פרסומים

3. מימוש רעיון ההתנתקות המלאה מרצועת עזה: יוזמה ישראלית לתהליך שיובל על ידי המערכת הבינלאומית ויתנהל בתמיכת מדינות ערב, אשר תכליתו היא פתיחת הרצועה לעולם והפחתת התלות של הרצועה בישראל עד הפסקתה המוחלטת בכול הנוגע לאספקת סחורות וציוד. במסגרת זו יידרש להקים נמל ימי סמוך לחוף עזה, עם מענה לדרישות הביטחון של ישראל. רכיב חיוני של חלופה זו הוא תיאום הדוק עם מצרים, כדי למנוע הערכה שגויה מצדה, כי ישראל פועלת לדחוף את הרצועה לעברה. אפשר שכישלון לממש חלופה זו יוביל לחלופה של העברת הרצועה למשטר נאמנות בינלאומי.

על הבחירה בין החלופות להביא בחשבון את האילוצים והשיקולים הבאים: 
1. הסבירות למימושו של הסכם הפיוס בין פתח לחמאס ולאפשרות שילובה של ממשלת אחדות פלסטינית בשיקום הרצועה ובניהולה קלושה עד לא קיימת. חמאס יוותר הגורם השלטוני והצבאי המשמעותי היחיד ברצועה, והמצוקה הכלכלית והאנושית באזור תימשך אף היא.
2. לרשות ולעומד בראשה אין כוונה, רצון ויכולת לחזור ולשלוט ברצועה, תוך נטילתן של מושכות השלטון מחמאס. ידה של הרשות תהיה על התחתונה אם תנסה לפתוח בעימות אלים נגד חמאס, אלא אם תזכה לסיוע צבאי משמעותי מצד ישראל ו/או מצרים.
3. רצועת עזה אינה מעניינת באמת את מדינות ערב, לפחות לא את השחקנים המשמעותיים בעולם הערבי.
4.   שילוב העולם הערבי והקהילה הבינלאומית בשיקום ובניהול הרצועה יצמצם את מרחב הלגיטימציה של ישראל לפעולה צבאית בתגובה להתקפות מרצועת עזה – גם אם פעולה זו תתבצע מתוקף הזכות להגנה עצמית.
5.   הקהילה הבינלאומית אינה מעוניינת באחריות לרצועה, שמשמעותה תהיה, בין היתר, עימות אלים – בראש ובראשונה עם חמאס, הצפוי להתנגד לוויתור על מעמדו בעזה.

המלצות
שלוש החלופות אינן אופטימליות מבחינת ישראל, שכן הן אינן מבטיחות רגיעה ביטחונית ממושכת. בנוסף, ההיתכנות של חלופות 2 ו-3 נמוכה ביותר, משום שהן תלויות בהתגייסות מצרים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית – שמשמעותה תהיה גם פיחות בהשפעה הישראלית על התהליך והמתרחש ברצועה. עם זאת, היתרון של שתי חלופות אלה הוא, שהן כוללות יוזמה מדינית, העשויה לחלץ את ישראל מבידוד בינלאומי ולאפשר את שבירת הקיפאון המדיני.
סבירות יישומה של החלופה הראשונה תגדל אם ישראל תקבל את המשך שליטת חמאס ברצועה ותפעל להאצת השיקום באזור בתיווך האו"ם ותוך הכרה בתפקידו המרכזי של חמאס בתהליך. לצד אלו, תצטרך ישראל לתאם עמדות עם המצרים מכיוון שחיזוק מעמד החמאס ברצועת עזה אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס המצרי בעת הזו. ואולם, ככל שהתהליך יתקדם, כך יתבסס מעמדו של חמאס כריבון ברצועה, יקטן הסיכוי לחזרת הרשות לאזור, מעמדו של חמאס בזירה הפלסטינית כולה יתחזק ותגבר השפעתו גם בגדה המערבית.
החלופה השנייה תתממש רק במסגרת רחבה, שתכלול את חידוש התהליך המדיני ומתן תמורות ראויות לרשות בגדה. המתכונת המועדפת, היא של תהליך מבוקר ואחראי של בניית מדינה פלסטינית – מערכות שלטוניות ותשתיות – בסיוע ישיר של מצרים ובגיבוי מצד העולם הערבי הפרגמטי והקהילה הבינלאומית, כתוצאה ממשא ומתן ועל בסיס הסכמות והוכחת יכולת הרשות לתפקד באפקטיביות. ואולם, בחלופה זו גלומה סכנה של עימות אלים בין חמאס לרשות, שיגלוש לישראל.
הסיכוי לממש את החלופה השלישית יגבר אם מצרים תיטול אחריות בשם העולם הערבי, הקהילה הבינלאומית והרשות, ותוביל את תהליך פתיחתה של הרצועה למערב, או לחלופין, אם ייכון ברצועה משטר נאמנות בינלאומי. סיכויי ההיתכנות ולהצלחתה נראית נמוכה בשל הצורך בהתגייסות אמת של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית.
לפיכך, החלופה של סיוע לשיקום עזה נמצאת כהולמת ביותר את האינטרס הישראלי, לפחות בשלב זה, לאור הערכת ההנהגה הישראלית בדבר היעדר תוחלת למשא ומתן שיוביל להסדר עם הרשות הפלסטינית בהנהגת עבאס, ולבטח בחצי השנה הקרובה, שבמהלכה יימשך הקיפאון המדיני על רקע הבחירות בישראל. עם זאת, בחלופה זו מתקיים מתח בין הצורך לרסן את חמאס לבין הסיוע הישראלי לשיקום הרצועה, שיוביל לחיזוק שלטון החמאס ברצועה ולשיקום הלגיטימציה שלו. בנוסף, תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס המצרי ויש בה כדי להחליש את הרשות הפלסטינית.