רעידת אדמה גועשת ברחבי היבשת האירופית. לאחר פרישתו של ג'ו ביידן מהמרוץ לנשיאות בארצות הברית, מי שמעריכים שדונלד טראמפ ינצח עשויים לקוות שאירופה תוכל להחזיק את נס העולם הליברל-דמוקרטי - ואולם ניכר כי היא מקוטבת יותר מאי פעם. אירופה מקרטעת והופכת לחסרת עמוד שדרה יציב עוד יותר מארה"ב. מפלגות קיצון, מימין ומשמאל, מצליחות לשחוק במידה משמעותית מפלגות מרכז במדינות מפתח, ובכך מאיימות...
עדי קנטור, חוקרת גרמניה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מזכירה שלא מדובר במפלגה חדשה בנוף הפוליטי בגרמניה, וכבר ב-2017, כשנבחרה לראשונה לבונדסטאג – היה מדובר ברעידת אדמה של ממש. אומנם היא קמה ב-2013 על הסיפור של משבר היורו, אך התחזקה מאוד על רקע משבר ההגירה באירופה ובגרמניה בשנת 2015. בשנים האחרונות ניתן לזהות זינוק נוסף בכוחה, על רקע משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה.
הסערה הדיפלומטית עם פולין בסוגיית השואה היא סטירת לחי מצלצלת אך צפויה עבור מדינת ישראל, שמתחבקת עם מנהיגים לאומנים באירופה.
עלינו, כישראלים וכיהודים, להביע בעיקר צער ואכזבה על כך שזוהי המציאות העגומה באירופה כיום, ובעיקר ללמוד להתייחס אליה. אל לנו לשתף פעולה עם אלמנטים אנטי-דמוקרטים וגזעניים הקוראים לעצמם "חברים" - המבקשים לקשור קשרים עם יהודים ועם מדינת ישראל על מנת להיכנס למרכז השיח החברתי-פוליטי באירופה ולהשליט מורא ופחד על ציבורים שלמים. להפתעה או להלם מצדנו, כאמור, אין כל מקום. זו השעה לפעול...
מרקל של ימינו חלשה, עייפה ומותשת. מנהיגה העומדת כמעט לבדה ובכוחות אחרונים במאבק עיקש מול רוחות עזות מימין לה. רוחות קיצוניות, אנטי-ליברליות, גזעניות, יורו-סקפטיות ולאומניות, המאיימות ללא לאות לגרשה ממקומה ולהשתלט על גרמניה הדמוקרטית והליברלית, או על מה שנשאר ממנה, ולהחזירה אחורה לזמנים חשוכים ואפלים. את גרמניה בפרט ואת אירופה בכלל. זו אינה אותה מרקל כשם שזו אינה אותה גרמניה.
מיליוני גרמנים נעלבים מההשוואה חרף תמיכתם או העלמת העין שלהם מהפוגרום נגד המהגרים בעיר קמניץ. ככה זה כשמסרבים להביט במראה.