פרסומים

לא ברור מה היו שקולי הרביעייה ומה ההבדל בין הנחות העבודה של וועדת צמח לבין השיקולים של הרביעייה הבכירה. סביר להניח שהלחץ הציבורי וההפגנות כנגד חלק מארבעת האישים עשו את שלהם על אף שראש הממשלה התגאה באי-כניעה לפופוליזם. שר המים והאנרגיה הסביר בתום דיוני הרביעייה, כי ההחלטה נבעה מהרצון לשריין גז טבעי לישראל למשך 30 שנה – שלוש שנים יותר ממסגרת הזמן שאליה התייחסה וועדת צמח. בכך הועלתה הכמות הכוללת שתשוריין למשק הישראלי מ-450 מיליארד מטר מעוקב ל-540 מליארד. על אף שההחלטה אינה בלתי סבירה קשה להבין את החשש העמוק של מקבליה שכן בכל שנות קיומה לא עמדה מדינת ישראל בפני משבר בתחום צרכי האנרגיה שלה. שר הביטחון, בכירי משרדו ובכירי הצבא כלל לא השתתפו בדיון וכמוהם גם לא השר לעניינים אסטרטגים. גם לא ברור האם ראש הממשלה, כממלא מקום שר החוץ, התייחס בדיוני הרביעייה לשיקולים אסטרטגים-מדינים בטווח של 25 - 30 שנה.   מתוך מה שפורסם על דיוני הרביעייה עולה שנלקחו בחשבון – מתוך שיקול מדיני-אסטרטגי – הצרכים של מדינות שכנות ובמיוחד ירדן. נושא זה עלה בכנס שערך המכון למחקרי בטחון לאומי (5-6 ביוני 2013, תל אביב) ובעדות בוועדת הכלכלה של הכנסת. בדיונים אלו צוין שיש צורך להחריג את הדיון בשאלות אלו מן הדיון בשאלת היצוא ואכן הרביעייה קיבלה החלטה שניתן יהיה כבר עתה להתחיל לספק את התצרוכת הירדנית אף כי בשונה מהמלצת הרביעייה, הממשלה החליטה, כי הכמות שתיוצא לירדן תחושב כחלק מהכמות הכוללת שתופנה ליצוא. בשלב זה השינוי בין ההמלצה וההחלטה הסופית בממשלה הוא חסר חשיבות שכן ניתן לחבר באופן מידי רק את הצינור המגיע לצד הישראלי של ים המלח אל המפעל בצידו הירדני של הים. מדובר בכחצי מיליארד ממ"ק לשנה. כל אספקה של כמות נוספת לירדן תהיה תלויה בהנחת תשתית מתאימה הן בצד הירדני והן בישראלי.

אבל גם לאחר אימוץ ההחלטות על ידי הממשלה יימשך הוויכוח הציבורי בלהט רב. שאלות רבות נותרו עדיין ללא מענה ויש להניח שגם הכנסת לא תוותר על דיון בנושא לאור העניין הרב שמגלה בו הציבור ובמיוחד קבוצות לחץ. שינויים משמעותיים בכמויות שהתגלו, תנודות מחירים עזות במחיר הגז בעולם, הפרעות אספקה מסיבות טכניות או טרור יעוררו מחדש את הוויכוח הציבורי כמו הקמת מתקני גז ביבשה או במרחק קטן מן החוף. בין השאלות השונות שלא נדונו בהרחבה בפורומים השונים מצויות אלו הקשורות ליחסים המדיניים והכלכליים של ישראל ושכנותיה. כך למשל, גילוי גז ב"אזור הכלכלי האקסקלוסיבי" הפלסטיני ישפיע על מערכת היחסים הכוללת. יש להניח שיתחולל וויכוח עם כל סמכות שלטונית בעזה על תוואי הגבול הימי. ההיגיון הכלכלי מצביע מאידך על האופציה שישראל תרכוש את הגז הפלסטיני בעזה ותספק גז לפלסטינים ביהודה ושומרון. בכך תיחסך הקמת רשת הולכה מעזה – כ-65 ק"מ בקטע הצר ביותר. התכנון להנחת צינור וכל תשתית אחרת בין עזה והגדה יגררו משא ומתן מדיני ממושך וויכוחים ישראליים פנימיים על זכויות נדל"ן, שאלות בנושא איכות הסביבה ואולי גם שאלות אחרות.