ששה חודשים למתקפת טרור הבודדים – המשך יבוא - המכון למחקרי ביטחון לאומי
לך לחלק עליון לך לתוכן מרכזי לך לחלק תחתון לך לחיפוש
לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
המכון למחקרי ביטחון לאומי
לוגו אוניברסיטת תל אביב - מעבר לאתר חיצוני, נפתח בעמוד חדש
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
  • מחקר
    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
        • יחסי ישראל-ארצות הברית
        • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
        • רוסיה
        • אירופה
      • איראן והציר השיעי
        • איראן
        • לבנון וחזבאללה
        • סוריה
        • תימן והחות'ים
        • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
        • יחסי ישראל-פלסטינים
        • רצועת עזה וחמאס
        • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
        • סעודיה ומדינות המפרץ
        • טורקיה
        • מצרים
        • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
        • צבא ואסטרטגיה
        • חוסן חברתי והחברה הישראלית
        • יחסי יהודים-ערבים בישראל
        • אקלים, תשתיות ואנרגיה
        • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
        • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
        • משפט וביטחון לאומי
        • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
        • תודעה והשפעה זרה
        • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
      • אנטישמיות בת-זמננו בארצות הברית
      • תפיסות ביחס ליהודים ולישראל במרחב הערבי-מוסלמי והשפעותיהן על המערב
  • פרסומים
    • -
      • כל הפרסומים
      • מבט על
      • ניירות מדיניות
      • פרסום מיוחד
      • עדכן אסטרטגי
      • במה טכנולוגית
      • מזכרים
      • פוסטים
      • ספרים
      • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • חרבות ברזל - תמונת מצב מתעדכנת
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • הדירקטוריון
    • הדרכה ולמידה
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
  • מדיה
    • תקשורת
      • רדיו וטלוויזיה
      • מאמרים
      • ראיונות
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • מחקר
    • נושאים
    • ישראל בזירה הגלובלית
    • יחסי ישראל-ארצות הברית
    • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
    • רוסיה
    • אירופה
    • איראן והציר השיעי
    • איראן
    • לבנון וחזבאללה
    • סוריה
    • תימן והחות'ים
    • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
    • מסכסוך להסדרים
    • יחסי ישראל-פלסטינים
    • רצועת עזה וחמאס
    • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
    • סעודיה ומדינות המפרץ
    • טורקיה
    • מצרים
    • ירדן
    • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
    • צבא ואסטרטגיה
    • חוסן חברתי והחברה הישראלית
    • יחסי יהודים-ערבים בישראל
    • אקלים, תשתיות ואנרגיה
    • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
    • המחקר העל-זירתי
    • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
    • משפט וביטחון לאומי
    • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
    • תודעה והשפעה זרה
    • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
    • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
    • אנטישמיות בת-זמננו בארצות הברית
    • תפיסות ביחס ליהודים ולישראל במרחב הערבי-מוסלמי והשפעותיהן על המערב
  • פרסומים
    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • נתונים
    • סקרים
    • זרקור
    • מפות
    • חרבות ברזל - תמונת מצב מתעדכנת
  • אירועים
  • צוות
  • אודות
    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • הדירקטוריון
    • הדרכה ולמידה
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
  • מדיה
    • תקשורת
      • מאמרים
      • ראיונות וציטוטים
      • רדיו וטלוויזיה
    • וידאו
    • הודעות לעיתונות
  • פודקאסט
  • ניוזלטר
  • צור קשר
  • English
  • תמכו בנו
bool(false)

