"מה צריך לעשות ראש הממשלה הבא?" מבכירי הפוליטיקאים בישראל: מר גדעון סער - שר החינוך לשעבר, רב אלוף (במיל.) משה (בוגי) יעלון - עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומר אבי גבאי - יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית, מציגים את עמדותיהם הביטחוניות והמדיניות על במת הכנס הבינלאומי השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי.
היום הראשון של הכנס השנתי ה-11 נסגר בדיון שעסק באתגרי ההנהגה העתידית, במסגרתו הציגו אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני, רב-אלוף (במיל') משה (בוגי) יעלון וגדעון סער את משנתם. הצגותיהם של שלושת המשתתפים התבססו על שלוש שאלות שנשאלו על ידי ראש המכון עמוס ידלין:
- האם ישראל של היום מגשימה את החזון הציוני של מייסדיה?
- מה המהלך המרכזי הראשון שהיית עושה?
- איך היית מתמודד עם האיום מאיראן?
- מה היית מציע לאבו-מאזן לעשות לו הייתם נפגשים מחר?
- מהם הגורמים שהביאו לאובדן תחושת שותפות הדרך בחברה הישראלית, וכיצד תפעל להשיב את הסולידריות?
אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני:
המדינה היא פלא של ממש. אין שום תכנית שהייתה יכולה להגיע להישגים כל כך משמעותיים ב-70 שנה ועלינו להעריך זאת. עצם העובדה שיש כאן ריבונות יהודית היא "הבית השלישי", ומהווה הגשמת חלום של 2000 שנים. בהסתכלות קדימה, המדינה "מחזיקה יהלומים אמיתיים" – ההון האנושי שהוא חשוב ביותר במאה ה-21; תעשיית ההיי-טק, החקלאות המתקדמת. כמי שהגיע מהעולם העסקי המכין תכניות עסקיות, אין ספק שגם האופטימי הציוני ביותר בבאזל לפני 120 שנים לא היה מכין תכנית כזאת כמו מדינת ישראל.
לצד זאת, אסור לשכוח שאנחנו העם היהודי, המתאפיין - כפי ששמעון פרס אמר - בחוסר שביעות רצון, ועל כך יש להוסיף רצון לשיפור מתמיד ולעשות טוב יותר. אמנם יש לנו מדינה מצוינת, אך לצערו יש לנו גם מנהיגות ש"מתחזקת את המדינה" ואין לה רצון או תשוקה לעשות קפיצת מדרגה או לממש רעיונות גדולים. בסוגיה הכי משמעותי עבורנו – היפרדות או סיפוח מהפלסטינים – "ישראל של נתניהו מנהלת מדיניות של משחק האשמות ומטבעו זהו משחק יומי ואינו משחק לטווח ארוך". היום יש לנו את ממשל טראמפ – ממשל אוהד ומרגיע – אבל צריך לשאול מה עושים עם ממשל כזה כדי לעצב את הביטחון שלנו. הממשל הזה לא יהיה שם תמיד, ובינתיים הסקרים מעידים כי רק 27% מהדמוקרטים חושבים שאנחנו צודקים.
מדינת ישראל היא "מדינה הכי טובה בעולם לאזרחים שלה". זהו חזון שנשען על עובדות והיכרות מקרוב עם המערכות המדינית, הממשלתית, הציבורית והעסקית. אחד הערכים החשובים ביותר בעיניו הוא אחדות העם. עם זאת, במציאות הנוכחית הפוליטיקאים שלנו, ונתניהו בראשם, מפלגים ומסיתים. השיח הוא תוקפני מאוד ויוצר שנאה בין קבוצות שונות, לרבות בחו"ל. מפגישות עם הציבור ברחבי הארץ ניתן לקבוע בוודאות שלישראל נמאס מהשנאה, והיא מחפשת אחר מנהיגות שתאחד, ולא תפלג, שתחזק ולא תחליש.
