פרסומים

מאמרים המתפרסמים בתקשורת האיראנית בנושא הגרעיני חוזרים ומדגישים את "הזכות הבסיסית" של איראן להעשיר אורניום על פי האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני ((NPT. איראן טוענת שכחברה ב-NPT הקהילה הבינלאומית נוהגת בה בדרך לא הוגנת כאשר מעמידים בפניה תביעות להשהות את פעילותה בתחום העשרת האורניום. איראן חוזרת על המנטרה הזו לעתים כה קרובות עד כי מומחים רבים ומעצבי מדיניות, גם אם הם ביקורתיים ביחס לתכנית הגרעין של איראן, מודים שבהיותה חברה ב-NPT אכן יש לה הזכות להעשיר אורניום. ערב סבב חדש של משא ומתן עם איראן, שעשוי להיפתח לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית, חשוב לבחון את אמיתותה של טענה זו.

מאז 2006 נשללה למעשה טענתה של איראן מעצם העובדה שהתקבלו שש החלטות מחייבות במועצת הביטחון של האו"ם, אשר מורות לה להשהות פעילויות הקשורות להעשרת אורניום, החלטות שאותן איראן מפרה בצורה בוטה. החלטות אלו של מועצת הביטחון גוברות על כל פריבילגיה שניתנה לאיראן מתוקף ה-NPT, כפי שהובהר בפרשנות שפורסמה על ידי מכון קרנגי1 Carnegie Endowment. התביעה שאיראן תשהה כל פעילות הקשורה להעשרת אורניום, היא תביעה מחייבת מבחינה חוקית.

אלא שעל הכף מונחת סוגיה יסודית יותר. הזכות של איראן – או של כל מדינה לא-גרעינית אחרת – לפעול להשגת אנרגיה גרעינית, כולל פעילויות הקשורות להעשרת אורניום, אינה זכות מוחלטת (אבסולוטית). על פי תנאי ה-NPT, זכות זו הינה במפורש זכות מותנית. טענתה המתמשכת של איראן לזכות מוחלטת מבוססת על קריאה חלקית בלבד של הפסקה הרלבנטית בסעיף IV של אמנת ה-NPT. המשך המשפט הקריטי מבהיר שהזכות לאנרגיה גרעינית, כולל פעילויות של העשרה, תלויה בקיום סעיפים I ו-II של האמנה, הכוללים את התנאי שמדינות לא יפעלו לייצור נשק גרעיני.2 במילים אחרות, אם מדינה עוסקת בפעילויות הקשורות בפיתוח יכולת גרעינית צבאית, הזכות אינה תקפה עוד.

עיקרה של השאלה ביחס לזכותה של איראן להעשרה, לפיכך, הוא, האם זו הייתה מעורבת בפעילות גרעינית צבאית. היות שאיראן לא ייצרה עדיין התקן גרעיני, ומשום שהיא עושה כל מאמץ להסתיר את תוכניתה הגרעינית הצבאית, לא קל לתת תשובה לשאלה זו. מה ייחשב כראיה קבילה? יש צורך להגדיר קריטריונים לקביעת זו, לפני שמדינה מגיעה לנשק גרעיני ממשי, שאז השאלה הופכת ללא רלוונטית. להלן כמה רעיונות שמבוססים על המקרה האיראני, אך הגדרת קריטריונים ברורים יותר לקביעה שמדינה "עובדת על תכנית גרעינית צבאית", חיונית על מנת לעצור מדינות נוספות שינסו לפתח נשק גרעיני בעתיד.

קריטריון חשוב נוגע לראיות באשר למאמצי הסתרה מצדה של המדינה החשודה בפעילות גרעינית צבאית. במאמר שהתפרסם לאחרונה ב-ניו יורק טיימס מזכיר הכותב, ריי טאקייה, ששני המתקנים להעשרת אורניום באיראן, בנתנז ובפורדו, החלו כ"מתקנים חשאיים שנתגלו מאוחר יותר על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א)."3 אכן, הפרת הסכמי הפיקוח של איראן עם סבא"א, היא הסיבה שבגללה המקרה האיראני דווח למועצת הביטחון של האו"ם מלכתחילה.

הראיות בהקשר לאיראן אינן עוצרות שם; קטגוריה חשובה אחרת מתייחסת לפרטים שנראים לסבא"א כחשודים ביותר. בפברואר 2008, אוֹלי היינונן, שהיה אז המשנה למנהל הכללי של סבא"א, כינס אסיפה מיוחדת של מועצת הנגידים של הארגון, כדי להציג את הראיות שהיו ברשותו באשר לתוכנית הגרעינית של איראן. הוא צוטט כמי שאמר, שחלק מהראיות "לא תאמו אף שימוש אחר זולת פיתוח נשק גרעיני".4 הסוגיה התגלגלה לדיון ארוך ביחס לגורלו של התיק המלא שבידי סבא"א אודות הפעילות הגרעינית של איראן, שהמנהל הכללי דאז, מוחמד אל-בראדעי, סירב לכלול בדו"חות הגלויים שלו. הסוגיה נפתרה רק אחרי שאל-בראדעי הוחלף על ידי יוקיה אמאנו בשלהי 2009, ונספח מלא נכלל בדו"ח של אמאנו על איראן מתחילת נובמבר 2011.

