פרסומים

ביום רביעי, ה-12 בנובמבר, הודיעו כלי התקשורת האיראנים על ניסוי טיל חדש, בשם "סג'יל". לדברי שר ההגנה האיראני, מצטפא מחמד נג'אר, הטיל הוא דו שלבי, שני השלבים מונעים בדלק מוצק, וטווחו של הטיל מגיע ל"כמעט 2000 ק"מ". במקביל שדרו תחנות הטלוויזיה הממשלתיות תמונות משיגור הטיל.

ידיעות על פיתוח הטיל אינן חדשות. כבר לפני מספר שנים הודיעו פקידים איראנים כי מהנדסים איראנים עוסקים ב"החלפת מנוע הטיל שהאב-3" למנוע בעל דלק מוצק. בהמשך, דווח על קיומו של טיל המונע בדלק מוצק שכונה בשם עשוראא'. טיל זה נוסה לפני כשנה, אולם לא פורסמו כל פרטים על הניסוי, ואף לא שודרו תמונות של הטיל. על פי מקורות מודיעין מערביים – נכשל אז ניסוי הטיל. (האיראנים נוהגים לעתים קרובות להציג מערכות נשק זהות בשמות שונים, ולהשתמש בשמות זהים למערכות נשק שונות, כך שאל לשינוי בכינוי הטיל להטעות).

הפעם נראה שהניסוי הצליח, ומכאן גם הביטחון העצמי האיראני בשידור תמונות של שיגור הטיל. על אף זאת, לא פורסמו כל פרטים על הניסוי – לאיזה טווח שוגר הטיל בפועל, והאם אכן פגע במטרה. בניגוד לפעמים קודמות לא פורסמו עד כה כל ידיעות על הניסוי ממקורות מודיעין מערביים, אשר בלי ספק עוקבים אחרי ניסויים כאלה.

מבחינת תמונות השיגור אפשר ללמוד כמה עובדות.

1. הטיל שוגר מאזור מישורי, מדברי. הטיל שוגר אנכית (כמו טילי השהאב, אך בשונה מהרקטות הכבדות דוגמת הזלזאל). השובל שהותיר הטיל לאחר שיגורו אופייני מאוד לשיגור טיל בעל דלק מוצק (ושונה משובל השהאב-3 המונע בדלק נוזלי).
2. לא ניתן היה לראות את המשגר, שכנראה הוסתר מן המצלמה בכוונת מכוון, אך אפשר היה להתרשם שהמדובר בשיגור ממשגר נייד, דומה או אף זהה למשגר המשמש את טילי השהאב-3.
3. הטיל עצמו דומה בצורה מפתיעה לטיל השהאב- 3. עד כמה שניתן לשפוט מן התמונות גם ממדיו דומים לממדיו של טיל השהאב.
4. חרטומו של הטיל הוא דמוי "בקבוק תינוק" – וכנראה זהו גוף חדירה דומה או אף זהה לגוף החדירה הנישא על ידי טיל השהאב-3M (הדגם המשופר, שלדברי האיראנים טווחו מגיע אף הוא ל- 2000 ק"מ).
5. כמו כן ניתן להבחין בפתחים המשמשים כנראה לניהוג הטיל, הן בחלקו האחורי והן באמצע הגוף, מה שמעיד כנראה על יכולת ניהוג הן לשלב הראשון והן לשלב השני.
6. שני השלבים הם בעלי קוטר זהה – בשונה מרוב הטילים בעולם (אך בדומה למשגר הלוויינים הישראלי "שביט").

בשלב זה אין מידע בלתי תלוי על הצלחת הניסוי, ועל הטווח אותו השיג בפועל טיל הניסוי.

פיתוח טיל דו שלבי, מונע בדלק מוצק, מצביע על יכולת טכנולוגית לא מבוטלת בתחום טכנולוגי ייחודי ושונה מאוד מתחום טכנולוגיות הדלק הנוזלי, שאפיין את הטילים האיראנים עד כה. לפיכך, טענות שפורסמו מפי מומחים על כי מדובר בטיל שהאב-3 "עם לוגו שונה" אין להן על מה לסמוך.

יכולת טכנולוגית בתחום הנעה בדלק מוצק עשויה להשפיע לא רק על סד"כ טילי הקרקע—קרקע הצבאיים אלא לתרום גם לפיתוח יכולת שיגור עצמאית של לוויינים, הן לצרכים צבאיים והן לצרכים מחקריים אזרחיים.
נראה כי הטיל החדש מיועד להחליף בסד"כ המבצעי את טיל השהאב-3. נראה כי הוא עוצב בכוונה בממדים דומים לאלה של השהאב-3 (קוטר, אורך). כך הוא יוכל להינשא על משגרים דומים או זהים לאלו של השהאב-3, ויוכל לשאת ראש חדירה דומה או זהה לזה שנושא השהאב-3.

טיל המונע בדלק מוצק קל בהרבה לתפעול. הוא אינו דורש תהליך ארוך ומורכב של תדלוק זמן קצר לפני השיגור. ניתן להוציאו מן המחסן ישירות לרכב השיגור, ולשגרו זמן קצר לאחר כניסת רכב השיגור לעמדת השיגור. טיל מסוג זה נייד יותר ועל כן קשה יותר לאתרו לפני השיגור.

מבחינת השפעת הטיל החדש על מאזן הכוחות במזרח התיכון, ראוי לציין:
א. טילים בליסטיים מיועדים בעיקר למטרות הרתעה. זה המצב גם במקרה של הטילים האיראניים. קיומם נועד להרתיע מדינות מלתקוף את איראן, אך עשוי גם להשפיע על החלטותיהן ולהרתיע אותן מפעולות הנוגדות את האינטרסים של איראן. אולם אין בכך כדי להניח מראש שימוש איראני אוטומטי בטילים אלה לתקוף מטרות.

ב. ישראל נמצאת בטווח הטילים האיראנים זה מכבר. כל עוד לא מדובר בשינוי הראש הקרבי – קרי – פיתוחו של ראש קרבי גרעיני - אין למעשה שינוי באיום על ישראל, אם כי קיומו של טיל מונע בדלק מוצק מקטין, כאמור, את הפגיעות שלו.
ג. ישנו פער גדול מאוד בין ניסוי טיל לבין הצטיידות במספר טילים מספיק על מנת להוות איום בעל משמעות מבצעית. כך, גם אם הניסוי האחרון הצליח מעל למשוער, והטיל יוכנס לייצור סדרתי בקרוב (דבר שכשלעצמו אינו מאוד סביר), יש להניח שיחלפו מספר שנים עד שיוכלו האיראנים להצטייד בכמות משמעותית של טילים מסוג זה.