הפוליטיקה הישראלית צריכה שינוי של ממש, שיגרום לציבור להרגיש תחושת גאווה מהמנהיגים ולא ניכור מהפוליטיקאים. יש ליצור תחושה שנבחרי הציבור פועלים עבור הציבור, שעיניהם מסתכלות למצלמה ולא לצדדים, וכן נדרש ראש הממשלה עונה לשאלות ולא שולח קטעי וידאו בפייסבוק. אבי גבאי אמר כי הדבר הראשון שהיה עושה הוא לדאוג לאינטרסים הבסיסיים של מדינת ישראל, ובכך גם מתח ביקורת קשה ונוקבת נגד הממשלה הנוכחית ("האם כשראש ממשלה מינה את ליברמן לשר הביטחון הוא חשב על טובת המדינה? האם ממשלה שתוקפת את כל המוסדות ששומרים עליה חושבת לטובת המדינה?"). גבאי גם מתח ביקורת כנגד השחיתות וטען כי הגילויים על השחיתות בפרשת הצוללות רק הולכים ומתרחבים וזו פוגעת בביטחון של מדינת ישראל. אם ראש הממשלה ייחקר באזהרה בנושא הזה הוא יצטרך להודיע על נבצרות. בהקשר לשחיתות, יש למנות את האנשים הטובים ביותר לשירות הציבורי ו"להחזיר את מדינת ישראל לדרך הנכונה". על המנהיג להיות ענייני וממלכתי ולאחד את הציבור.
אנחנו חייבים להיפרד מהפלסטינים עבורנו ועבור ילדינו, ולהגיע להסדר עם המדינות הסוניות המתונות– כדי שנוכל להתמודד עם ההתגרענות האיראנית. ככל שהוא מעמיק בה הוא סומך יותר ויותר על פעילות גורמי הביטחון והמודיעין ומתרשם שמופעל שם שיקול דעת נכון בעיצוב המדיניות ("כולנו ישנים טוב בלילה בזכות הרמטכ"ל"). יש למנוע מאיראן הגעה לנשק גרעיני יחד עם ארצות הברית. ההסכם אמנם השיג עבורנו מספר שנות דחייה, אך מדינת ישראל לא יכולה לאפשר את תקופת ההתממשות השנייה שלנו. הסכם הגרעין לא נחתם רק עם איראן ונדרשת גם דיפלומטיה שקטה למול יתר השותפות להסכם.
בסוגיה הפלסטינית וביחס לאבו מאזן, היה שואל אותו מהי האחריות שלו למצב שנוצר, שכן עמד בעבר מול ראשי ממשלה שרצו להגיע להסדר. לאבו מאזן יש יותר במשותף עם אלה שאינם רוצים להגיע להסכם. חובה עלינו להיפרד מהפלסטינים עבור ילדינו. יש להגיע לפתרון של שתי מדינות – על ישראל להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים, ולצידה מדינה פלסטינית מפורזת.
עם זאת, אמר כי אין להציע לאבו מאזן דבר. הוא ניהל הרבה משאי ומתן ומעולם לא הכריז מה הוא נותן, אלא מה היה רוצה לקבל. עיקרון חשוב במשא ומתן הוא גם האמון בין הצדדים, ולכן היה "מניח על השולחן" את הצעדים שבכוונתו לבצע: הפסקת הבנייה עבור ביטחון ישראל, השלמת גדר הביטחון, הגדרה מחדש של אזורי B ומימוש שורת צעדים שנועדו לחזק את הכלכלה הפלסטינית. ישראל גם צריכה לדרוש לפעול באופן נחרץ לעצור את ההסתה ברחוב הפלסטיני. הצעדים האלה יכולים ליצור אמון, שיוליד תקווה ויצירתיות. לא בטוח שבצד הפלסטיני יש נכונות להכרעות אמיתיות, אך אסור שזה ישתק אותנו. עלינו לעשות מה שטוב לביטחונה של ישראל.
תנאי יסודי הוא אחדות ושותפות דרך לחברה הישראלית, על כל רבדיה, כשהסוגיה הביטחונית במוקד. לצד זאת, יש חשיבות לשלמות העם לפני שלמות הארץ ולצד זה שאיפה למדינה הוגנת שרואה את אזרחיה לפני הכל. זאת, בניגוד לעשור האחרון הנשלט על ידי קבוצת "שלמות הארץ" המפלגת את הציבור בטרמינולוגיה של "אנחנו" ו"הם".
גבאי סיכם את דבריו באמירה כי מפלגת הליכוד היא מפלגה שעלתה לשלטון כמפלגה חברתית וליברלית והמפלגה הזאת תרד מהשלטון כמפלגה מאוד לאומנית, שהרקיבה את הדברים הבסיסיים יותר בדמוקרטיה הישראלית. עם זאת, החברה הישראלית היא חברה חזקה, החותרת תמיד להיות טובה יותר ויוזמת. יש לנו את המוחות הטובים ביותר ואת האנשים הכי טובים וכאן בדיוק נמדדת המנהיגות - ביכולת ליצור חזון גדול שיחזיק את המדינה. מנהיגות מתחילה כמובן בדוגמא האישית שתחזיר את ישראל להיות המדינה הכי טובה.