התפתחות זו הבליטה קריטריון נוסף הקשור לעניין: היעדר שיתוף פעולה עם סבא"א. הדו"ח על איראן מ-2011 הכין את הקרקע לדרישות מחודשות של סבא"א לבקר במתקן הצבאי בפרצ'ין, שנחשד על ידי סבא"א כאתר שנערכו בו ניסויים בחומרי נפץ לצורכי נשק גרעיני. בחודשים הראשונים של 2012, איראן גרמה פעמיים לפקחים להאמין שהיא תאפשר להם לבקר בפרצ'ין, ואז שללה מהם כניסה למתקן. במקביל, צילומי לוויין בחודשים האחרונים הראו אינדיקציות למבצע ניקיון יסודי במתקן. זו לא הפעם הראשונה שאיראן מעלימה ראיות מחשידות: ב-2004, לאחר שעלו חשדות מצד סבא"א ביחס לפעילויות גרעיניות בעייתיות ב-לוויזן (Lavizan), שאיראן לא הודיעה עליהן, הרסה איראן את האתר עד היסוד כדי לשבש נטילת דגימות מהקרקע.

קריטריון אחרון רלבנטי בהקשר זה ניתן לכנות "ההיקש האנאליטי". ראיה שמתאימה לקטגוריה זו היא העובדה שבמתקן בפורדו יש מקום רק ל-3000 צנטריפוגות בקירוב, מספר שאינו מתקרב לכמות הצנטריפוגות הדרושה במסגרת תוכנית גרעין אזרחית, אולם בהחלט יכול להתאים למתקן סודי שבו מלאים של אורניום מועשר בדרגה נמוכה ((LEU מועשרים בסתר לרמות הגבוהות, הדרושות להתקן גרעיני. סוגיה אחרת היא העשרת האורניום המתבצעת באיראן לרמה של 20 אחוזים. הטענה של איראן שהדבר נעשה לצרכים אזרחיים היא חלשה, משום שלאיראן הוצע דלק עבור הכור שלה בטהרן במסגרת עסקה מטעם מדינות ה- 1+P5 באוקטובר 2009, ואשר נדחתה על ידי איראן. לעומת זאת, ההסבר הצבאי – לפיו ההעשרה לרמה של 20 אחוזים מקדמת את איראן במידה משמעותית לעבר הרמה הגבוהה הנדרשת לפצצה גרעינית – הוא הרבה יותר סביר. אפשר להוסיף לקטגוריה זו את דו"ח הערכת המודיעין הלאומית של ארצות הברית National Intelligence Estimate שפורסם בשלהי 2007 לפיו, לפחות עד 2003 – כלומר, במשך קרוב ל-20 שנה – איראן עבדה על תוכנית גרעינית צבאית, בהכוונת הממשלה. אין בסיס הגיוני להאמין שהתוכנית חוסלה.

החשדות שהתעוררו ביחס לתוכנית הגרעינית של איראן הינם חזקים בכל הקטגוריות שהוזכרו לעיל, ומשום שהמתנה עד אשר תהיה ראיה לפצצה גרעינית פירושו להמתין עד שיהיה מאוחר מדי, זה סוג הראיות שיש להישען עליהן כמסבירות-מוכיחות שאיראן עבדה על תוכנית גרעינית צבאית, וממשיכה בדרך זו כיום. אם איראן תעצור את פעילות העשרת האורניום שלה, לא ייחשב הדבר לפיכך כצעד בונה אמון מצדה. אם בכלל, זוהי דרישה, עד אשר איראן תנטוש את תוכניתה הצבאית. איראן אינה מופלה לרעה בהקשר זה – אין לה זכות בסיסית/מוחלטת להעשיר אורניום.

ולבסוף – מומלץ לפתוח במאמץ בינלאומי לגיבוש קריטריונים להוכחת קיומה של "עבודה על נשק גרעיני", על פי הקווים ששורטטו לעיל, כולל ייחוס משקל יחסי לקטגוריות השונות. הדבר יסייע לקהילה הבינלאומית להעריך טוב יותר מקרים עתידיים בהם מדינות חותרות לפיתוח יכולת גרעינית צבאית, ולהתעמת עם מדינות אלה ביעילות רבה יותר, ובתקווה שבשלב מוקדם הרבה יותר, מאשר במקרה של איראן.

___________

1. Amy Reed, "UN Resolution 1696 Moots Iranian Legal Claims," Proliferation Analysis, Carnegie Endowment, August 21, 2006; ראו גם את המשכו של ויכוח זה: "Continued Analysis of 1696," Carnegie Endowment, August 24, 2006.

David Albright and Andrea Stricker, "NAM Countries Hypocritical on Iran," The Iran Primer, USIP, September 7, 2012.

2. מתוך האמנה של ה- NPT:

"Article IV 1. Nothing in this Treaty shall be interpreted as affecting the inalienable right of all the Parties to the Treaty to develop research, production and use of nuclear energy for peaceful purposes without discrimination and in conformity with Articles I and II of this Treaty" (הדגשה של המחברת).

In Article II the non-nuclear weapons states undertake, inter alia, "not to manufacture or otherwise acquire nuclear weapons or other nuclear explosive devices."

3. Ray Takeyh, "Talk to Iran's Leaders, but Look beyond Them," New York Times, September 19, 2012.

4. William J. Broad and David E. Sanger, "Meeting on Arms Data Reignites Iran Debate," New York Times, March 3, 2008.