פרסומים

הסכם מינסק השני, שהושג ב-12 בפברואר 2015, בין אוקראינה למחוזות הבדלניים במזרח המדינה, בהשתתפות רוסיה ובשושבינות גרמנית–צרפתית, לא הביא להפסקת אש מידית בשטח. הלחימה היזומה על ידי הבדלנים התגברה ועלה בידם לכתר ולהכניע את הכוחות האוקראיניים במובלעת דבלצבו. נוסף לכך, מתקפתם של הבדלנים לעבר פרבריה של עיר הנמל מריאופול אף התרחבה. השתלשלות אירועים זו דמתה לאירועים שנרשמו בעקבות הסכם מינסק הראשון, שנועד להביא להפסקת אש בין המחוזות הבדלניים, המגובים על ידי רוסיה לבין ממשלת אוקראינה, אשר נחתם ב-5 בספטמבר 2014 והוארך ב-20 בספטמבר 2014.

הלחימה, שהחלה כחצי שנה לפני חתימת הסכם מינסק הראשון וגבתה עד כה כ-6000 קורבנות, לא פסקה בעקבות חתימתו של הסכם זה אלא נמשכה עד חתימת ההסכם השני וכאמור - אף לאחר מכן. לפני הפסקת האש הראשונה ננקטו נגד רוסיה צעדי ענישה מגוונים מצד המערב, בדגש על סנקציות כלכליות. צעדים אלה, בשילוב עם צניחת מחירי הנפט – אשר לטענת רוסיה התרחשה ביוזמה אמריקאית – הסבו לרוסיה נזק משמעותי, העלול גם לכרסם ביציבות השלטונית. רוסיה עצמה, אף שלא אישרה את חומרת המשבר הכלכלי, ניצבה אז בפני אותה הדילמה שעמה עליה להתמודד גם בימים אלה: בחירה בין הפסקת מעורבותה באוקראינה, כדי להביא להסרת הסנקציות, לבין המשך המדיניות המיועדת לעכב את התקרבותה של אוקראינה למערב.

     המשך הלחימה לאחר חתימת הסכם מינסק הראשון לא בלם את מהלכיה של ממשלת אוקראינה לחיזוק קשריה עם המערב. בה בעת, במחנה המערבי התגלתה מחלוקת בין ארצות הברית למדינות אירופה אשר לדרך ההתמודדות עם האתגר שמציבה מדיניות רוסיה ביחס למשבר. הממשל האמריקאי תמך בהעברת סיוע צבאי לאוקראינה, בעוד האירופאים מצדם העדיפו חתירה לפתרון שיושג באמצעות הידברות. הסכם מינסק השני ביטא את יישומה של ההעדפה האירופאית: קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל ונשיא צרפת, פרנסואה הולנד שכנעו את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להסכים להפסקת אש.

     אשר לתנאיו של ההסכם – אלה נותרו בלתי-ברורים וייתכן, כי הוסכמו תנאים להסרת הסנקציות, שלא פורסמו. הסכמות משוערות אלה אמורות להסביר את נכונותה של רוסיה לשתף פעולה עם היוזמה הגרמנית-צרפתית ולהסכים להפסקת אש. בין היתר, לא ברור מהי עמדתה של ארצות הברית לגבי הסרת הסנקציות שהוטלו על רוסיה. יתר על כן, כבר אחרי חתימת ההסכם פורסם, כי גרמניה הטילה על רוסיה סנקציות נוספות, ויתכן שמדינות נוספות ילכו בדרכה.

     לחימתם של הבדלנים במזרח אוקראינה מתנהלת בגיבוי רוסי, שנטען, כי הוא מתבטא בין היתר, בתכנון מהלכים והובלתם בשטח. בדרך זו פועלת רוסיה לבסס את מעמדם של המחוזות הבדלניים כשחקן משמעותי, וכך למצבם כמנוף לחץ נגד נטייתה של אוקראינה מערבה. לצד זאת, רוסיה משתמשת בהשפעתה על הבדלנים כאמצעי ללחוץ על המערב להקל את הסנקציות שהוטלו עליה. מכל מקום, המשך הלחימה, אשר במהלכה גרמו הכוחות הבדלניים הפסדים ניכרים לצבא האוקראיני, פוגע במוניטין של מנהיגי המדינות האירופאיות, שפעלו לקידום הפסקת האש.

     מעבר לכך, כמו במשברים נוספים לאורך גבולותיה של רוסיה מול מדינות ברית המועצות לשעבר (מולדובה, גאורגיה, מדינות בקווקז, מדינות בלטיות ומדינות באסיה המרכזית), רוסיה פועלת באוקראינה לעיצובו של "משבר מוקפא" – זירות שניתן "לחמם" אותן אם יעלה הצורך לעשות כן לשם הגנה על אינטרסים. במקרה של אוקראינה, רוסיה חותרת לבלום את האיום שמבחינתה גלום ב"התפשטות נאט"ו מזרחה". מגמה זו דוחפת את רוסיה לתגובה מיליטנטית, כזו שנצפה במשבר שפרץ בגאורגיה ב-2008 ובאוקראינה – בשנה שעברה. מחד גיסא, רוסיה חותרת להסרת הסנקציות שהטילו עליה מדינות המערב, ומאידך גיסא, רוסיה צפויה לשמר את המשבר באוקראינה, כדי למנפו בהמשך במטרה למנוע את הצטרפותה של אוקראינה לארגונים המערביים – נאט"ו ואולי בהמשך הדרך — האחוד האירופי. כל זאת, כדי לערער את השלטון הפרו-מערבי באוקראינה ולהשיבה לחיקה של ההשפעה הרוסית.

     מוקדם עדיין להעריך את האפקטיביות של השיטה הזו, שבה נוקטת רוסיה, בפרט בהקשרו של המשבר באוקראינה. הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה לא הוסרו, הן מוחשיות ורוסיה תרה אחר הדרכים להסרתן. בין היתר, הרחיבה רוסיה את התחרות בינה לבין המערב למגרשים נוספים – בראש ובראשונה למזרח התיכון. רוסיה הגבירה את מאמציה לשקם באזור זה את מעמדה, אשר נשחק בשנים האחרונות על רקע התהפוכות הפוליטיות במדינות ערב. זאת, כדי ללחוץ על מדינות המערב להקל את הלחץ המופעל עליה בגין מדיניותה באוקראינה. במסגרת זו, כוננה רוסיה שיתופי פעולה מגוונים, לרבות בתחום עסקות אמל"ח עם מדינות באזור. זאת, לצד המשך תמיכתה במשטרו של בשאר אל-אסד והימנעותה מהצטרפות פעילה ללחימתה של הקואליציה המובלת על-ידי ארצות הברית ב'מדינה האסלאמית'.

     ניתן להניח שלמרות המשבר הכלכלי החריף שבו רוסיה נתונה, לא צפויה כניעה רוסית ללחצי המערב. על כך מעידה הלחימה הנמשכת במזרח אוקראינה בין הכוחות הנתמכים על ידי רוסיה לבין כוחות הממשלה, הנתמכים על ידי המערב. כפי שהעידה מדיניותה של רוסיה במזרח התיכון בשנים האחרונות, חתירה להגברת השפעתה ולחיזוק קשריה עם מדינות באזור זה תמשיך להוות עבורה משקל נגד למתיחות עם המערב עקב המשבר הנמשך באוקראינה.