פרסומים

דף הבית פרסומים מבט על ששה חודשים למתקפת טרור הבודדים – המשך יבוא

ששה חודשים למתקפת טרור הבודדים – המשך יבוא

מבט על, גיליון 806, 17 במארס 2016

English
אלון בן דוד
כוחות הביטחון ליד גופת מחבל
את העימות מול ישראל מובילים, בראש ובראשונה, תושבי ירושלים הפלסטינים. ירושלמים יצאו לדקור יהודים במאבק על הר הבית ומאז המתקפות נמשכות, משום שביצוען אינו מסובך. מה יכולה ישראל לעשות? ראשית, יש לשפר את ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים, מה שיקטין את החיכוך ואת ההזדמנויות לפיגועים, בעיקר בירושלים ובתחומי הקו הירוק; שנית, יש ליזום מהלכים מול הרשות הפלסטינית, שישנו את האווירה – צה"ל מצביע על צפון השומרון ועל יריחו כמקומות שישראל יכולה לאפשר בהם שליטה פלסטינית מלאה; שלישית, יש לשפר את ההרתעה מול הבודדים באמצעות גירוש משפחות מחבלים, שמביעות תמיכה בפיגועים, לעזה. מדובר בענישה קשה, הכרוכה בשאלות משפטיות ומוסריות כבדות, אבל יש לשער שאם ידע המחבל שבמעשיו הוא גוזר אומללות על משפחתו – יגדל הסיכוי שיימנע מלפעול.


ישראל – הציבור, קובעי המדיניות וגם התקשורת – מתקשה להגדיר את המצב שבו היא נתונה מאז תחילתה של מתקפת טרור הבודדים, בספטמבר 2015. מאז אוקטובר, אחרי למעלה מ-250 פיגועים וניסיונות פיגוע, יותר מ-90 אחוזים מהם בוצעו על ידי בודדים. אמנם נרשמה ירידה מתמדת במספר הפיגועים. ואולם, אין סימנים להיעלמות התופעה. התסכול והעדר האופק של הפלסטינים בגדה המערבית ובירושלים תורמים לה, ולא פחות מכך – אווירת האלימות שמשרה דאע"ש במזרח התיכון.

כשנתקלים בתופעה חדשה ולא מוסברת, הנטייה היא לחזור למוכר ולכן מתקפת הטרור כונתה 'אנתיפאדה'. היו שכינו את התופעה "אנתיפאדת הבודדים" או "אנתיפאדת הסכינים", שכן מרבית הפיגועים הקטלניים היו פיגועי דקירה, אבל ספק אם המונח 'אנתיפאדה'  הולם את המציאות שנוצרה. המשותף לשתי ה'אנתיפאדות' – שני אירועים שונים בתכלית זה מזה מבחינת אופיים ואופן התפתחותם – היה מעורבותה של החברה הפלסטינית, כמעט כולה, בעימות עם ישראל. ואילו כיום, החברה הפלסטינית צופה במבצעי הפיגועים מהצד, מהללת, אך לא מצטרפת. ההפגנות ההמוניות שהתקיימו באוקטובר סביב מעמדו של הר הבית בתואנה שישראל חותרת לשנות את הסטטוס קוו באתר התפוגגו, וכיום רק עשרות יוצאים מדי יום שישי להתעמת שם עם צה"ל.

      מבצעי הפיגועים לא נשלחו בידי ארגון, ונמצא שלרבים מהם סיפור אישי הכולל רכיב של מצוקה ואכזבה. זאת ועוד, מחקירת התוקפים שנותרו בחיים (כ-90) עולה שכולם קיבלו השראה מצפייה במדיה כלשהי – אינטרנט, טלוויזיה, עיתונות – שהמחישה בעיניהם את העוול שישראל מעוללת לפלסטינים ודרבנה אותם לעשות מעשה. לרבים מהם קרבה או הכרות עם אחד מ-180 הפלסטינים שנהרגו בחצי השנה האחרונה.