בשלב זה לא התקיימו דיונים בנושא השווקים המועדפים לישראל והאם ניתן למנף את יצוא הגז לתכליות מדיניות החורגות מהיבט התמורה הפיננסית הישירה. יתכן שהכמויות שבידי ישראל, כולל אלו שלפי הערכות ראשוניות עשויות להימצא כראויות להשקעה לשם הפקה, אינן גדולות דיין כדי להוות מרכיב מכריע בשיקוליהן המדיניים ארוכי הטווח של מדינות כגון הודו, סין, רוסיה או האחוד האירופי. אבל יש לציין שחברה אוסטרלית גדולה – "וודסייד" – הגיעה לשלבים מתקדמים במשא ומתן לרכישת שליש משווי השותפות המרכיבות היום את הקונסורציום שבידיו השליטה על שדות הגז הגדולים של ישראל. חברת הגז הרוסית הגדולה "גזפרום" הגיעה להסכם עקרוני על רכישה של 84 מיליארד ממ"ק משדה "תמר" שעתה לאור ההחלטה על הגדלת הכמות שתשוריין למשק הישראלי, לא ברור אם ניתן יהיה לממש הסכם זה. העניין שגילו מדינות וחברות שונות בגז הישראלי עוד לפני שהממשלה החליטה על היקף היצוא הצביע למצער על הצורך של בדיקת הנושא לפני שהחברות נכנסות להשקעות עתק ועובדות נקבעות ללא יכולת לשנותן. דוגמה לצורך בדיון כזה מהווה תורכיה – הן כצרכנית פוטנציאלית והן כמדינת מעבר לגז הישראלי לעבר השוק האירופי. באם להובלת הגז בצינור לקפריסין או לישראל ושם להנזילו ולהובילו במיכליות גז למסופים באירופה יש יתרון ברור בעלות ההובלה, יתכן שהדיון מיותר. בהנחה שההבדלים בעלות בין שיטת הובלה כזו מול התחברות בצינור למערכת ההובלה בצנרת הקיימת והמתוכננת בתורכיה אינם משמעותים הדבר מצדיק דיון מדיני שישקלל גם את הסיכויים והסיכונים שכרוכים בשינוע הגז הטבעי, הן של ישראל והן של מדינות שכנות דרך תורכיה. אלו הם בהחלט שיקולים שחורגים משיקולי חברת גז גדולה ככל שתהיה. ההחלטה של ממשלת ישראל על היחס בין הכמות שתשוריין לצריכה ישראלית לבין זו שתשוריין ליצוא, היא רק אחת מני כמה שעוד צריכות להתקבל. גם השאלה של מיסוי היצוא לא הוכרעה וגם לה יש משמעויות כלכליות-בינלאומיות, שהממשלה תצטרך להתייחס אליהן. הדיון בנושא יידחה לפחות לארבעה חודשים עד אשר משרד האוצר יגיש את הצעותיו בנושא. יש להניח שהמדינות מהן באות החברות הזרות, הפועלות בתחום הגז הטבעי, תפעלנה לחצים כבדים על מנת למזער את שיעור המס שיוטל עליהן. המסע הארוך אל העושר שאליו התייחס ראש הממשלה בדבריו בדיון בממשלה ב-23 ביוני 2013, הוא רק בתחילתו. התחנה הראשונה כבר ידועה – בג"ץ. הפעם העתירות תהיינה בשאלה: מיהו המוסד האמור להכריע בנושא כגון היחס בין הקצאה לצריכה מקומית לבין הקצאה ליצוא. בפעמים הבאות העתירות תעסוקנה בכל היבט של שינוע הגז הטבעי, אגירתו המיסוי על רווחי החברות והשימושים שייעשו במסים שיצטברו בידי הממשלה. ולבסוף, הגז הטבעי הוא חלק חשוב אבל רק חלק ממכלול רחב יותר של נושאים בתחום האנרגיה: היחס בין מקורות אנרגיה מתכלים לבין אנרגיה מתחדשת, הניצול של מקורות נוספים כגון פצלי נפט ושיתופי פעולה אזוריים, מקומם של מתקני אנרגיה לסוגיהם, הם רק חלק מהנושאים שיש לתת עליהם את הדעת ברמת הממשלה. שעל כן מוצע שהממשלה תקים רשות אנרגיה לאומית שתתכלל את כל ההיבטים של נושא האנרגיה תוך שהיא מסתייעת בכל המשרדים הממשלתיים, הנוגעים בדבר וגופים אחרים שיש להם עניין בהפקת האנרגיה, השימושים השונים באנרגיה, דרכי הובלת האנרגיה, היבטים כלכליים, היבטים בטיחותיים וביטחוניים ופרויקטים משותפים עם מדינות שכנות. ועדת צמח הייתה בבחינת חבלי הלידה של רשות לאומית לאנרגיה ושימשה הוכחה לצורך בה.