פודקאסט

בפרק חדש של "מעבר לרשת", אורית פרלוב מנסה להבין את השיח הציבורי בקרב העזתים, וכן ובקרב הלבנונים, הסעודים והאמירתים, בנוגע לשאלה המכרעת – מי הוא הצד המנצח במלחמת ה-7 באוקטובר? ברקע, נאומו של מנהיג חמאס חליל אל-ח׳יה בשבוע שעבר בוועידה הערבית הלאומית השנתית בביירות, בוא טען כי חמאס ניצח במלחמה. הנאום הוביל לביקורת קשה כלפי הארגון ושיח ביקורתי נגד תפיסת הניצחון שלו. פרלוב מציגה את השיח הביקורתי האורגני מצד אחד, ומצד שני את הקמפיינים שהתגייסו על מנת לקעקע את נרטיב הניצחון של חמאס.

אורית פרלוב, חוקרת מגמות ברשת במדינות ערביות במכון, ותא"ל (מיל') אודי דקל, מנהל התוכנית 'מסכסוך להסדרים', בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס על עזה בימים שמיד אחרי הפסקת האש והמשך יישום ההסכם "השלום הנצחי במזרח התיכון."

פרק מיוחד של "מעבר לרשת" – אורית פרלוב עושה סדר בכל הדיווחים, הסרטונים והתמונות מהמצב ברצועת עזה, ודרך השיח ברצועה והמתנהל ברשתות החברתיות מנסה להפריד בין קמפיין ההרעבה השקרי של חמאס לבין המציאות בשטח, שבה קיימים כיסי רעב ברחבי הרצועה. בין היתר תבחן פרלוב את שלושת המתחים ברצועה: בין המדדים היבשים והמספרים של המשאיות שנכנסו/נכנסות לעולם התמונות והסרטונים שמספרים סיפור שונה; בין היעדר מדיניות הרעבה לבין המדיניות המוצהרת שמטרתה לחסום את צינור האוויר של חמאס (מזון); ובין הממד הקינטי למימד התודעתי (האמת חשובה בהאג, לא לציבור).

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת הפעם בפינתה בשיח הציבורי בעולם הערבי ובאיראן בעקבות מלחמת ישראל- איראן הראשונה, ״מלחמת 12 הימים״. השיח ברשתות החברתיות באיראן ובעולם הערבי מצביע על שש מגמות עיקריות אותן סוקרת פרלוב: המגמה הראשונה תציג את הפער בין מטרות המלחמה הרשמיות של ישראל שהיו צבאיות בלבד לבין השאיפה המאוד בולטת של עמי האזור לראות את נפילת משטר האייתולות באיראן. המגמה השניה עוסק בשאלה מדוע לא נשבר מחסום הפחד באיראן ולמה לא ראינו תנועה מחאה עממית ציבורית. המגמה השלישית מפריכה לחלוטין את הטענה כי הפעולה הישראלית באיראן הובילה דווקא לחיזוק הסולידריות הציבורית באיראן סביב משטר האייתולות ומציעה נרטיב פטריוטי שתומך באיראן, מתנגד להתערבות זרה ומתנגד למשטר. המגמה הרביעית עוסקת באותם קולות בעולם הערבי ששמחו לראות את פגיעות הטילים של איראן בעורף הישראלי ומנסה לבחון מה עומד מאחורי השיח הערבי האמביוולנטי שבו נשמעת שינאה גם כלפי איראן וגם כלפי ישראל. הנושא החמישי עליו מרחיבה פרלוב הוא עולם הנרטיבים והתודעה: מדוע והיכן ישראל כשלה? מדוע לא נעשה חיבור תודעתי בין אירועי ה-7 באוקטובר ל״מלחמת 12 הימים״? מדוע יצרו קמפיינים תודעתיים שקריים שלא התכתבו עם השיח הציבורי? ולבסוף, הפינה יורדת לרזולוציית השיח ברמה הטקטית: נעשה אבחנה בין שיח הגולים האיראני לבין איראנים החיים באיראן, נבין מדוע האיראנים הופתעו מאוד מעומק החדירה המודיעינית של ישראל, נבין מדוע הערבים כינו את המלחמה: ״מלחמת 67’ של איראן״ ומדוע הם חושבים שאיראן הובסה, וכן נברר מדוע השיח הערבי מצביע על ניצחון אסטרטגי לישראל בשל הצלחתה של ישראל ״לגרור״ את ארה״ב לתקיפה ישירה באיראן.

