מאשר כי יכולת שאיבת המים הייתה מספיקה כדי לפנות 25 מגה-וואט של אנרגיה. מקור אנרגיה בסדר גודל כזה חייב לשרוף דלק רגיל או דלק גרעיני, או שהיה על האתר לצרוך אנרגיה חשמלית שהייתה מיובאת אליו. מכיוון שהסורים אישרו את עובדת "אספקת החשמל הבלתי אמינה ובלתי מספיקה באזור זה", האופציה האחרונה אינה ברת-ביצוע. מכיוון שברור, גם, כי לא היתה זו תחנה לייצור אנרגיה מדלק נפט או פחם (ואיש לא טען שזה המקרה), המסקנה היא חד-משמעית. בנוסף, תחנה המופעלת על ידי דלק רגיל הייתה מוקמת, ממניעים של יעילות, בקרבת נהר הפרת ולא באתר מרוחק, המוסתר מן העין. סבא"א בחרה לציין כי "למרות שלא ניתן להוציא מכלל אפשרות את העובדה כי הבניין המדובר נועד לשימוש לא גרעיני, מאפייניו של המבנה, כפי שאלה צוינו לעיל, לצד קישוריות האתר למערכת מתאימה של שאיבת מים לקירור, דומים לאלה שניתן למצוא בהקשר של מתקן בו מופעל כור גרעיני". אין אלא לתהות, מה יכול היה להיות השימוש ה"לא גרעיני"?

למרות שהדבר לא היה חיוני לצורך ההערכה, הביקור באתר ותוצאות הדגימות שנלקחו הצביעו על הימצאותם של חלקיקי אורניום טבעי מעטים שעברו עיבוד כימי בידי אדם. אורניום טבעי נמצא בשימוש בכור מן הדגם הקיים בצפון קוריאה, הוא הדגם שארה"ב מעריכה כי הוא נבנה בסוריה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בחרה שלא לתת פומבי להרכב ולמאפיינים אחרים של חלקיקי האוראניום (מידע הנמצא ללא ספק ברשותה, שכן היא עסקה בתהליכים הכימיים), אך בכך אישרה למעשה את הקשר הקיים בין החלקיקים לבין דלק גרעיני. אחרת, היא הייתה וודאי מציינת זאת. למרות שהסורים עשו כמיטב יכולתם כדי לנקות את האזור סביב הכור, ניכר כי הם לא ביצעו את המשימה בצורה טובה מספיק וכי מספר חלקיקים שנותרו על הקרקע זוהו על ידי אמצעי האנליזה הרגישים במיוחד של מעבדות הסוכנות.
יתכן והעובדה כי לא נמצאו חלקיקי גרפיט מצביעה על כך שהפצצות לא חדרו את ליבת הכור, וכי מקורם של חלקיקי האורניום היה במוטות הדלק שהיו אמורים להיות מוטענים בליבת הכור. אם זה אכן נכון, הדבר יכול להצביע על כך כי הכור נמצא אז זמן קצר לפני הפעלתו, כאשר פגיעה בו הייתה כבר יכולה לגרום לנזק סביבתי.

המנהל הכללי של הסוכנות לאנרגיה אטומית חוזר על האשמתו כי "הסוכנות הוגבלה באופן מהותי במילוי תפקידיה תחת ההסכם לאי-הפצה של נשק גרעיני ובמסגרת הסכם הפיקוח עם סוריה על ידי השימוש החד-צדדי בכח מחד גיסא, ועל ידי העברת המידע המאוחרת אודות המבנה באתר דיר אלזור, מאידך גיסא".

נותר רק לשער מה היו ההשלכות הבינלאומיות של ביקור מעין זה בכור פועל, או, גרוע הרבה יותר, אם תוכנית הגרעין הסורית הייתה זוכה לאישור בעקבות פיצוץ גרעיני סורי.

איראן

באותו היום בחודש נובמבר נשלח למועצת הנגידים הדו"ח התקופתי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית על איראן. מדובר בדו"ח פסימי בו מציין המנהל הכללי כי "למרבה הצער, כתוצאה מהיעדר שיתוף פעולה מצידה של איראן בקשר עם המחקרים לכאורה ונושאי מפתח אחרים שנותרו פתוחים והמהווים נושא לדאגה חמורה, לא הצליחה הסוכנות לרשום התקדמות מהותית בנושאים אלה".

כצפוי, איראן התקדמה ללא לאות בכל הקשור בתוכנית העשרת האורניום שלה, תוך הפרה של החלטות מועצת הביטחון. המדינה הצליחה להעשיר אורניום עד 5% באיזוטופ U-235 והקימה עוד צנטריפוגות גז רבות נוספות המשמשות אותה להעשרת אוראניום באתר התת-קרקעי שלה נתנז, ובמקביל היא בוחנת דגמים מתקדמים של צנטריפוגות גז. כמו כן, מנעה איראן מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית את הביקור בכור האורניום הטבעי/מים כבדים הנמצא בבנייה באתר אראק. הסוכנות העריכה כי "מבחינת צילומי לוויין של האתר, יכולה הסוכנות לאשר כי בניית הכור נמשכת".

המנהל הכללי סיים את הדין וחשבון הקצר שלו בהכרזה בה הוא "ממשיך לקרוא לאיראן ליישם את מלוא הצעדים הנדרשים כדי להגביר את האמון כי תוכנית הגרעין שלה נועדה באופן בלעדי למטרות שלום, במועד הקרוב ביותר האפשרי". מדובר בהצהרה מגוחכת כמעט המפורסמת בתקופה בה כמעט כל היבטי שיתוף הפעולה חדלו להתקיים, וכל מה שנותר הוא שיתוף הפעולה המינימלי הנדרש על פי הסכם הפיקוח "הכולל". הוא הוסיף וציין כי ההתחייבויות לפרוטוקול הנוסף כמו גם לטקסט המעודכן של הנספח להסכמים אינן בתוקף עוד, וכי כל הבקשות למתן גישה נוספת לאתרים ולאנשים הפועלים במסגרתם נותרו ללא מענה.

ההערכה כי לאיראן תהיה יכולת להפיק 25 קילוגרמים של אוראניום מועשר באיכות גבוהה לקראת סוף שנת 2009 (בטווח של מספר חודשים מוקדם או מאוחר יותר) נותרת בעינה על בסיס המידע שפורסם בדו"ח זה. על פי תמונת המצב העדכנית, נראה שהקהילייה הבינלאומית תאפשר לזה לקרות.