      שלא כמו בזמן האנתיפאדה השנייה, אז עברו רוב המחבלים המתאבדים תהליך הכשרה של ימים, במתקפת הטרור הנוכחית נלקחה ההחלטה לפעול זמן קצר לפני הפיגוע. בין המפגעים גברים ונשים, הורים ורווקים, מובטלים ומועסקים. רובם המכריע תואם לפרופיל הקלאסי של המפגע הבודד: 71 אחוזים מהם בני 25-15, רובם רווקים, רובם לא מועסקים. דאע"ש מכוון בדיוק לצעירים אלה – עבורם הוא יוצר את אווירת האלימות ההרפתקנית ומזמין אותם לשחק במשחק האמתי, ואף לזכות בברכת אללה. צעירים אלה, אשר יש בצה"ל המכנים אותם "צמ"מ" (צעירים משכילים ומתוסכלים) או "נאו-פלסטינים", בזים לכל מקורות הסמכות: הוריהם, הרשות הפלסטינית, ארגוני הטרור הממוסדים וכמובן ישראל. השיח ביניהם מתמקד בזכויות אדם בסיסיות ובשאיפה לסיום הכיבוש, אבל הם אינם מתעניינים במתווה הפתרון ואף פחות מזה ב"הקלות" שישראל מעניקה לפלסטינים. טרם יציאה לפיגוע חלקם דורשים ששום ארגון לא יקבל אחריות למעשה.

      נראה שהמודיעין הישראלי המשוכלל חסר אונים מול מתקפת הבודדים. המנגנון היעיל שנבנה כדי לאתר התארגנות טרור נותר חסר תועלת, כשמדובר בטרור לא מאורגן ובהחלטה אינדיבידואלית, שאין לה שותפים. גם האלגוריתמים שפותחו כדי לאתר פלסטינים שמביעים ברשת החברתית רצון להקריב את עצמם אינם יעילים מול עשרות האלפים, שמבטאים עכשיו, מדי יום, רצון כזה. גם ההרתעה הישראלית אינה משפיעה על מערכת שיקוליו של מבצע הפיגוע. יש לשער שרוב המחבלים מניחים שלא יישארו בחיים, אבל הם יודעים שמשפחתם תזכה בכבוד ויקר חברתיים ובקצבה כפולה ונדיבה מהרשות הפלסטינית ומחמאס (כ-10,000–15,000 שקל בחודש). אמנם, ישראל מונעת שיקום של בתי מחבלים שנהרסו, אך ליד עיי החורבות הוקמו בתים חדשים והמשפחות לא נותרו ברחוב. מכאן, שהריסת הבתים, שאולי מפרנסת תחושת נקם בציבוריות הישראלית, אינה תורמת להרתעה. אפשר שגירוש משפחות של מפגעים לרצועת עזה היה מייצר הרתעה מסוימת, אך רעיון זה נבלם בעת הזו על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

      המדיניות הישראלית הכוללת מצליחה עדיין להכיל את התופעה ולמנוע את התפשטותה, בין היתר משום ש- 120,000 פלסטינים ממשיכים למצוא פרנסה בישראל ובהתנחלויות ואין להם אינטרס לאבדה. באחרונה קיבלה הממשלה החלטה להעניק אישורי עבודה ל-40,000 פלסטינים נוספים. אליהם מצטרפים כ-170,000 עובדי מדינה של הרשות הפלסטינית כמו גם 38,000 פלסטינים, המשרתים במנגנוני הביטחון של הרשות. שלושה מהם ביצעו פיגועים, אך רובם, למרות שהם אוחזים בנשק, רוצים להמשיך בחייהם. ועם זאת, משום שמתקפת הטרור היא תוצר של אווירה, המונחים "גל טרור" או "סבב אלימות", שהצבא והתקשורת משתמשים בהם, אינם רלוונטיים לתאורה. האווירה האלימה כאן – והיא לא תעלם בקרוב.

      מרתקת ביותר ודרמטית הצפייה באירועים מהצד על ידי אנשי התנזים של הפתח, הארגון החמוש הגדול ביותר בגדה. אנשיו השתתפו במשך מספר ימים בהפגנות שנערכו מצפון לרמאללה, אבל יושב ראש הרשות, אבו מאזן, מיהר לכנס את מזכירי הפתח בגדה והבהיר להם שאירועים אלה אינם משרתים את המאבק הפלסטיני. מאז, עשרות אלפי החמושים של התנזים נשארו מחוץ למעגל האלימות. הם נלחמים באש מול צה"ל בעת מעצרים הנערכים בקלנדיה או במחנה הפליטים ג'נין, אך אינם לוקחים חלק בפיגועים. מנגד, אם יצטרף התנזים לעימות תימצא ישראל מול אינתיפאדה חמושה, שתדרוש ממנה כיבוש מחדש של הערים בגדה ופירוק התנזים מנשקו. לפי שעה זה לא קורה, אבל שורת תקריות אקראיות או התלהטות מלחמת הירושה על כסאו של אבו מאזן אפשר שיניעו את התנזים לצאת למערכה מול ישראל.