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת הפעם בפינתה בשיח העזתי בתוך הרצועה בעקבות שלושה אירועים מרכזיים שהתרחשו השבוע בעזה: חלוקת הסיוע החדשה בדרום הרצועה, הביזה של מחסני הקמח של חמאס ע״י הציבור במרכז וצפון הרצועה, ״וטיהור הצפון״ – 100 בניינים ב-48 שעות – השטחת קו הרקיע של העיר עזה כאשר עשרות משפחות נותרו ברחובות. שלושת מקרי הבוחן הללו מאפשרים לנו ללמוד על מצבה של חמאס ומדוע העזתים מכריזים על תבוסה, ובנוסף מראים כיצד נראית עזה כשמחסום הפחד נפרץ. בחלק הראשון סוקרת פרלוב את השיח הציבורי והחמאסי סביב נקודות חלוקת האוכל החדשות. מדוע הציבור מעדיף לקחת אוכל מהאמריקאים ולא מחמאס ומה חמאס עושה כדי לסכל את ניסיונות חיסולה? האם הצלחת הפרויקט בסכנה או שישראל תצליח הפעם לחתוך את צינור החמצן של חמאס? כמו כן נכיר דמות חדשה, יאסר אבו שהאב, ונלמד על תפקידה בגיבוש הסדר חדש בדרום הרצועה. בחלק השני דנה פרלוב בתופעת הביזה במרכז ובצפון הרצועה. נבין כיצד התהפכו היוצרות: אם עד כה חמאס בזז את משאיות הסיוע כעת הציבור העזתי בוזז את מחסני חמאס, ונבין האם זה נתפס כבגידה או לאו. בחלק השלישי מנסה פרלוב להבין מה עומד בבסיס המגמה החדשה בעיר עזה, כאשר חיה״א שיטח בסוף השבוע למעלה מ-100 בניינים ב-48 שעות, אירוע שמכונה ברשת ״טיהור הצפון״ והכנה לגירוש מאות אלפי עזתים לדרום הרצועה. האם המהלך הזה יצליח? האם העזתים יסכימו לעבור דרומה? והאם החיבור בין חמאס לאוכלוסייה ינותק באופן סופי ?

השבוע אנו מציינים 600 יום למלחמת חרבות ברזל, אשר נפתחה במתקפת הטרור של חמאס ב-7.10.23. 58 חטופים עוד בשבי חמאס בעזה, בהם 25 שנקבע מותם. 20 חיים בוודאות לפי ראש הממשלה נתניהו. לפני כעשרה ימים, הלחימה אף עלתה שלב עם פתיחת מבצע "מרכבות גדעון". איך כל זה נראה בשטח? מה באמת נותר מחמאס בשלב הזה ומה היחס אליו מצד האוכלוסייה האזרחית בעזה? האם יש סיכוי שחמאס ייכנע כפי שדורשת הממשלה? וגם, אילו אופציות מוחשיות נמצאות עכשיו על השולחן כדי לסיים את המלחמה ולנצח את חמאס? אורית פרלוב, חוקרת מגמות ושיח ברשת במדינות ערביות במכון, ותא"ל (מיל') אודי דקל, מנהל התוכנית 'מסכסוך להסדרים' במכון, בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס על החלופות הקיימות לניהול המלחמה ויציאה ממנה, ועל המחירים שלהן.