רב-אלוף (במיל.) משה בוגי יעלון:
אין ספק שהדבר הראשון שצריך לעשות זה לשנות את המנהיגות ואת סגנון המנהיגות - צריך מנהיגות אחרת של צניעות, טוהר מידות, אחדות ולא שיסוי ופילוג. מנהיגות שבוחרת וממנה אנשים בעלי יכולת ודעה אישית, בדומה למנהיגים כמו דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק שמיר ויצחק רבין. נדרשת מדינה שיודעת לקחת אחריות על אזרחיה, דואגת לביטחון הפנים, לחינוך ולבריאות. לו היה ראש ממשלה, אמר יעלון, היה דורש מכל משרד להציג תכנית רב-שנתית. כיום, המשרד היחידי שיש לו תכנית רב-שנתית הוא משרד הביטחון, ואין היגיון שלמשרד הבריאות, למשל, אין תכנית רב-שנתית.
הסוגיה הפלסטינית היא זו שהביאה אותו לפוליטיקה מלכתחילה. אבו-מאזן אינן רוצה ואינו יכול להגיע להסדר קבע המבוסס על חלוקת הארץ, אפילו על בסיס קווי 1967. הבעיה היא לא קווי 1967 ולא 1948, אלא הצהרת בלפור. לכן יש להגיע להסדר שאינו הסדר קבע, צריך לפנות לתהליך. מרכיב נוסף בכך הוא התלות הפלסטינית (תשתיות חשמל ומים, כלכלה, פעילות צה"ל) בפעילות הישראלית. מרכיבים רבים תלויים באבו מאזן, בזמן שהפלסטינים ממשיכים לחנך את הדור הצעיר לשנוא אותנו כיהודים, כישראלים. בנוסף, הבעיה הפלסטינית היא לא רק בעיה ישראלית ונוצרה על ידי כל מדינות ערב, ולכן יש לנסות להגיע להסדר אזורי. יעלון הבהיר כי אינו רוצה מדינה דו-לאומית, אך אבו מאזן אינו יכול להגיע להסדר קבע.
האיום האיראני מבחינה חיצונית הוא האיום מספר אחד, בפרט לאור הסיוע המשמעותי לחזבאללה, לחמאס, לג'האד האסלאמי וליתר מדינות האזור. ברור שההחלטה על מלחמה תתקבל באיראן ולא בבירות. יש להפעיל לחץ על המשטר כבר עכשיו (הסיבות קיימות ולא צריך לחפש אותן) ולתאם את המדיניות עם ארצות הברית, המהווה בת ברית אסטרטגית בעבורנו. קונקרטית, בנוגע להסכם הגרעין – ההסכם רע, ומאפשר לאיראן לצאת מבידוד כלכלי ולבסס את פעילותה. ישנן סיבות לדון על שיפורו של ההסכם, בוודאי על פיקוחו, ולהתחיל לחשוב כבר על סוף עידן ההסכם. זאת צריכה להיות מטרת העל של ישראל ושל ארצות הברית. לצורך כך נדרש גם תיאום מודיעיני. במידה והמשטר יצטרך לבחור בין פצצה גרעינית לבין הישרדות –אין לי ספק שיבחר בהישרדות, כפי שהוא עשה ב-2012.
בסיום דבריו אמר כי לא וויתר על חזון הציונות, לפיו מדינת ישראל תהיה חברת מופת. המדינה צריכה להיות חזקה, בטוחה וצודקת. לקראת יום הולדתנו ה-70 – המדינה חזקה צבאית; חזקה כלכלית כפועל יוצא של יצירתיות והיי-טק; הגז הוא נכס כלכלי ואסטרטגי; צריך להמשיך להשקיע בחינוך. בשנים האחרונות סטינו מדרך שהייתה אמורה להוביל אותנו לקראת היותנו חברת מופת, אך זהו כבר ראש הממשלה השלישי שנחקר. כחלק מהמשימות שלפתחנו, יש להפסיק את השיסוי אחד בשני, להפסיק לתקוף את מה שאמור להיות איזונים ובלמים בדמוקרטיה –משרתי הציבור, הרמטכ"ל, הנשיא ופקידים בכירים, שכן אם זה לא ייפסק נמצא את עצמנו יום אחד באסון בלי שנרגיש. יש להציב מנהיגות אחרת, מאחדת ולא משסעת, מנהיגות המגלה חמלה כלפי תושביה, נותנת הזדמנות שווה לכל אזרחיה בלי הבדל ופועלת בממלכתיות.