     גם חמאס בעזה נותר מחוץ לאירועים. חמאס מממן מפגעים, קושר להם כתרים, מפיק סרטי הדרכה לדקירות, אך לא יוזם פעולה משטח הרצועה. רעיון ההתנגדות לישראל לא נזנח, אך חמאס מחפש הסדרה, שתבצר את מעמדו ברצועת עזה, ובינתיים הוא חופר מנהרות ליום פקודה בעוד ישראל מנסה לפתח אמצעים טכנולוגיים להתמודד מולן. עם זאת, ככל שתימשך ההתעלמות מהקריאות להסדרה שעולות מעזה כן תואץ הספירה לאחור לקראת סבב הלחימה הבא.

     קבוצה נוספת שעלולה להצטרף לעימות הם ערבים אזרחי ישראל. אמנם, מאז תחילת האירועים היו תשעה ערבים ישראלים שביצעו או ניסו לבצע פיגועים. בנוסף, 36 ערבים ניסו להצטרף לדאע"ש ב-2015, עשרה מהם לוחמים כרגע בשירותו, ויהיו עוד שיצטרפו אליהם. אבל רוב האוכלוסייה הערבית בישראל, שמקרבה נשמעות קריאות ההזדהות עם מבצעי הפיגועים, כמתחייב מבחינתה, צופה בצער בשקיעת העולם הערבי בשלולית דם ומחפשת את עתידה במסגרת המדינה הישראלית.

     מי מוביל את העימות מול ישראל? בראש ובראשונה – תושבי ירושלים הפלסטינים. ירושלמים יצאו לדקור יהודים במאבק על הר הבית, ומאז המתקפות נמשכות, משום שביצוען אינו מסובך. בעיר, שישראל הכריזה עליה כמאוחדת לנצח נצחים, אין הפרדה בין האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית, מה שמאפשר לכל פלסטיני מכפר עקב או מצור באהר להגיע חמוש למערב העיר. בסיפוח הישראלי של 20 כפרים ועיירות פלסטיניים סביב ירושלים ובהענקת תעודת זהות ישראלית לתושביהם, ישראל צירפה לתוכה 300,000 פלסטינים, שאינם מזדהים אתה ובה בעת נהנים מחופש תנועה מלא. חלקם מתגוררים בשכונות חסרות תשתיות אזרחיות ומשילות לחלוטין. מרחק עשר דקות נהיגה מכנסת ישראל שוכן מחנה הפליטים שועפאת על 60,000 תושביו. אין בו שירותים חברתיים, אין בו מערכת חינוך, ואפילו לא פינוי אשפה. זוהי פצצות זמן.

      מה יכולה ישראל לעשות? ראשית, יש לשפר את ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים, מה שיקטין את החיכוך ואת ההזדמנויות לפיגועים, בעיקר בירושלים ובתחומי הקו הירוק; שנית, יש ליזום מהלכים מול הרשות הפלסטינית, שישנו את האווירה – צה"ל מצביע על צפון השומרון ועל יריחו כמקומות שישראל יכולה לאפשר בהם שליטה פלסטינית מלאה; שלישית, יש לשפר את ההרתעה מול הבודדים באמצעות גירוש משפחות מחבלים, שמביעות תמיכה בפיגועים, לעזה. מדובר בענישה קשה, הכרוכה בשאלות משפטיות ומוסריות כבדות, אבל יש לשער שאם ידע המחבל שבמעשיו הוא גוזר אומללות על משפחתו – יגדל הסיכוי שיימנע מלפעול.