פרק 335

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת השבוע בפינתה בשיח העזתי בתוך הרצועה בעקבות חזרתה של ישראל ללחימה ותחילתו של מבצע ״עוז וחרב״. בחלק הראשון מציגה פרלוב את הזעם הציבורי בעזה כלפי חמאס: האצבע המאשימה המופנית כלפיהם בעקבות החזרה ללחימה, הדרישה של העזתים מארגון הטרור להשיב את החטופים, למסור את הנשק ולצאת מעזה, והכעס על כך שהם מתחבאים במחנות העקורים ובבתי החולים. עוד דנה פרלוב בנטישת ערך ה"סומוד" (העמידה האיתנה) וערך האסירים והרצון להחליפם באוכל ובאוהלים. בנוסף, נבין את הזעם שמופנה כלפי העולם הערבי, הטענות על תפקידן של מצרים וקטאר בסבלם של העזתים והניסיון של תושבי עזה להבין איך נטשו אותם הפלסטינים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובתוך ישראל. בחלק השני של הפינה עוסקת פרלוב בהפגנות נגד חמאס שהחלו בשבוע האחרון של חודש מארס בצפון הרצועה . נלמד על המספרים והיכן הן מתקיימות. האם הן אותנטיות או מהונדסות, מי עומד מאחוריהן ומה המסרים המרכזיים של המחאה? עוד נבדוק מה ההיתכנות להפלת משטר חמאס, ונדון בהמלצות למדיניות ישראל בנושא המחאה. בחלק האחרון סוקרת פרלוב את המהלך האחרון של חמאס; ״משחקי הרעב״ – סגירת המאפיות ומרכזי חלוקת האוכל על מנת "להשתמש בנשק של ישראל נגד ישראל": יצירת משבר הומניטרי חמור יותר ומהיר יותר. חמאס שוב מהמרת על דעת הקהל בישראל ובעולם ומשתמשת בקלף ההרעבה כדי להביא לסיום המלחמה.

פרק 322  

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת השבוע בפינתה בדיווחים בכלי התקשורת, שעלו גם בדברי שר הביטחון, בנוגע ל"טבח בעלאווים״ בסוריה ו"חשיפת פניו של נשיא סוריה א-שרע כטרוריסט ג׳יהאדסטי מבית המדרש של אל-קאעידה״. פרלוב שואלת את השאלות המתבקשות ומנסה לברר – האם התמונה מורכבת יותר? בחלק הראשון מציגה פרלוב את השתלשלות האירועים שקדמו ״לטבח בעלאווים״. סבבי המו״מ ושיחות הפיוס בין הממשל המרכזי לשלושת המיעוטים המרכזיים בסוריה: הכורדים, הדרוזים והעלאווים, שנכשלו; הקמת ארגוני המרד על ידי קצינו לשעבר של אסד בערי החוף המערבי והקמת ״חטיבות הגנת החוף״; פיגועי הטרור נגד קציני צבא סוריה בסוף חודש פברואר ותחילת חודש מרץ ותפקידה של חזבאללה בהשתלשלות האירועים. בחלק השני מבררת פרלוב כמה מהסרטונים המזעזעים שתועדו ברשתות החברתיות הם אכן אותנטיים וכמה שקריים. עוד תנסה לברר כמה ״שאריות ממשטרו של אסד״ וקציניו נהרגו בעקבות העימותים וכמה ״בלתי מעורבים״. בנוסף ננסה להבין מדוע שני הקמפיינים הרשתיים הגדולים ביותר נגד נשיא סוריה וצביעתו בצבעי ג׳יהאד והאשמתו בטבח הגיעו מישראל ומלבנון. לבסוף ננסה להבין את מדיניות ישראל הרשמית כלפי נשיא סוריה וכלפי המיעוט הדרוזי – מה עומד מאחורי מדיניות זו ומה יכולים להיות המחירים שלה?