מר גדעון סער:
ישראל, שתציין עוד מעט 70 שנים לקיומה, היא מדינה חזקה ומצליחה. כן היא מגשימה את החזון הלאומי של מייסדיה, 6.5 מיליון יהודים. הגידול הדמוגרפי בישראל מדהים. במשותף לכל מגזרי החברה כבר בעשור הבא רוב העם היהודי יהיה מקובץ כאן בישראל, המקיימת את התקוות להגן על עצמה בכוחות עצמה, עם עצמאות מדינית. ישראל הצליחה לשמר משטר דמוקרטי ולקדם דמוקרטיה תוססת. על אף מלחמת הקיום הבלתי פוסקת זהו הישג מרשים. אין תחושה של אובדן שותפות הדרך, שכן ישנו רוב אדיר שאוהד את המדינה, דבק בארץ ובחיים בה. סולידריות חברתית קיימת לא רק בעתות משבר, אלא משתקפת גם בפעילות המגזר השלישי האזרחי. עם זאת, יש מה לשפר ולתקן. בראש ובראשונה, יש לבצר את הלכידות בעם; להמיר שיח המבוסס על שלילת מגזרים בפוליטיקה של פיוס לאומי. יש לבסס את ההבנה כי היריב הפוליטי איננו אויב, וכי חזון משותף לישראל אינו מחייב להתפשר על הדי.נ.איי של מדינת ישראל.
ועדיין, גם בפתח העשור השמיני, המדינה מאותגרת ומאוימת וסביר שכך תהיה בעתיד הנראה לעין. תהליך אוסלו החל לפני שנות אור, מאז היו שישה ראשי ממשלות שונים מימין ומשמאל. העובדה שהמצע לא שונה מיסודו אומרת דרשני – יש לבחון מה בר השגה במציאות, וגם הטלטלה האזורית מחייבת לבחון את הנחות היסוד.
זמנו ההיסטורי של אבו מאזן תם והוא נמצא בשלב מתקדם של אובדן לגיטימיות. הוא עומד בראש גוף המאופיין בשחיתות עמוקה. נאומו האחרון מעיד על אובדן עשתונות אסטרטגי, כשגם נתיב הבינאום בו בחר בשנים האחרונות נחסם בעידן טראמפ. בנסיבות אלה וכשהוא ממשיך לשלם קצבאות למחבלים, אבו מאזן אינו מציע לעמו או לישראל לדבר, ובתנאים אלה אין שום סיבה להציע לאבו מאזן ויתורים כלשהם. אין להשתמש במילים "היפרדות בכל תנאי" מכיוון שאדם שחושב שתהיה נסיגה חד-צדדית לא יבוא למשא ומתן.
איראן, על שלוחותיה, מאתגרת את ישראל ביותר מזירה אחת. אין ביטחון שפרישה אמריקנית מההסכם תביא לקריסה מיידית שלו, שכן האיראנים עשויים לזהות הזדמנות בפיצול הקהילה הבינלאומית. מכל מקום, מהלך אמריקני כזה יגדיל את הסבירות לפריצה איראנית לגרעין; זה מחייב היערכות מבצעית וקבלת סיוע אמריקני בממדים השונים. לצד שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, ישראל חייבת לבסס לעצמה אופציה עצמאית. יש לנו זהות אינטרסים יש מדינות באזור. עם זאת, יש להבחין בין בריתות בנות קיימא (כורדים – העם הגדול ביותר בעולם ללא מדינה – יש להגביר את התמיכה בהם) לבין זהות אינטרסים, למשל עם המדינות הסוניות בסוגיה האיראנית.
יש לתת מענה לאתגר הסורי-לבנוני. לא כל התפתחות שלילית מעבר לגבול היא בבחינת קזוס בלי שאותה אנו חייבים למנוע בכח, אך יש לשרטט קווים אדומים, שהם מניעת מפעלים לייצור טילים מדויקים בלבנון או בסוריה, ופריסת מערכות עתירות יכולת באיוש איראני. קווים אלה חייבים להיות מוצגים בבירור בערוצים דיפלומטיים וגלויים, ויש להיות בנכונות להפעיל כוח כדי למנעם. בעימות הבא עם חמאס יש לחתור להכרעה בהתאם לאסטרטגיית צה"ל.
סוגיה נוספת הנוגעת לביטחון הלאומי היא הקשר עם יהדות ארצות הברית והעולם. יש להציב במרכז את אחדות העם בארץ ובתפוצות. כל ישראל ערבים זה לזה הוא ביטוי מדיני ולא רק ביטחוני. יש לפעול להדגשת המשותף ולא המפריד בינינו. מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על העתיד היהודי ועל עתיד העולם. חיזוק הזהות היהודית בתפוצות הוא מרכיב חשוב בצמצום ההתבוללות. תכנית זו צריכה להיות מובלת על ידי משרד החינוך.