     ממשלת ישראל, לפי שעה, בוחרת בקו של הצהרות תקיפות, הכלה ועשייה מינימלית. בהעדר יוזמה ישראלית, שתשנה את האווירה ותביא להפרדה בין האוכלוסיות באזורי החיכוך העיקריים, יישאר הגב הישראלי חשוף לדקירות הבודדים.

הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום מבט על
נושאיםטרור ולוחמה בעצימות נמוכהיחסי ישראל-פלסטינים
English

אירועים

לכל האירועים
הכנס השנתי הבינלאומי ה-18
25 בפברואר, 2025
16:00 - 08:15
Photo: Ronen Topelberg

פרסומים נוספים בנושא

לכל הפרסומים
מעורבותה של איראן בזירת הטרור הבינלאומי
בחמש השנים האחרונות גברה עד מאוד פעילותה של איראן בזירת הטרור הבינלאומי, תוך שהיא מתפרסת על פני זירות גיאוגרפיות נרחבות ומשלבת ארגוני פשיעה בהוצאה לפועל של פעולות טרור. אף שמרבית ניסיונות הפיגוע האיראניים סוכלו, לא לעולם חוסן ולא ניתן להבטיח כי כך יהיה גם בהמשך. לפיכך יש לבחון את מאפייני השימוש האיראני בטרור על מנת להגביר את הסיכויים לבלימתו. מזכר זה בוחן את מדיניות הפעלת הטרור האיראנית בזירה הבינלאומית בחמש השנים האחרונות, את המגמות שאפיינו אותה ואת דרכי הפעולה שלה, תוך מיקומן בהקשר ההיסטורי הרחב של השימוש האיראני בטרור לאורך השנים. בחינת מדיניות הטרור האיראנית מצביעה על מגמה מדאיגה, המראה כי איראן דבקה בהפעלת טרור בינלאומי ואף מעצימה את מאמציה בהקשר זה, תוך נכונות להסתכן בחיכוך עם מדינות רבות על מנת לממש את מדיניותה. מגמה זו מחייבת תשומת לב, הן בפני עצמה והן משום שהיא סימן לתעוזת יתר ולהפגנת ביטחון מצד איראן בעצם הפרת הנורמות הבינלאומיות והריבונות של מדינות, שעשויות לבוא לידי ביטוי גם בהקשרים אחרים.
23/04/25
Shutterstock
טרור איראני בזירה הבינלאומית – נקמה אפשרית בישראל
נוכח השהיית התגובה האיראנית להתנקשות בהנייה, עולה האפשרות כי בטהראן מתכננים לגבות מחיר מישראל בזירה הבינלאומית. כיצד יש להיערך לאתגר?
03/09/24
צומת 11/9 - מסע בעקבות הטרור של אל-קאעדה, דאע"ש ושותפיהם
היום הנורא שנצרב בזיכרון האנושי ובדפי ההיסטוריה – ה-11 בספטמבר 2001 – היווה צומת דרכים מרכזי בהתמודדות הבינלאומית עם הטרור של ארגוני הסלפייה-ג'האדייה. הפיגועים המחרידים וחסרי התקדים בניו יורק ובוושינגטון הפכו את "הג'האד העולמי" מתופעה שולית בזירה הבינלאומית לאיום הטרור העיקרי מאז ועד היום. מתקפת הטרור ההיא שינתה את ההתייחסות של ארצות הברית ושל מדינות המערב כלפי האיום הגלובלי המתפתח, והן הפעילו נגדו מגוון אמצעים צבאיים, פוליטיים, משפטיים, דיפלומטיים וכלכליים ואף יצאו לשלוש מלחמות באפגניסטן, בעיראק ובסוריה בשם "המלחמה בטרור העולמי". מדינת ישראל, שצברה ניסיון רב בלחימה בטרור הפלסטיני והשיעי, נדרשה לבצע התאמות במדיניות הביטחון שלה למול הטרור הג'האדיסטי הסוני, שכוון נגד יעדים ישראליים ויהודיים בתוך ישראל, לאורך גבולותיה ומחוצה לה. ספר זה הוא הראשון שנכתב בעברית ובוחן במבט לאחור את פיגוע הטרור החמור ביותר בהיסטוריה ואת תוצאותיו בחלוף יותר משני עשורים. הוא כולל ניתוח נרחב של התפתחות ציר הטרור הסלפי-ג'האדי מהקמת אל-קאעדה ועד ארגון דאע"ש, שבשיאו קמה "המדינה האסלאמית" כישות מדינתית קצרת ימים, ששלטה על שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה וגייסה אלפי מתנדבים מרחבי העולם למאבק אל מול ציר בינלאומי שלחם נגדה. הספר מתאר כיצד למרות אובדן הטריטוריה הגיאוגרפית של "המדינה האסלאמית" ועל אף ההצלחות בחיסול מנהיגי אל-קאעדה ודאע"ש, הגחלים של תופעת "הג'האד העולמי" עודן לוחשות במזרח התיכון, בערבות אפריקה ובכרכים הגדולים של אסיה, והעשן העולה מהן מרחף גם מעל מדינות המערב. פעילי הג'האד מצפים להתאוששות ולבואו של דור חדש שיפיח את להבות הטרור הסלפי-ג'האדי בצומת הבא.
29/06/24

הישארו מעודכנים

ההרשמה התקבלה בהצלחה! תודה.
  • מחקר

    • נושאים
      • ישראל בזירה הגלובלית
      • יחסי ישראל-ארה"ב
      • מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין
      • רוסיה
      • אירופה
      • איראן והציר השיעי
      • איראן
      • לבנון וחזבאללה
      • סוריה
      • תימן והחות'ים
      • עיראק והמיליציות השיעיות העיראקיות
      • מסכסוך להסדרים
      • יחסי ישראל-פלסטינים
      • רצועת עזה וחמאס
      • הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון
      • סעודיה ומדינות המפרץ
      • טורקיה
      • מצרים
      • ירדן
      • מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל
      • צבא ואסטרטגיה
      • חוסן חברתי והחברה הישראלית
      • יחסי יהודים-ערבים בישראל
      • אקלים, תשתיות ואנרגיה
      • טרור ולוחמה בעצימות נמוכה
      • המחקר העל-זירתי
      • המרכז לאיסוף וניתוח נתונים
      • משפט וביטחון לאומי
      • טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי
      • תודעה והשפעה זרה
      • כלכלה וביטחון לאומי
    • פרויקטים
      • מניעת הגלישה למציאות של מדינה אחת
      • אנטישמיות בת-זמננו בארצות הברית
      • תפיסות ביחס ליהודים ולישראל במרחב הערבי-מוסלמי והשפעותיהן על המערב
  • פרסומים

    • כל הפרסומים
    • מבט על
    • ניירות מדיניות
    • פרסום מיוחד
    • עדכן אסטרטגי
    • במה טכנולוגית
    • מזכרים
    • נתונים
    • פוסטים
    • ספרים
    • ארכיון
  • אודות

    • חזון וייעוד
    • קורות המכון
    • המחקר
    • הדירקטוריון
    • הדרכה ולמידה
    • התמחות במכון
    • מלגות ופרסים
    • דיווח לרשות התאגידים
  • מדיה

    • כתבות תקשורת
    • רדיו וטלויזיה
    • מאמרים
    • ראיונות
    • וידאו
    • פודקאסטרטגי
    • הודעות לעיתונות
  • דף הבית

  • אירועים

  • נתונים

  • צוות

  • צור קשר

  • ניוזלטר

  • English

לוגו INSS המכון למחקרי ביטחון לאומי, מחקר אסטרטגי, חדשני ומכוון מדיניות- מעבר לדף הבית
רחוב חיים לבנון 40 תל אביב 6997556 | טל 03-640-0400 | פקס 03-774-7590 | דוא"ל לפניות הציבור info@inss.org.il
פותח על ידי דעת מקבוצת רילקומרס.
This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.